KCR
רכבת קאולון קנטון (九廣鐵路 פיניין Jiú-Guáng Tiělù) או בשמה האנגלי (KCR (the Kowloon Canton Railways, הייתה רשת רכבות ורכבות קלות בהונג קונג, שמתפעלת כיום רק קווי רכבת אל תוך סין. החלק הראשון של הרשת נפתח בשנת 1910, ונסעו בו רכבות קטר. והתפתח עד לכדי 4 קווים, 32 תחנות רכבת, ו-68 תחנות רכבת קלה - בהונג קונג. זאת מלבד עוד שלושה קווים המחברים בין הונג קונג לערים אחרות בסין העממית. "חברת רכבות קאולון קנטון" אשר מנוהלת בלעדית בידי ממשל הונג קונג, הייתה האחראית על הפעלת הקווים הנ"ל.
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1 באוקטובר 1910 – 1 בדצמבר 2007 (97 שנים)  |
| חברת אם |
Kowloon–Canton Railway Corporation |
| ענפי תעשייה |
תעשיית הרכבות |
|
www | |
  | |
בתחילתה חיברה הרכבת בין חצי האי קאולון שבהונג קונג, לעיר קנטון (כיום גואנגג'ואו) בתקופה בה שלטו הבריטים באדמת הונג קונג, ומכאן שמה. חלק זה של הרכבת מכונה כיום "הקו המזרחי", ובפי תושבי סין הוא מכונה "הרכבת של גואנגשן".
ממשלת הונג קונג הציעה לחבר בין חברת ה-KCR לחברת MTR, חברת רכבות אחרת בהונג קונג שמתפעלת את רוב הקווים באי הונג קונג, קאולון והאיים החיצוניים, ואשר 75% ממניותיה שייכים לממשל. המחלקה המבצעת של הונג קונג, אישרה באופן רשמי את העסקה ב-11 באפריל 2006, והשכירה את ה-KCR לחברת ה-MTR למשך 50 שנה. האיחוד אושר גם על ידי הרשות המחוקקת ושאר בעלי המניות של חברת ה-MTR. ב-2 בדצמבר 2007 התקיים האיחוד בפועל.
קווי הרכבת עריכה
קווים בתוך הונג קונג
- קו מזרחי
- המחבר בין מזרח צים שה צוי ללואוהו
- קו מערבי
- המחבר בין נַאם צ'וֹנְג לטואן מון.
- קו מַה אוֹן שַׁן
- המחבר בין טַאי וַואי לווּ קַאי שַׁה.
- רכבת קלה
- המחברת בין טוּאֶן מוּן ליוּאֶן לוֹנְג.
קווים אל ערים בסין העממית
- הוּנְג הַם - גואנגג'ואו
- הונג הם - בייג'ינג
- הונג הם - שאנגחאי
קו מזרחי עריכה
קו הרכבת לקנטון בתוך תחומי הונג קונג היה בתחילה מונע בקיטור, אולם במהלך שנות החמישים החלו אט אט להשתמש ברכבות המונעות על ידי דיזל, ובשנת 1962 הם החליפו לחלוטין את מקום רכבות הקיטור. בשנת 1973 החלה החברה בתהליך של מודרניזציה שכלל הנחת מסילות כפולות והחלת הפיכת הרכבות לחשמליות. השימוש הראשון ברכבות חשמליות החל ב-6 במאי 1982 בקטע הרכבת שבין תחנת קאולון לתחנת שה טין. שנה אחר כך ב-15 ביולי 1983 כבר הושלמה ההפיכה לרכבות חשמליות, והרכבות הגיעו עד לתחנה האחרונה - תחנת לוהו.
מעבר נוסעים ומטען בין הונג קונג לשאר ערי סין, היה חלק נכבד משירותי הרכבת, שירות שנפסק בשנת 1949 כאשר המפלגה הקומוניסטית של סין תפסה את השלטון לאחר מלחמת האזרחים הסינית. אולם השירות חזר לפעול בשנת 1979 כאשר המנהיג דאז דנג שיאופינג הכריז על מדיניות הדלת הפתוחה.
בשנת 1975 הועברה התחנה הראשונה של הרכבת - קאולון, לתחנת קאולון החדשה (כיום תחנת הונג הם) זאת בגלל שהתחנה הישנה הייתה כבר קטנה מדי, ולא היה בה מקום להרחיב. בשנת 2006 הוארך קו זה, וכיום תחנתו הראשונה היא מזרח צים זה צוי - התחנה הראשונה תחת לאדמה.
לקראת סוף שנות התשעים הוחלפו הרכבות ברכבות חדשות יותר שבהם גם מחלקה ראשונה.
קו מערבי עריכה
ההצעה ליסודו של הקו המערבי הועלתה בתחילת שנות התשעים, אז פנתה הממשלה לשתי חברות הרכבות של הונג קונג ה-KCR וה-MTR להציג בפניה תוכנית עבודה לקו זה, בסופו של דבר התקבלה התוכנית של חברת ה-KCR, ובספטמבר 1998 אישרה הממשלה את החלק הראשון של הפרויקט. הבנייה החלה באוקטובר אותה שנה, והשירות החל ב-20 בדצמבר 2003. זהו הקו החדש הראשון שהונח על ידי חברת ה-KCR.
החלק הראשון של הרכבת מתחיל מתחנת נאם צ'ונג שבשם שו פו ומסתיים בתחנת טואן מון. הקו אורך 30.5 ק"מ ויש בו 9 תחנות. הקו נפגש בתחנות מסוימות עם תחנות הרכבת הקלה, ועם הקווים צואן מון וטונג צ'ונג של ה-MTR, ומציע אפשרות החלפה.
לצורך הפעלת הקו החדש קנתה החברה רכבות חדשות, רכבות אלו מורכבות משבעה קרונות. אולם נשקלת הרחבה לרכבות של תשעה קרונות. כל התחנות ממוזגות ומותקנות בהם דלתות זכוכית בין הרציף לרכבת עצמה.
מבקרים טוענים כי תחנות הקו ממוקמות רחוק מאזורי המגורים העיקריים, ולפעמים נצרך להשתמש ברכבת הקלה כדי להגיע לקו המערבי. מלבד זאת, הם טוענים, המחירים יקרים מדי, והפרשי הזמן בין נסיעה בקו לנסיעה באוטובוס אינם מצדיקים מחיר זה. מלבד זאת בעיות בטיחות שנתגלו בחודשים הראשונים להפעלת הקו, גרמו לתושבים לסמוך פחות על הקו. אי לכך החלה החברה בהוזלת המחירים ונתינת הנחות באוטובוסים שונים לנוסעי ה־KCR.
בשנת 2002 הונחו יסודות להרחבת הקו, הקו המורחב יקרא קו מזרח קאולון, והוא מעותד להגיע עד לתחנת הונג הם.
קו מה און שן עריכה
בניית הקו אושרה על ידי הממשלה באמצע 1998. בניית הקו החלה בשנת 2000 והקווים נפתחו ב-21 בדצמבר 2004. הקו יוצא מתחנת טאי וואי ועובר תשע תחנות עד לתחנה הסופית וו קאי שה.
רוב הקו כולל כמה מתחנותיו נבנו על קרקע מיובשת, לאורך צדם המזרחי של מה און שאן ושַׁאטִין. סוג הרכבות דומה בעיקרו לרכבות הנעות בקו המערבי, בהבדל אחד שהם מורכבים מארבעה קרונות בלבד. אולם רוב הרציפים מוכנים להתרחבות אפשרית של שמונה קרונות.
רכבת קלה עריכה
הרכבת הקלה נעה בשטח הצפון מערבי של הטריטוריות החדשות, בין שלוש הערים החדשות טואן מון, יואן לונג וטין שוי וואי, ולה 9 קווים פעילים. הרכבת הוקמה ב-25 בספטמבר 1988, כאשר הוקמה העיר החדשה טואן מון, אז החלה הממשלה בתוכניות להנחת תשתית תחבורה במקום. חברת ה-KCR לקחה על עצמה את הפרויקט והחלה ביישומו בשנת 1985.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של KCR (באנגלית)
