ריאליזם סוציאליסטי

ריאליזם סוציאליסטי הוא סגנון אמנותי בעל מטרה פוליטית של קידום והעמקה של הרעיונות הסוציאליזם והקומוניזם. זרם זה הנולד בברית המועצות על פי הוראות הממשל אינו אחיד מבחינה טכנית (כמו האימפרסיוניזם לדוגמה) ויכול לבוא בשלל תת-סגנונות, חלקם נושקים לפוטוריזם, לריאליזם, לאוונגרד הרוסי ועוד. המכנה המשותף לכל התת-סגנונות בזרם הריאליזם סוציאליסטי הוא הבניית האידיאל של האדם העובד, של צפייה לעתיד טוב יותר ועידוד המלאכה ושבח להצלחתה של החברה הקומוניסטית. דמותו הרומנטית של הפועל יועדה להוות דוגמה אישית ולרוב בלטו בה תכונות של חוסן גופני ושמחת חיים. האווירה האופטימית של היצירה הייתה די שונה מהגישה הריאליסטית שכן לא הציגה את המציאות כפי שהיא אלא כפי שהיא אמורה להיות לשיטת הסוציאליזם - כלומר, אוטופיה.

פסיפס על מבנה בעיר אייזנהיטנשטט מ-1965 (אז בגרמניה המזרחית). שילוב אלמנטים תעשייתיים המרכיבים זרוע-ענק של פועל ויונת שלום.

הסגנון נוגע בכל סוגי האמנות: אדריכלות, ספרות, אמנויות הבמה ואמנות פלסטית.

סגנון זה היה הסגנון הרשמי בברית המועצות ובמדינות הגוש המזרחי ויצירות שלא עמדו בדרישות הסגנון הזה לא זכו להפצה כמעט. לאור כך יצירות רבות שלא עמדו בדרישות הריאליזם הסוציאליסטי התפרסמו באופן לא פורמלי.

היסטוריה

"גליה והעופות", ציורו של פבל גלובה

לפני עליית הקומוניזם התקיימה ברוסיה הצארית תקופת פריחה בתחומי האומנות (fin de ciecle). פריחה זו הגיעה לאחר פיגור בתחום לעומת אירופה המערבית. מיד לאחר מהפכת אוקטובר 1917 השלטונות החדשים החלו לעודד את האמנים ליצירה, לצורך תעמולה והפצה של רעיונות הקומוניזם. כך הגיעה בשנים הראשונות לקומוניזם פריחה של סגנונות חדשים באמנות הרוסית: אוונגרד, פוטוריזם, קונסטרוקטיביזם ואחרים. קבוצות האוונגארד חיפשו לשבור מוסכמות חברתיות, גם אם לא בהכרח הזדהו עם המהפכנים הפוליטיים, כך שבין 1917 ל-1925 לא הייתה זו בהכרח אמנות מגויסת.

החל משנת 1925 הלכה וגדלה מעורבותו של השלטון בתרבות ובאמנות. סטלין הורה כי על האמנות להיות לא-אליטיסטית ולפיכך יש ליצור דברים פשוטים, ברורים, קצרים ובעלי מוסר השכל. בשנת 1932, עם סיום תוכנית החומש הראשונה, החליט סטלין על הצורך בארגון מחדש של כל הזרמים והארגונים באמנות בברית המועצות. נאסרו כל הזרמים שלא תמכו ברעיונות השלטון, ויצירה אמנותית הותרה למעשה אך ורק מתוך איגודים ממשלתיים. נאסרה כל התאגדות של אמנים ונדרש איחודם של האיגודים הקיימים, מטרה שהושגה בהדרגה עד ל-1940. השלטון הקים את "איחוד הסופרים הסובייטים", "איחוד הציירים הסובייטים", "איחוד המלחינים הסובייטים" וכו'. לאחר התבססות הרעיון שגם תחום זה נשלט על ידי הממשל הסובייטי נוצר מושג "הריאליזם" בהקשרו הסוציאליסטי, שנבחר והוכרז בתור הסגנון האמנותי היחיד, ויוצרים של אמנות מופשטת ואוונגרדית דוכאו.

עצם הגדרת הריאליזם - תיאור מצב כמו שהוא - לא היה נוח לשלטון הקומוניסטי. ספרים של סופרים ריאליסטים מצרפת, למשל, שתארו את קשיי היום יום של מעמד הפועלים בצרפת, היו אהודים מאוד. אך עיסוק בקשייהם של פועלי ברית המועצות לא הותר ולכן הפך הריאליזם הסוציאליסטי לתיאור מצב אוטופי, עתידני, במקום תיאור המצב הקיים, כלומר: ייצוג הרצוי ולא המצוי. הנושאים שהוצגו: האדם הפשוט, הפועל או האיכר, חסונים ומלאי אופטימיות, נושאים מבט אל העתיד. הציורים היו מלאי צבע לרוב. בתחום הפיסול בולטים פסלי פועלים, איכרים ומנהיגים, ובאדריכלות - הנושקת לסגנון האדריכלות הנאצית - בולטות בנייתם של "ארמונות תרבות".

בזמן מלחמת העולם השנייה גויסה האמנות הזו להציג את השגי המהפכה למרות הסבל, והיא שימשה כלי בידי סטלין ליצירת זהות לאום סובייטית.

לאחר מות סטלין הייתה הפשרה מסוימת בשליטת הממשלה על האמנות, אך לזמן קצר בלבד. בתקופת ליאוניד ברז'נייב מספר אמנים בולטים שלא היו מוכנים להתיישר עם הקו הרשמי באמנות הוגלו מחוץ לגבולות ברית המועצות.

רק בתקופת הפרסטרויקה החלו לצאת לאור יצירות אשר דוכאו במשך שנים ארוכות, וכן אמנים גולים רבים חזרו לרוסיה.

ראו גם

• קלסיציזם סטליניסטי
• הפועל ואשת הקולחוז

לקריאה נוספת

• דנה אריאלי-הורוביץ, ז'-י', אמנות ורודנות, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ח 2008, עמ' 135-189, מסת"ב 978-965-7241-30-1.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריאליזם סוציאליסטי בוויקישיתוף

• ריאליזם סוציאליסטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סבג,ערן. "ריאליזם סוציאליסטי באמנות הסובייטית", חיים של אחרים (פודקאסט), גלי צה"ל,  13/8/2013.