ההינדו
ההינדו (במקור באנגלית: The Hindu) הוא עיתון יומי הודי באנגלית בבעלות קבוצת ההינדו העיתון החל כשבועון ב-1878 והפך ליומון ב-1889.[1] העיתון הוא העיתון האנגלי השני בתפוצתו בהודו, אחרי הטיימס אוף אינדיה.
 | |
| תדירות | יומי |
|---|---|
| פורמט |
ברודשיט  |
| מייסד |
G. Subramania Iyer |
| עורך ראשי |
N. Ram |
| תאריכי הופעה | 1878–הווה (כ־146 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | צ'נאי, טאמיל נאדו |
| מדינה | הודו |
| ISSN | 0971-751X |
| http://thehindu.com האתר הרשמי | |
  | |
ההינדו הוא בבעלות משפחתית מאז 1905, אז נרכש על ידי ס. קאסטורי רנגה איינגאר מהמייסדים המקוריים. כיום הוא בבעלות משותפת של צאצאיו של איינגאר, המכונים "משפחת קסטורי", המכהנים כדירקטורים של חברת האחזקות.
למעט תקופה של כשנתיים מ-2011 עד 2013, כאשר ס. וראדרג'אן כיהן כעורך העיתון, תפקידי העריכה הבכירים של העיתון היו תמיד בידי בני משפחת איינגאר המקורית או על ידי מי שמונו על ידם.[2]
היסטוריה עריכה
שנים ראשונות עריכה
ההינדו נוסד במדרס ב-20 בספטמבר 1878, על ידי קבוצה של שני מרצים וארבעה סטונדנטים למשפטים שביקשו להביע תמיכה במינויו של סר ט' מוטוסוואמי אייר (אנ') לכהונת שופט בבית המשפט העליון במדרס ולהתנגד לקמפיין נגדו שבוצע על ידי העיתונות האנגלו-הודית. ההינדו היה אחד העיתונים של התקופה שהוקמו כדי למחות המדיניות של הראג' הבריטי.
העיתון עבר להופעה שלוש פעמים בשבוע ב-1883 וליומון שהופיע מידי ערב ב-1889. ב-1883 פתח העיתון בית דפוס עצמאי בשם "העיתונות הלאומית" (The National Press).
ב-1987 התפרסם בעיתון הדיווח הראשון בהודו על שערוריית בופורס, במהלכה שיחדו אנשי חברת בופורס השוודית אנשי ממשל בהודו על מנת להביא לחתימה על חוזה נשק עם צבא הודו. מפלגת השלטון, הקונגרס הלאומי ההודי, לחצה על העיתונות למנוע את פרסום הסיפור, ונטען כי הוא סייע בתבוסת המפלגה בבחירות הכללית בהודו ב-1989.
נוכחות מקוונת עריכה
ההינדו היה העיתון הראשון בהודו לפתוח אתר אינטרנט ב-1995.[3]
ב-15 באוגוסט 2022, לראשונה בתולדותיו, החל ההינדו לפרסם מאמרי מערכת בתרגום להינדי באתר האינטרנט שלו.[4]
הערכות ופרסים עריכה
בשנת 1965, הטיימס ציין את ההינדו כאחד מעשרת העיתונים הטובים בעולם. בדיונים על כל אחת מהבחירות שלו במאמרים נפרדים, כתב ה"טיימס" : " ההינדו לוקח את הרצינות הכללית עד חומרה... שפורסם במדרס, זהו העיתון היחיד שלמרות שהוא מתפרסם רק בבירת מחוז מתפרסם בקביעות. קרא בתשומת לב בדלהי. הוא נקרא לא רק כקול מרוחק וסמכותי בעניינים לאומיים אלא כביטוי לגישות הדרום הליברליות ביותר - והפחות פרובינציאליות. . . הלשכה של דלהי מעניקה לה שליחות פוליטיות וכלכליות יוצאות דופן והיא נושאת דיווחים שוטפים ותכופים מכל בירות המדינה, כך שהיא מספקת יותר חדשות ממדינות, מלבד שלה, מאשר רוב העיתונים בהודו. . . אפשר לתאר אותו כקול לאומי עם מבטא דרומי. ההינדו יכול לטעון שהוא הנייר המכובד ביותר בהודו."[5] [6]
בשנת 1968, איגוד מוציאי העיתונים האמריקאי העניק להינדו את פרס ההישג העולמי לעיתונות[7].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ההינדו (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של ההינדו
- ההינדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים עריכה
- ^ "About Us News". The Hindu. ארכיון מ-12 במאי 2018. נבדק ב-15 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Konikkara, Aathira; Nileena, M. S. (30 בנובמבר 2021). "Paper Priests: The battle for the soul of The Hindu". The Caravan. ארכיון מ-6 ביולי 2022. נבדק ב-18 ביוני 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "In its 20th year, The Hindu website wins major award". The Hindu. 26 בפברואר 2015. ארכיון מ-9 באוגוסט 2020. נבדק ב-8 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ प्रितम, अनमोल. "144 सालों में पहली बार हिंदी में हाथ आजमा रहा है 'द हिंदू'". Newslaundry. ארכיון מ-18 באוגוסט 2022. נבדק ב-2022-09-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Developing a paper for a new reader". The Hindu. 13 בספטמבר 2003. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2004.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Newspapers of the World: VI - The Hindu". The Times. No. 56260. 3 במרץ 1965. p. 11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Developing a paper for a new reader". The Hindu. 13 בספטמבר 2003. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2004.
{{cite news}}: (עזרה)