NGC 4442
NGC 4442 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-48 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
 | |
| NGC 4442 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 15 באפריל 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.41[1] |
| סיווג מורפולוגי | SB(s)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 27ᵐ 40.5ˢ |
| נטייה | 13.0″ 48′ 09°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.42- |
| מרחק[2] |
48,200,000 שנות אור 14,778,023.06 פארסק |
| קוטר | 64,460[2] שנות אור |
| מסה | 2×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
547[2] ק"מ/שנייה 0.001825 |
היסטוריה עריכה
לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.4 והיא התגלתה ב-15 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.156. הוא תיאר אותה כעמומה, די גדולה, קצת מאורכת ושניתן להבחין בכוכבים בתוכה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1279, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, עגולה ומתבהרת מאוד בפתאומיות בכיוון המרכז.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2999 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4442, כאשר היא מתוארת כבהירה מאוד, די גדולה, עגולה ומתבהרת מאוד בפתאומיות בכיוון המרכז.[6]
תצפית עריכה
הגלקסיה נמצאת כ-8.5 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס, כ-10.5 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-11.5 מעלות מצפון-צפון-מערב לכוכב פורימה. כ-1.8 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת M49, כ-1.3 מעלות מצפון לה נמצאת NGC 4429 וכ-2.7 מעלות מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M87. מצפון-מזרח ל-NGC 4442 נמצאות כ-1.7 מעלות ממנה NGC 4503, כ-2.5 מעלות ממנה NGC 4567 ו-NGC 4568 וכ-2.6 מעלות ממנה NGC 4564, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות עריכה
אורכה הזוויתי של NGC 4442 הוא כ-4.6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כמעט 65,000 שנות אור, כשני שלישים מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-2×1010 מסות שמש, כ-3.5% ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממסתה או כ-1.4×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך מאוד שמוערך בכ-4 אלפיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-250 שנים.[3] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה וגילה הממוצע מוערך בכ-12 מיליארד שנים והמתכתיות שלהם היא רק כ-80% מזו של השמש.[1] במרכז הגלקסיה נמצא מבנה מאורך דמוי מוט, אך הוא עבה יותר מהמבנה האופייני לגלקסיות עם מוט, וצורתו דמוית תיבה.[7] ככל הנראה במרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה של כ-1.6×108 מסות שמש.[8]
קישורים חיצוניים עריכה
- NGC 4442, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
- ^ 1 2 3 4 NED: NGC 4442
- ^ 1 2 3 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
- ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 476 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 424 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 126 (1888)
- ^ D. Bettoni & G. Galletta: Study of NGC 4442: A link between bars and boxy bulges, Astronomy and Astrophysics, vol. 281, no. 1, p. 1 (1994)
- ^ E. Gallo, T. Treu, P. J. Marshall, J.-H. Woo, C. Leipski & R. Antonucci: AMUSE-Virgo. II. Down-sizing in Black Hole Accretion, The Astrophysical Journal, Vol. 714, Iss. 1, p. 28 (2010)