בנזי מת
בנזי מת (באנגלית: Sizwe Banzi Is Dead) הוא מחזה פרי עטו של את'ול פיוגארד, אותו כתב במשותף עם ג'והן קאני ווינסטון נצונה, שניהם הופיעו בהפקה המקורית. הצגת הבכורה העולמית שלו התקיימה ב-8 באוקטובר 1972 בתיאטרון ספייס, קייפטאון, דרום אפריקה. הצגת הבכורה האמריקאית התקיימה בתיאטרון אדיסון בעיר ניו יורק, ב-13 בנובמבר 1974. [1]
| כתיבה |
אתול פוגארד  |
|---|---|
  | |
תקציר העלילה עריכה
המחזה מגולל את סיפורם של שני גברים שחורים – סטיילס וסיזווה בנזי - בתקופת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה המחזה נפתח באולפן הצילום של אדם בשם סטיילס. האולפן ממוקם בניו-ברייטון, פורט אליזבת, דרום אפריקה. לאחר שהוא קורא בעיתון כתבה על מפעל מכוניות, סטיילס מספר לקהל סיפור הומוריסטי על מקרה שהתרחש כשהוא עבד במפעל מכוניות של חברת פורד.
סטיילס ממשיך לקרוא את העיתון ומספר על אולפן הצילום שלו. הרהוריו מופסקים כשלקוח, סיזווה בנזי, נכנס פנימה. הוא מבקש ממנו שיצלם אותו, אולם כשסטיילס מבקש ממנו את פרטיו האישיים, סיזווה מהסס, אחר-כך אומר ששמו רוברט זולינזימה. סטיילס שואל את סיזווה מה הוא מתכוון לעשות עם התמונה, סיזווה מספר שהוא ישלח אותה לאשתו. אחרי שהתמונה מצולמת, סיזווה מכתיב לסטיילס מכתב לאשתו שילווה את התצלום.
במכתב, סיזווה מספר לאשתו שסיזווה בנזי מת. הוא כותב שכשהגיע לפורט אליזבת מביתם בעיר קינג ויליאמס. הוא התגורר אצל חברו ששמו זולה, שניסה לעזור לסיזווה למצוא עבודה. הוא לא הצליח למצוא עבודה; בעקבות כך השלטונות מסרו לו שהוא חייב לעזוב את המקום תוך שלושה ימים. סיזווה שהה אצל בונטו, חברו של זולה.
המחזה שב להווה. סיזווה מתגורר בביתו של בונטו ומספר לו על בעיותיו – אם לא יתחולל נס, יהיה עליו לעזוב את העיר בתוך שלושה ימים. בונטו מגלה אהדה לבעייתו ומציע שיעבוד במכרות בעיר קינג ויליאמס. סיזווה דוחה את הרעיון בטענה שהשכר זעום והעבודה מאוד מסוכנת. בונטו מחליט להוציא אותו לבילוי בבאר "השמיים".
המחזה חוזר לסיזווה הממשיך לחבר את מכתבו לאשתו. הוא מגולל בפניה את חוויותיו בבאר "השמיים", שם אשה הגישה לו אלכוהול באופן מכובד והוא שהה במחיצתם של האנשים החשובים של ניו-ברייטון.
הסצנה עוברת לזמן שהוא יוצא מהפאב בו סיזווה ובונטו שתו. בונטו אומר שהוא צריך לשוב הביתה כדי שיוכל ללכת מחר לעבודה. הוא נכנס לסימטה כדי להטיל את מימיו ומוצא שם גופת מת. סיזווה מעוניין לדווח על הגופה למשטרה. בונטו דוחה את הרעיון, אולם הוא בודק את פנקס הזהות של האיש כדי לבדוק את כתובתו. בונטו נוכח לדעת שלאיש, רוברט זולינזימה, היה רישיון עבודה – בדיוק הדבר לו סיזווה זקוק כדי להישאר בעיר. הם לוקחים את פנקס הזהות. בביתו של בונטו, בונטו מדביק את תצלומו של סיזווה בפנקס הזהות של זולינזימה ומדביק את תצלומו של זולינזימה בפנקס הזהות של סיזווה. הוא מציע שהם ישרפו את פנקס הזהות של סיזווה – ובכך יהפכו אותו למת – ושסיזווה יאמץ את זהותו של האיש המת ויוכל להישאר בפורט אליזבת. סיזווה מגלה ספקות לגבי התוכנית, במיוחד הוא דואג לאשתו וילדיו. בונטו טוען שהם יוכלו להינשא מחדש. לאחר דין ודברים ממושכים, סיזווה נאות להחלפה.
סיזווה מסיים להכתיב את המכתב לאשתו. במכתב הוא מספר שבונטו עזר לו להשיג רישיון מגורים. המחזה מסתיים באולפן הצילום של סטיילס כשסיזווה מצטלם.
מקורות המחזה עריכה
לדברי מארי רוז נאפיירקובסקי בספרה "דרמה לסטודנטים" (Drama for Students ;Detroit: Gale, 2006):
"פיוגארד כתב את מחזהו 'בנזי מת' בעקבות חוויותיו כלבלר בית משפט בבית משפט לענייני ילידים ביוהנסבורג. באותה עת נדרש מכל אדם שחור וצבעוני מעל גיל שש עשרה לשאת פנקס זהות שהגביל את תעסוקתו ונסיעותיו במדינה. בבית המשפט, פיוגארד נוכח בהשלכותיו של החוק הזה: שחורים הושלכו לכלא בשיעור מעורר דאגה. למרות שמגבלות אלו יוחדו לדרום אפריקאים, מבקרים ציינו שהמחזה עוסק בנושא כלל עולמי של זהות. מבקרים וחוקרים ציינו ש"בנזי מת" מכיל יסודות של תיאטרון האבסורד, בייחוד תפאורתו הדלילה ונושאיו הסוריאליסטיים." [2]
ההיסטוריה של ההפקה עריכה
ב-1972 פיוגארד ביים את הצגת הבכורה של המחזה בקייפטאון, ושנה לאחר מכן המחזה הוצג בתיאטרון רויאל קורט בלונדון ואחר-כך עברה לתיאטרון אמבסדור בדרך צ'רינג קרוס כשקאני גילם את דמותם של סטיילס ובונטו ונצונה גילם את דמותם של רוברט/ סיזווה. שם הוא זכה בפרס מבקרי התיאטרון של לונדון. לאחר שש הצגות טרום בכורה, הפקת ברודוויי, שהוצגה בד בבד עם "האי", מחזה אחר של פיוגארד, עלתה לראשונה ב-13 בנובמבר 1974, בתיאטרון אדיסון, שם היא רצה 159 פעמים.
בשנות השבעים קאני ונצונה היו בסיבוב הופעות עם "בנזי מת" ו"האי" בבתי ספר, מתנ"סים, מועדוני סטודנטים, כנסיות בערים שחורות באפריקה. כשהם הופיעו ב Umtata, הכף המזרחי ב-1976, עצרו אותם שלטונות בנטוסטן בשל שפתו הגסה של המחזה. המחזה שב ללונדון ב-1977.
המחזה הוצג בתיאטרון מארקט ביוהנסבורג. כשההפקה הציגה בתיאטרון ספייס ב-1979, המשטרה הפסיקה את ההצגה, בשל המהומות להן היא גרמה. קאני ונצונה שבו ושיחקו ביחד במחזה בתיאטרון באקסטר ביוהנסבורג בפסטיבל האמנויות הלאומי בגרהמסטאון, דרום אפריקה, בבימויו של אובריי שחאבי, ב-2006. אחר-כך הייתה ההצגה בסיבוב הופעות בתיאטרון המדינה של פרטוריה, בתיאטרון מארקט ביוהנסבורג ובפסטיבל הילטון בדרום אפריקה. ההפקה עברה לתיאטרון המלכותי הלאומי במרץ 2007.
קאני ונצונה התאחדו שוב בהפקת ברודוויי באפריל 2008 באקדמיית ברוקלין למוזיקה.
המחזה תורגם לצרפתית בידי מארי-הלן אטיין והוצג במרכז האמנויות ברביקן, בבימויו של פיטר ברוק והייתה בסיבוב הופעות עולמי.
פרסים ומועמדויות עריכה
- פרס טוני למחזה הטוב ביותר (היה מועמד ביחד עם "האי", מחזה אחר של אטול פיוגארד)
- פרס טוני לשחקן הטוב ביותר (קאני ונצונה זכו)
- פרס טוני לבמאי הטוב ביותר (היה מועמד)
- פרס דרמה דסק (Drama Desk Awards) לשחקן המצטיין במחזה (קאני ונצונה היו מועמדים ביחד)
- פרס דרמה דסק לבמאי המצטיין של מחזה (היה מועמד)
- פרס דרמה דסק למחזה הזר החדש המצטיין (היה מועמד ביחד עם "האי")
בנזי מת בתרגום לעברית עריכה
- את'ול פיוגארד, בנזי מת, תרגום: נחמי דרימר; רמת גן: המרכז הישראלי לדרמה ליד "בית צבי", 1982.
המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי עריכה
המחזה הוצג בתיאטרון החאן הירושלמי באוגוסט 1982.
- יוצרים: תרגום - נחמי דרימר, בימוי - ולדימיר מירודן, תפאורה ותלבושות - אלי סיני, תנועה - שוקי וגנר, תאורה - יעקב מרזל, תפאורה: "ארגונית" ת"א, מוזיקה: אדוארדו (סנה) רטיק.
- שחקנים: סטיילס ובונטו - שבתאי קונורטי, סיזווה בנזי ורוברט זולינזימה - אבינועם מור חיים.
קישורים חיצוניים עריכה
- ההיסטוריה של הפקת המחזה "בנזי מת"(הקישור אינו פעיל), באתר תיאטרון רויאל קורט
- אלכסיי סולוסקי, בנזי מת נשאר חי, בעיתון וילג' ווייס, 15 באפריל 2008 (ביקורת של ההפקה בתיאטרון הארווי, באקדמית ברוקלין למוזיקה, ברוקלין, ניו יורק.)
- בנזי מת במסד הנתונים IBDB (באנגלית)