פיקצ'ר פוסטאנגלית: Picture Post) היה שבועון בריטי מצולם, שיצא לאור בשנים 19381957. מחלוצי העיתונאות המצולמת.

Picture Post
קטע משער העיתון "פיקצ'ר פוסט" מ-1.7.1939, המציג את ז'אן ניקול בת ה-16, תקוותה של בריטניה באליפות וימבלדון הקרובה
קטע משער העיתון "פיקצ'ר פוסט" מ-1.7.1939, המציג את ז'אן ניקול בת ה-16, תקוותה של בריטניה באליפות וימבלדון הקרובה
מו"ל Hulton Press עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד אדוארד ג'ורג' ואריס הוטון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי הופעה 1938–1957 (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

השבועון יצא לראשונה בבריטניה ב-1 באוקטובר 1938. ייחודו היה בכך שהתבסס על עיתונאות מצולמת, הבנויה על כתבות שטח (רפורטאז'ות) מלוות בצילומים אותנטיים ממקומות האירוע, דוגמת ה"מגזין לייף" בארצות הברית שהחל להופיע שנתיים לפניו, בשנת 1936, וכדוגמת השבועונים "העולם הזה" ו"דבר השבוע" בארץ ישראל.

הופעת השבועון הייתה בתקופה רבת האירועים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, סיפוח אוסטריהאנשלוס), ועידת מינכן, שלבי הסיום של מלחמת האזרחים בספרד, המרד הערבי הגדול בארץ ישראל וכניסת הנאצים לצ'כוסלובקיה. מיד עם הופעתו זכה השבועון לתפוצת שיא בבריטניה ולאחר מספר חודשים הוא נמכר ב-1,350,000 עותקים בשבוע.

מייסד השבועון היה אדוארד הוטון, אוהד המפלגה השמרנית הבריטית. החל משנת 1940 ערך את השבועון טום הופקינסון, שהיה בעל דעות סוציאליסטיות. הצירוף של שני האישים הביא לגישה מאוזנת בסיקורי השבועון. השבועון נחשב כמבטא את קול המצפון הבריטי וכאחד מסמליה של אנגליה. סבורים כי בתפוצתו, מעבר למספר העותקים שנמכרו, נתגלגלו חוברות השבועון לידי מחצית האוכלוסייה הבוגרת בבריטניה.

לפני מלחמת העולם השנייה ניהל השבועון מערכה נגד רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית. כתבה בנושא זה שהופיעה בשבועון בנובמבר 1938 נשאה את הכותרת "חזרה לימי הביניים". לשיא תפוצתו הגיע השבועון בימי מלחמת העולם השנייה, כשסיקר את אירועי המערכה בחזיתות השונות.

עם תום המלחמה הגיעו הבדלי הדעות בין הוטון להופקינסון לידי מחלוקת גלויה והוטון כתב להופקינסון באוגוסט 1945: "אינני יכול להתיר לעורכי השבועון שלי לנהל תעמולה קומוניסטית".

ב-1950 יצא הופקינסון בלווית שני כתבים לסקר את מלחמת קוריאה, וכאשר אחד הכתבים פרסם כתבה בה ביקר את הדרך שבה קוריאה הדרומית מתייחסת לאסירים פוליטיים, פיטר יוטון את הופקינסון.

במהלך שנות ה-50 הלכה תפוצת השבועון וירדה, הן משום ששיא תפוצתו, שהיה בימי מלחמת העולם השנייה, פחת והלך עם תום הלחימה, והן משום שהטלוויזיה הלכה וכבשה את מקומה של העיתונאות המצולמת. בשנת 1957, כשתפוצתו ירדה ל-600,000 עותקים, השבועון נסגר.

חוברות השבועון נחשבות כיום כפריט אספנות.

קישורים חיצוניים עריכה