ג'ורג' סי. סקוט

ג'ורג' קמפבל סקוט (באנגלית: George Campbell Scott; ‏18 באוקטובר 1927 – 22 בספטמבר 1999), ידוע גם בתור ג'ורג סי. סקוט (George C. Scott), היה שחקן קולנוע, במאי ומפיק אמריקאי. זכה בשני פרסי אמי, בשני פרסי גלובוס הזהב ובפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1970 על תפקידו בסרט "פטון". סקוט היה שחקן הקולנוע הראשון שסירב לקבל את פרס האוסקר עבור הופעתו.

ג'ורג' סי. סקוט
George C. Scott

ג'ורג' סי. סקוט, 1961
לידה	18 באוקטובר 1927 וייס, מחוז וייז, ארצות הברית
פטירה	22 בספטמבר 1999 (בגיל 71) וסטלייק וילג', מחוז לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ווסטווד וילג'
שם לידה	George Campbell Scott
סוגה מועדפת	מערבון
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1958–1999 (כ־41 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת מיזורי תיכון רדפורד
בן או בת זוג	Carolyn Hughes (1951–1955) קולין דיוורסט (4 ביולי 1967–2 בפברואר 1972) קולין דיוורסט (1960–1965) Patricia Reed Scott (1955–1960) טריש ואן דיבר (4 בספטמבר 1972–22 בספטמבר 1999)
צאצאים	קמפבל סקוט, Devon Scott
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1969) פרס אמי לשחקן המשנה הטוב ביותר במיני סדרה או סרט טלוויזיה (1998) פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1971) פרס עולם התיאטרון (1958) פרס קלרנס דרוונט
פרופיל ב-IMDb

ג'ורג' סי. סקוט, 1984

ביוגרפיה

סקוט נולד בעיירה וייס שבוירג'יניה, להלנה רדנס ול ג'ורג'. ד סקוט, האח הקטן מבין שניים. אמו נפטרה מעט לפני יום הולדתו השמיני וסקוט גדל לצד אביו. כנער ותלמיד תיכון שאף להיות סופר כמו פרנסיס סקוט פיצג'רלד אותו העריץ, כתב למגירה מספר רב של סיפורים קצרים אותם לא פרסם מעולם. כאשר התבגר ניסה סקוט לחבר רומן, אך לא הצליח לסיים את שכתב בשל מחסום כתיבה וחוסר סיפוק.

סקוט התגייס לחיל הנחתים האמריקני בשנת 1945, שם שירת במשך 4 שנים. במהלך שירותו הצבאי שימש כשומר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, בנוסף לימד ספרות אנגלית ולימודי רדיו במוסד לימוד לחיילים.

לאחר שהשתחרר מהשירות אמר ששהותו בתור שומר בבית הקברות הצבאי הובילה אותו להתמכרות לאלכוהול. סקוט למד עיתונות באוניברסיטת מיזורי ולאחר מכן עבר ללמוד דרמה, לאחר שנת לימוד אחת עזב את האוניברסיטה והלך ללמוד משחק.

תחילת דרכו בתיאטרון

בשנת 1958 זכה בפרס החשוב בבימות אוף ברודוויי, פרס אובי על הופעתו ב"ילדי האפילה" ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה, כמו גם על הופעותיו במחזות השייקספיריים "כטוב בעיניכם" ו"ריצ'רד השלישי" עליו קיבל גם שבחים ממבקרי תיאטרון.

בשנה שלאחר מכן הופיע בברודוויי והיה מועמד לפרס הטוני על הופעתו במחזה "יום יבוא". מועמדויות נוספות לפרס קיבל סקוט על הופעותיו במחזות: "הדוד וניה" של אנטון צ'כוב, "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר, "ירש את הרוח" ו"משפט אנדרסונוויל" שאת גרסתו הטלוויזיונית ביים סקוט.

בתחום הקולנוע

ב-1959 שיחק במערבון "עץ התליה" ובדרמה המשפטית של אוטו פרמינגר "אנטומיה של רצח", תפקידו בסרט בתור התובע קלוד דנסר העניק לסקוט מועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

בשנות ה-60 הופיע בסדרות הטלוויזיוניות "בין קייסי", "צד מזרח/צד מערב" ו"הכור" בזכותן היה מועמד שלוש פעמים לפרס אמי. בשנת 1961 סקוט עורר סערה בהוליווד כשסירב להיות מועמד לפרס האוסקר בשל הופעתו בדרמת ההימורים של רוברט רוסן "אדי פלסון". סקוט שהוזמן לטקס שלח הודעה ובה נאמר "לא תודה". סקוט סירב להיות מועמד בטענה שהתהליך בו שחקני הקולנוע הופכים לכוכבים הוא פסול, סקוט אף כינה את טקס האוסקר כ"שוק בשר".

ב-1963 השתתף בתפקיד ראשי בסרט רשימתו של אדריאן מסנג'ר בבימויו של ג'ון יוסטון.

תפקיד בו התפרסם סקוט היה בקומדיה השחורה של סטנלי קובריק "דוקטור סטריינג'לאב" שם גילם את הגנרל הפטריוט יתר על המידה באק טורגידסון. לאחר מכן הופיע בסרטו של ריצ'רד לסטר "פטוליה" ובדרמה התנ"כית של ג'ון יוסטון "התנ"ך" בה הופיע בדמותו של אברהם אבינו.

לדעת מבקרי קולנוע רבים^{[דרוש מקור]} סקוט סיפק את אחת ההופעות הטובות ביותר בסרט המלחמה הביוגרפי "פטון" בו גילם סקוט את דמותו המורכבת של גנרל ג'ורג' פטון מהמפקדים הססגוניים והתוקפניים ביותר של הצבא האמריקאי לדורותיו. הסרט מגולל את אשר עשה במהלך שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה כמפקד טנקים בגזרות הלחימה באפריקה ובאירופה. לשם התפקיד ערך סקוט מחקרים לגבי דמותו של פטון ונפגש עם אנשים שהיו מקורבים אליו במהלך השנים. 15 שנה לאחר מכן הופיע סקוט בדמותו של פטון בגרסה טלוויזיונית בשם "ימיו האחרונים של פטון". סקוט זכה בזכות הופעתו המרשימה בסרט בפרס גלובוס הזהב ובפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, סקוט עורר סערה נוספת כשלא הגיע בכלל לטקס האוסקר כדי להיות נוכח והעדיף להישאר בביתו ולצפות במקום במשחק הוקי קרח. סקוט סירב לקבל את פרס האוסקר בטענה לחוסר חיבתו להצבעתם של חברי האקדמיה ובחירת המועמדים לפרס, ואפילו את רעיון התחרות עצמה. במכתב ששלח לחברי האקדמיה כתב שהוא לא רואה עצמו בתחרות עם שאר השחקנים. בהצהרה רשמית אמר "כל העסק נראה כמו תצוגת בשר ארורה, אני לא רוצה שום חלק בזה".

סקוט הפך לשחקן הקולנוע הראשון שמסרב לקבל את פרס האוסקר, השני היה מרלון ברנדו ששנתיים לאחר סירובו של סקוט סירב לקבל את הפרס עבור הופעתו בסרט "הסנדק". את הפרס עלה לקבל בשמו של סקוט מפיק הסרט פרנק מקארת'י, יום לאחר הטקס החזיר מקארת'י את הפרס לאקדמיה לשמירה לפי בקשתו של סקוט. לאחר מספר שנים ביקש סקוט מחברי האקדמיה לתרום את פרס האוסקר שזכה ל"מוזיאון פטון" שבפורט נוקס, קנטקי, אולם בקשתו לא נענתה ופרס האוסקר הועבר ל"מוסד הצבאי וירג'יניה" שבלקסינגטון, וירג'יניה שם הוא שוכן עד היום. מלבד פרס האוסקר וגלובוס הזהב שלקח באותה שנה זכה סקוט גם בפרס אמי בזכות הופעתו בסדרה "תיאטרון מוצ"ש", שנת 1971 הסתכמה כמוצלחת והפורייה ביותר בקריירה של סקוט עם זכייה בשלושת הפרסים הגדולים בתעשייה ההוליוודית.

בשנה שלאחר הצלחתו בסרט "פטון" היה סקוט מועמד בפעם הרביעית לפרס האוסקר ולגלובוס הזהב על הופעתו בסאטירה החברתית "בית חולים". בסרט גילם את ד"ר הרברט בוק, מנהל מחלקה בבית חולים שנחשב לאחד הטובים בתחום אך עם בעיות אישיות לא פשוטות אשר מערערות את שלוותו.

סקוט התפרסם גם בזכות הופעות ראשיות בסרטים כמו "יומו של דולפין" של מייק ניקולס בו גילם מאמן דולפינים שחושף קונספירציה תת-מימית לרצוח נשיא ארצות הברית, "הינדנבורג" של רוברט וייז המבוסס על אסון ספינת האוויר הינדנבורג בו מגלם סקוט את הקולונל הגרמני פרנץ ריטר שמונה על ביטחון הנוסעים, "איים בזרם" ו"סרט סרט" בו זכה על הופעתו הקומית הכפולה למועמדות רביעית בקריירה לפרס גלובוס הזהב.

במהלך שנות ה-80 זכה להצלחה יחסית עם זכייה בפרס ג'יני על הופעתו בסרט האימה "השינוי" והופעות במותחן הפשע של ג'ון ג. אבילדסן "הנוסחא" ובדרמה הצבאית "כיבוי אורות" שם הוצג כמפקד פנימייה צבאית. שיחק כדמות הראשית בסרט השלישי בסדרת סרטי האימה "מגרש השדים", הופעתו בדרמה על שיטת המשפט האמריקאית "12 המושבעים" העניקה לו את פרס אמי ואת פרס גלובוס הזהב בפעם השנייה. סרטו האחרון של סקוט לפני פטירתו היה "ירש את הרוח", גרסת הטלוויזיה למחזה בו היה שותף.

חיים אישיים

סקוט היה נשוי חמש פעמים:

• קרולין האדג'ס (1951–1955) לזוג נולדה ילדה אחת.
• פטרישה ריד (1955–1960) לזוג נולדו בן ובת.
• שחקנית הקולנוע הקנדית קולווין דיוהורסט (1960–1965) לזוג נולדו שני בנים אלכסנדר ושחקן הקולנוע קמפבל סקוט.
• התחתן בפעם השנייה עם קולווין דיוהורסט, (1972–1967) הנישואים החזיקו מעמד 5 שנים.
• שחקנית הקולנוע האמריקאית טריש ואן דיבר, (27 שנים) משנת 1972 עד למותו של סקוט ב-1999

לסקוט נולדה בת נוספת ממערכת יחסים שקיים עם קארן טרוסדל.

סקוט שסבל במהלך שנותיו מהתקפי לב מזדמנים נפטר לקראת סוף שנת 1999 בגיל 71 ממפרצת בעורקי הבטן. סקוט נקבר בבית הקברות "פארק הזיכרון ווסדטווד" שבלוס אנג'לס. מספר חודשים לאחר מכן נקבר לצידו הקומיקאי וולטר מתאו.

פילמוגרפיה נבחרת

• עץ התלייה (1959)
• אנטומיה של רצח (1959)
• אדי פלסון (1961)
• רשימתו של אדריאן מסנג'ר (1963)
• הרולס רויס הצהובה (1964)
• דוקטור סטריינג'לאב (1964)
• הרולס רויס הצהובה (1965)
• התנ"ך (1966)
• פטוליה (1968)
• פטון (1970)
• ג'יין אייר (1970)
• הם עלולים להיות ענקיים (1971)
• המרדף האחרון (1971)
• בית חולים (1971)
• סיירות הפשע (1972)
• זעם אלים (1972)
• יומו של דולפין (1973)
• ההינדנבורג (1975)
• איים בזרם (1977)
• סרט סרט (1978)
• כרך למבוגרים בלבד (1979)
• השינוי (1980)
• הנוסחא (1980)
• כיבוי אורות (1981)
• יורקת האש (1984)
• מזמור חג המולד (1984)
• ימיו האחרונים של פטון (1986)
• מגרש השדים 3 (1999)
• בכוונת זדון (1993)
• אנגוס (1995)
• 12 המושבעים (1957)
• גלוריה (1999)
• רוקי מרצירנו (1999)
• ירש את הרוח (1999)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' סי. סקוט בוויקישיתוף

• ג'ורג' סי. סקוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ורג' סי. סקוט, באתר AllMovie (באנגלית)
• ג'ורג' סי. סקוט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ג'ורג' סי. סקוט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ג'ורג' סי. סקוט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ורג' סי. סקוט, באתר Discogs (באנגלית)
• ג'ורג' סי. סקוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ורג' סי. סקוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ג'ורג' סי. סקוט - פרסים