ASU-85
ה-ASU-85 (רוסית: Авиадесантная самоходная установка, АСУ-85, Aviadesantnaya Samokhodnaya Ustanovka, 'מערכת מתנייעת מוטסת') הוא תותח מתנייע מוטס סובייטי מתקופת המלחמה הקרה. מ-1959, הוא החל להחליף את ה-ASU-57 בעל הגג הפתוח בשירות. זה, בתורו, הוחלף על ידי ה-BMD-1 החל מ-1969.
היסטוריית פיתוח עריכה
פיתוח תותח סער חדש עבור הכוחות המזוינים החל בלשכת העיצוב OKB-40 של מפעל ייצור כלי רכב מיטיסקי (MMZ), תחת פיקוחו של המעצב הראשי ניקולאי אלכסנדרוביץ' אסטרוב. אבטיפוס אובייקט 573 הראשון היה מוכן עבור מבחני מפעל במחצית השנייה של 1953. אחרי רכב הראשון זה באה קבוצה קטנה של שלושה כלי רכב משופרים שהיו מוערכים על ידי הכוחות המזוינים ב-1956–1957. כלי הרכב המשופרים הופעלו על ידי מנוע דיזל שישה צילינדרים אופקי וחדש, ה-YaMZ-206V, במקום המנוע המקורי V-6 של ה-PT-76. ב-1958, ההוראה להתחיל סדרת ייצור של ה-SU-85 - כפי שהייתה ידועה בהתחלה (אף כי כבר היה רכב עם אותו השם, המבוסס על T-34) - ניתנה. עם זאת, בעקבות הוראה של משרד הביטחון להוסיף גג משוריין (כלי הרכב הראשונים היו עדיין בעלי גג פתוח), ייצור סדרתי יכול היה להתחיל רק ב-1961. עד אז, התצורה כבר לא הייתה מעודכנת ובמחצית השנייה של שנות ה-1960, חיל הצנחנים הסובייטי הפך למפעיל העיקרי של ה-SU-85, ושינה את שמו ל-ASU-85.
עיצוב עריכה
ה-SU-85/ASU-85 מבוסס על שלדת ה-PT-76, אך ללא יכולות אמפיביות ומצויד עם מנוע חדש. לרכב יש שלושה תאים: תא נהיגה בחזית, תא לחימה במרכז, ותא המנוע מאחור.
החימוש הורכב מתותח 85 מ"מ (D-70 (2A15, הנגזר מ-F.F. D-48 של פטרוב. המשקל הכולל של תחמושת ה-L/67 הוא 1,865 ק"ג, עם טווח אנכי של 4.50°- עד ל-15°+. טווח אופקי הוא 15 מעלות לכל צד. ה-D-70 משתמש באותה תחמושת כמו ה-D-48 (3BK-7 HEAT, BR-372 HVAP-T ו-OF-372 HE), עם יכולת נשיאה של 45 פגזים. לתותח יש טווח יעיל של 1,150 מ' וטווח מקסימלי של 10 ק"מ. הוא יכול לחדור 192 מ"מ של שריון פלדה מזווית של 60° במרחק מקסימלי של ק"מ אחד.[1] המקלע החד צירי הוא SGMT או PKT עם יכולת נשיאה של 2,000 כדורים.
גם התותח הראשי וגם המקלעים החד-ציריים מכוונים באמצעות כוונת TShK-2-79. בשביל אש לילית, כוונת ה-TPN1-79-11 הייתה בשימוש בשילוב עם זרקור ה-L-2 IR. אש עקיפה נערכה עם העזרה של כוונות ה-S-71-79 ו-PG-1. יתר על כן, המפקד היה מסופק עם שני מכשירי תצפית; TNPK-20 (ליום) ו-TKN-1T (ללילה).
כל רכבי ה-ASU-85 סופקו ברדיו R-113 ומערכת אינטרקום R-120. בתחילת 1970, כמה כלי רכב היו מצוידים במקלע כבד DShK-M 12 מ"מ עם 600 כדורים. כלי רכב אלה היו בעלי יכולת נשיאה מופחתת של 39 פגזים והם קיבלו את מציין נאט"ו ASU-85 M1974. המציין המקורי היה SU-85M או ASU-85M. ה-ASU-85 יכול היה גם להיות מצויד עם מחוללי עשן BDSh-5.
היסטוריית שירות עריכה
חיל הצנחנים הסובייטי השתמש ב-ASU-85 בפעולות מוטסות. תפקידו העיקרי היה תמיכה קלה בחיל הרגלים או תקיפה, עם יכולות נ"ט מוגבלות. לכל דיוויזיה מוטסת הייתה גדוד תותחי סער אחד עם 31 רכבי ASU-85. לדיוויזיה המוטסת פומרניה מספר 6 הפולנית (פולנית: 6 Pomorska Dywizja Powietrzno-Desantowa) היה מספר שווה של כלי רכב.
ה-ASU-85 הפך אפשרי עם כניסתם של מסוקי ה-Mi-6 ו-Mi-10, רב-מצנח בעל קיבולת גבוהה, ומערכות רטרו-טילים בשביל הצנחות. הוא נצפה לראשונה על ידי נאט"ו ב-1962, והיה בשימוש נרחב על ידי יחידות הצנחנים הסובייטיות והפולניות.
במהלך מלחמת אפגניסטן, כוחות מוטסים סובייטיים השתמשו ברכבי ASU-85 בקרב.
בתחילת 2016, וייטנאם הביעה עניין בחבילה משודרגת בשביל ה-ASU-85 הכוללת יחידת כוח יותר חזקה המגבירה את המהירות בכביש מ-45 ל-60 קמ"ש ואת מרחק השיוט מ-400 ל-450 ק"מ.[1]
גרסאות עריכה
אין גרסאות של ASU-85, אבל השלדה שלו שימשה כבסיס לעיצובים אחרים, כגון שלדת ה-GM-575 של ה-ZSU-23-4 "שילקה" ושלדת GM-568 ו-GM-578 של רכב השיגור 2P25 ורכב המכ"ם 1S91 שהיה חלק ממערכת 2K12 "קוב".
מפעילים עריכה
מפעילים נוכחיים עריכה
מפעילים לשעבר עריכה
- צבא גרמניה המזרחית קיבל 20 כלי רכב ב-1964.
- צבא פולין קיבל 31 ASU-85 ב-1966. כולם הוקצו לפלוגת הארטילריה המתנייעת מספר 35 (פולנית: 35. Dywizjon Artylerii Samobieżnej) של הדיוויזיה המוטסת פומרניה מספר 6 (פולנית: 6. Pomorska Dywizja Powietrzno-Desantowa) בקרקוב. כולם הוצאו משרות ב-1976.
- הצבא האדום הפעיל רכבי ASU-85 בחטיבות צנחנים של הכוחות המוטסים הסובייטיים, כל התותחים המתנייעים הוצאו משימוש.
כלי רכב ששרדו עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Vietnamese army back into service the old Soviet-made ASU-85 self-propelled anti-tank gun - Armyrecognition.com, 24 April 2016
- ^ Fisher, Richard (21 April 2016).
- ^ Militarne Podróże