דינה פורת

דינה פורת, יולי 2008

דינה פורת (נולדה בשנת 1943) היא פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל, ראש המכון לחקר האנטישמיות ומופקדת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

דינה פורת נולדה בארגנטינה בשנת 1943, ועלתה לישראל בשנת 1950. אביה של דינה פורת היה משה קוסטרינסקי-קיטרון, שנולד בטלחן שליד פינסק, והוא האב המייסד של תנועת "דרור" בדרום אמריקה וממנהיגי יהדות ארגנטינה. אמה רות גולד נולדה ברצקי שבליטא.

דינה פורת עשתה את התזה שלה לתואר השני בשנת 1973 בנושא: "ריכוז הפליטים היהודיים בוילנה בשנים 1939-1941: מאמצי היציאה". היא קיבלה את הדוקטורט שלה בשנת 1984 בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב תחת פרופסור דניאל קארפי בנושא: "חלקה של הנהלת הסוכנות בירושלים במאמצים להצלת יהודי אירופה בשנים 1942-1945".

פורת שימשה בתפקידים שונים באוניברסיטת תל אביב: כראש בית-הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג (2008-2004), ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל (2000 -2003), משמשת כראש המכון לחקר האנטישמיות והגזענות על שם סטפן רוט (מאז 1998), וכמפעילת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות על שם אלפרד פ. סליינר (מאז 1997). בנוסף לכך, היא יושבת בוועדה המדעית ובוועד המנהל של המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם מאז 1984.

פורת הייתה ב-1985 עמיתת מחקר במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, שימשה כחוקרת במרכז לחקר ישראל ויהדות באוניברסיטת קולומביה (1987-1988), וכחוקרת בסמינר של המכון הבינלאומי לחקר השואה של "יד ושם" (1995-1996). הייתה פרופסור אורח במרכז ללימודים אירופיים וללימודים יהודיים באוניברסיטת הרווארד בשנת 1999, באוניברסיטת ניו יורק ב-2004 ובמכון לזכר השואה בפריז (אוקטובר 2007). נבחרה למרצה המצטיינת בפקולטה למדעי הרוח לשנת 2004.

מחקריה

הנהגה במילכוד, היישוב נוכח השואה, 1945-1942

הספר עוסק בשאלת תגובת היישוב בארץ והנהגתו לשואה באירופה בעצם התרחשותה. לאחר הקדמה המפרטת את מוסדות היישוב, הרכבו ודרכי פעולתו, באים שלושה חלקים. הראשון דן באופן שבו הגיעו הידיעות על השואה ארצה, ובקושי להבין אותן ואת האירועים חסרי התקדים שעליהם דיווחו. החלק ממשיך ודן בדרכי התגובה של היישוב לאחר שנודע שההשמדה היא שיטתית, מימי אבל ועצרות תפילה עד להקמת ועד ההצלה, ומאיסוף כספים ועד לשיגור נציגים לארצות הניטראליות. בחלק השני נידונות פעולותיהם של אותם נציגים, ותכניות ההצלה שהעלו גורמים שונים ביישוב, כמו תכניות חליפין, ניצול הסרטיפיקטים להצלת ילדים, תוכנית אירופה, פרשת "סחורה תחת דם", הפצצת אושוויץ, שיגור הצנחנים, ועוד. החלק השלישי מנתח את מקומה של ההצלה במדיניות היישוב בזמן המלחמה והשואה, ביחסים שבין הארץ לקהילות ולתנועות הנוער באירופה, ומגיע למסקנות בדבר אמצעיו הצנועים של היישוב ויכולתו המוגבלת להציל בזמן מלחמה חובקת עולם ומול מכונת ההשמדה הנאצית, ובדבר החרדה למשפחות ולקהילות שנותרו באירופה ולהשלכות השואה על עתיד הארץ והעם. הספר ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1986 ובמהדורה שנייה ב-2004 הוא תורגם לאנגלית ולספרדית והוא הראשון שפורסם בארץ בנושא זה.

שלושה קבצים המשלימים את הספר:

מעבר לגשמי: פרשת חייו של אבא קובנר

ספר זה יצא לאור בשנת 2000. זוהי ביוגרפיה של חתן פרס ישראל הסופר והמשורר אבא קובנר (1918-1987). קובנר היה משורר, פרטיזן ואדם מרכזי בתקופת השואה ובחייה של המדינה. הוא גדל בוילנה שבין שתי המלחמות, עיר שבה חייה קהילה יהודית תוססת שפיתחה תרבות עשירה, למד שם בגימנסיה העברית ונעשה חבר בקן השומר הצעיר ועם זמן הפך לראש הקן; שהה בה תחת השלטון הסובייטי שסיפח את ליטא בתחילת מלחמת העולם השנייה, ותנועתו הפכה לתנועת מחתרת; כאשר פלשו הגרמנים והחלו האקציות התחבאו קובנר וכמה מחבריו במנזר סמוך לעיר, ושם כתב קובנר את הכרוז הידוע הקורא להתגונן ולא ללכת כצאן לטבח. לקראת סוף 1941 חזר לגטו שהוקם בינתיים בווילנה והיה ממקימי המחתרת בגטו וממפקדיה. בקיץ 1943, בזמן חיסול הגטו, לאחר שמפקדה הסגיר עצמו לגרמנים, יצאה המחתרת ליער, ושם פיקד קובנר על גדודי פרטיזנים יהודיים. עם תום המלחמה, ולאחר כישלונותיהם של הניסיונות להקים מחדש חיים יהודיים בוילנה, יצא קובנר דרומה ופתח בכך את קו "הבריחה" - היציאה מאירופה – הראשון. לאחר שהגיע אל הבריגדה היהודית בצפון איטליה בראש למעלה מאלף ניצולים פתח בניסיונות לנקום בגרמנים.

קובנר הצטרף לקיבוץ עין החורש בו חי עד מותו. במלחמת השחרור היה קצין התרבות של חטיבת גבעתי ואז כתב את דפי הקרב שעודדו להילחם, כולל הדף שגינה את כניעתה של ניצנים והליכתה בשבי. בקיבוצו ניהל במשך שנים את חיי התרבות, ותרם לחגים ולאירועים, כשהוא מנסה למסוך יהדות בציונות. ברוח זו של שמירה על מורשת יהודית תכנן והגה את בית התפוצות ומוזיאונים נוספים, ועד יומו האחרון כתב ויצר וניסה להשפיע על החלטות עקרוניות בחייה של הארץ. היה נואם בחסד, אוטודידקט, סופר ומשורר, איש שמשך אש של ביקורת קשה מזה והערצה עצומה מזה.

הספר זכה בפרס זנדמן מטעם ארגון הפרטיזנים ונכי המלחמה בנאצים ובפרס בוכמן באמצעות יד ושם.

ספרים שכתבה

  • Dina Porat and Saul Friedlander, The Blue and the Yellow Star of David: the Zionist Leadership in Palestine and the Holocaust, 1939-1945. Cambridge, Mass. Harvard University Press, 1990,
  • Dina Porat, The Fall of a Sparrow: The Life and Times of Abba Kovner ,Elizabeth Yuval (Translator). Stanford University Press , 2009
  • Dina Porat, Israeli Society, the Holocaust and Its Survivors, Vallentine Mitchell, 2008.

ספרים שערכה

  • Antisemitism and Terror. edited by Dina Porat and Roni Stauber. Tel-Aviv, Tel-Aviv University, 2003.

פרסומים

מבחר מאמרים שכתבה דינה פורת:

קישורים חיצוניים

מפרי עטה:

אחר:

הערות שוליים

  1. ^ ביקורת: דליה עופר, דינה פורת: הנהגה במילכוד, הישוב נוכח השואה 1945-1942, ציון נ"ד (ג), תשמ"ט, עמ' 369-365; דן דינר, ‏היישוב נוכח שואת יהודי אירופה, הציונות ‏י"ג, 1988, עמ' 308-301 קובץ PDF
  2. ^ ביקורת: גדעון גרייף, מעבר לגשמי, פרשת חייו של אבא קובנר, בשביל הזיכרון 39, 2000, עמ' 49; דניאל בלטמן, [ביקורת], בשביל הזיכרון 40, 2001, עמ' 57-55.