L'homme arméצרפתית: "הגבר החמוש") הוא שיר עם מן האסכולה הבורגונדית. חשיבותו היא בכך שבמהלך המאה ה-15 וה-16 שימש כלחן בסיסי (קנטוס פירמוס) עליו חיברו מלחינים שונים לפחות ארבעים מיסות. לפי אסכולת ההלחנה הפרנקו-פלמית שימשו שירי עם חילוניים פופולריים כלחן בסיסי לפיו הולחנו מילות המיסה. "הגבר החמוש" היה כלל הנראה שיר פופולרי ביותר ונעימתו היא הנעימה הנפוצה ביותר ששימשה כבסיס לחיבור מיסה בכל תולדות המוזיקה. אולם, עקב התנגדות הוותיקן לשירים חילוניים כבסיס למוזיקה כנסייתית, היה ניסיון להציג את נושא השיר לא כאיש חמוש חילוני אלא כייצוג אלגורי למלאך מיכאל ובכך "להכשיר" את השימוש בלחנו כלחן מוביל ליצירות דתיות. מאידך, יש הסוברים כי שם השיר לקוח משמו של בית מרזח (Maison L'Homme Arme) סמוך למגוריו של המלחין גיום דופאי בקמבריי.[1] השיר מוכר לראשונה החל מ-1453, מיד לאחר נפילת קונסטנטינופול וייתכן שיש לו קשר למאורע זה או למסע צלב שתוכנן נגד האימפריה העות'מאנית בעקבות כך.

כתב יד של תווי השיר מ-1470 לערך

המוזיקה עריכה

 

צרפתית עברית
L’homme armé doibt on doubter.
On a fait partout crier
Que chascun se viegne armer
D’un haubregon de fer.
L’homme armé doibt on doubter.

יש לפחד מהגבר החמוש.
הדבר הוצהר בכל מקום
שכל איש צריך לחמש את עצמו
בשריון ברזל.
יש לפחד מהגבר החמוש.

מיסות המבוססות על השיר עריכה

בין המלחינים שחיברו לפחות מיסה אחת לפי השיר ניתן למנות את גיום דופאי (הראשון הידוע שעשה שימוש בשיר), אנטואן בינואה (המוזכר לעיתים כמי שחיבר אותו), יוהנס אוקכם, יוהאנס רגיס (שתי מיסות, אחת שרדה), יוהנס טינקטוריס, יאקוב אוברכט, ז'וסקן דה פרה (שתי מיסות), לואזה קומפר, אנטואן ברימל, פייר דה לה רו (שתי מיסות), כריסטובאל דה מוראלס (שתי מיסות), פרנסיסקו דה פניילוסה, פרנסיסקו גררו, לודוויג זנפל, ג'ובאני פלסטרינה (שתי מיסות)[2] וג'אקומו קריסימי.

כמו כן שרד מחזור של שש מיסות מאת מחבר בלתי ידוע שהוגשו כמנחה לביאטריצ'ה מנאפולי, כולן מבוססות על נעימת השיר.

שימושים מודרניים עריכה

השיר המקורי הוקלט פעמים רבות כחלק ממגמת הביצוע האותנטי של יצירות מתקופת הרנסאנס והבארוק.


קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא L'homme armé בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה