כותים

כותים הוא מונח בספרות חז"ל לתיאור השומרונים, שכן חז"ל תלו את מוצאם של השומרונים בתושבי "כותה" (דרום עיראק) שעל פי המקרא הוגלו לשומרון, במסגרת כיבושי האימפריה האשורית, בשנת 722 לפנה"ס.

השומרונים, לעומת זאת, תולים את מוצאם בצאצאי השבטים אפרים ומנשה, והם רואים בכינוי זה כינוי גנאי, המתכחש למוצאם האמיתי.

חלק מחוקרי ההיסטוריה של עם ישראל משלבים בין שתי הטענות, באומרם שהשומרונים הם אכן צאצאים של תושבי ממלכת ישראל, אך הם גם קלטו בתוכם את המגורשים שהגיעו מארצות זרות.

לגבי אותם מגורשים מ"כותה", שעל פי המקרא, נקלטו בשומרון והתגיירו, נידונה בהרחבה בספרות חז"ל סוגיית גיורם ומעמדם. שכן לפי חז"ל, כאשר הכותים התגיירו הם קיבלו עליהם את פולחן היהדות בשיתוף עם פולחנים אחרים שהיו בקרבם בעבר, ואשר היהדות רואה בהם עבודה זרה, ואין זו קבלת מצוות גמורה. בנוסף, על פי המתואר במקרא, הגרות הייתה מ"יראה", ולכן הם מכונים אף בתלמוד "גרי אריות".

השומרונים במקרא

הכותב המקראי בספר מלכים מתאר את הגליית תושבי ממלכת ישראל משומרון, והושבת אוכלוסיות מעמים אחרים במקומם.

	כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ. כה וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם. כו וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כז וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כח וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה. כט וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם. ל וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא. לא וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אלה [אֱלֹהֵי] ספרים [סְפַרְוָיִם]. לב וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת. לג אֶת יְהוָה הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם. לד עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת יְהוָה וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל .... מא וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת יְהוָה וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
– מלכים ב', י"ז, כ"ד-מ"א

על פי המקרא, השומרונים מאותו יום ואילך הם אשורים, אשר סנחריב מלך אשור ישב בתחומי ממלכת ישראל, לאחר שהגלה חלק מתושביה לאשור כמעין "חילופי אוכלוסין". המקרא ממשיך לספר התושבים החדשים סבלו ממכת אריות שהטילה את חיתתה על התושבים וטבחה בהם, עד אשר הובא אליהם כהן מבני ישראל הגולים באשור ולימד אותם את משפטי ה'.
מאז - "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים" ^[1] כלומר, לפי המונח ההלכתי הגיור היה מלכתחילה על דעת "שיתוף שם ה' עם עבודה זרה" ולכן הגירות אינה נחשבת לגירות גמורה. ואכן, בסיום הקטע ^[2] נאמר: "ויהיו הגויים האלה יראים את ה' ואת פסיליהם היו עובדים, גם בניהם ובני בניהם, כאשר עשו אבותם עד היום הזה".

בספר עזרא מתוארת התקלות של שבי ציון בפחוות יהודה עם שכניה, תושבי פחוות שומרון, "עבר הנהר" ו"כעת".

	א וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה. ג וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. ד וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת. ה וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. ו וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם.
– ספר עזרא, ד, א-ו

הכותים בספרות חז"ל

מדרש תנחומא לפרשת וישב מתאר את האירועים כך:

	כשגלו ישראל משומרון, שלח סנחריב את עבדיו והושיבן בשומרון להעלות מס למלכות. שלח הקב"ה בהן את האריות שנאמר [3] "ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות" "שלחו" ואמרו לו: "הגוים אשר הגלית וגו'" ואז "וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם וגו'". שלח:"וקרא לכל זקני ישראל" אמר להם סנחריב: כל השנים שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ומה עסקה עכשיו. אמרו: נאמר לו דבר אחד (דבר של עצה), (אולי) לו ישיב אותנו לארצנו. אמרו לו: "הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינו עוסק בתורה ולא נימול". אמר להן: תנו לי שנים מכם (מורה הוראה) שילכו לשם וילמדו אותם. ודבר המלך אין להשיב, מיד שלחו לשם את ר' דוסתאי בר ינאי ואת רבי סבייא ולמדו אותם בכתב ס"ת נוטריקון ובוכין, ואעפ"כ את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים.
– פיסקה ב'

על פי חז"ל, בימי עזרא ונחמיה באו הכותים להילחם עם ישראל ורצו להרוג את נחמיה. כתוצאה נעצרה הקמת בית המקדש. זרובבל ועזרא גזרו עליהם חרם חמור:

• שלא יאכל אדם מישראל פת כותי, מכאן אמרו האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר.
• ואל יתגייר כותי בישראל.
• ואל יהא להם חלק בתחיית המתים.
• וכתבו וחתמו ושלחו את החרם לכל ישראל שבבבל והם הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם.

כמו כן על פי חז"ל ניסו הכותים לשבש את קביעת ראש החודש על ידי הסנהדרין, זאת על ידי הדלקת משואות ביום הלא נכון.‏^[4].

בהמשך השנים, הכותים מוזכרים כשומרי חלק מהמצוות. והיו מצוות "שהחזיקו בהם יותר מישראל" ^[5]

דעת המפרשים

רש"י כתב ^[6] שהכותים לא התכוונו לקבל אמונה ומצוות כיהודים, אלא קיבלו תורה ומצוות לפי הדרכת כהן לעבודה זרה, יהודי מגולת אשור שהוא עצמו עובד עבודה זרה.^[7] מכאן שכאשר הם התגיירו הם קבלו את היהדות בדעה שהוא בשיתוף עם עבודה זרה ואין זו קבלת מצוות גמורה. אשר לאמור בתוספות ש"כותים גרי אמת הם" - מסתבר כי הם הוצרכו לעבור פעם נוספת גיור מחודש עם קבלת מצוות בלב שלם, ורק מכח הגיור הנוסף הם מוגדרים גרי אמת.

רש"י בקידושין פירש: "גרי אריות - והרי הם כשאר עובדי כוכבים שנשאו בנות ישראל". וכן פירש במסכת סנהדרין^[8] "והרי הם גרים גמורים".

הסיבה שאין הכותים נחשבים כגרים לדעת התוספות במסכת יבמות ^[9]: משום שלא נתגיירו לגמרי. ומי שסבר כי היו "גרי אמת" נאמר: "התגיירו תחילה ואחר כך הרשיעו.

הרמב"ם הזכיר את הכותים במספר מקומות. בפירוש המשניות למסכת ברכות ^[10], הוא אומר: "בתחילה האמינו שהם מדקדקים במצוות אחדות יותר מישראל. עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים. וכחקרו על סיבת הדבר, מצאו להם דמות יונה, ואז הורידום במעלת גויים גמורים לכל דבריהם. וכל מה שתמצא מהמשנה מענייני הכותים שמראה שהם מעולים מהגויים וגרועים מישראל (ההדגשה במקור). כלומר, מהרמב"ם משתמע שלא התגיירו מחדש אלא שבהדרגה ובמשך הזמן למדו את התורה, וגם אז לא קיימו הכל כי נשתבשו פירושיהם בה.

נישואים עם כותים

הרב אברהם ח' שרמן טוען כי המקור לאיסור החיתון על הקראים הוא במסכת קידושין ^[11]: "תניא, וכן רבי אליעזר אומר כותי לא ישא כותית ... לפי שאין בקיאין תורת קידושין וגירושין השולחן ערוך"^[12] והרמב"ם ^[13] כותב כי הצדוקים בזמן הזה כמו הכותים באותו זמן, דהיינו, אינם בקיאים בתורת קידושין וגירושין, ולכן נולדו ביניהם ממזרים.

בדברי בית יוסף^[14] מובא על הכתוב כי הכותים גרי אמת הם וכהנים שנטמעו בהם כשרים היו. מפני מה אסרום? מפני שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים את הארוסות. בית יוסף מדמה את האיסור שאסרו על הכותים לבוא בקהל לאיסור שאסרו על קראי קרים לבוא בקהל.

פירושים מהעת החדשה

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב ^[15]" שייתכן שהכותים אמרו בפירוש בשעת קבלת הגירות שהם משתפים שם ה' עם אלוהיהם ועל כן אינם גרי אמת והוצרכו לגיור נוסף.

הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג,^[16] כותב כי ביחיד אין אומרים הוכיח סופו את תחילתו, כי שמא בתחילה כוונתו הייתה לשם שמים ואחר כך חזר בו. אבל, כשאומה שלמה באה להתגייר, והתברר אחר כך שכולה עובדת עבודה זרה, אין זה מקרה אלא בוודאי הכל תוכנן מלכתחילה. ויש לפנינו אומדנא דמוכח שכולם מלכתחילה לא התכונו לשם שמים ^[17].

לקריאה נוספת

• הרב צבי ליפשיץ, מעמד הכותים וגרותם מתוך המאמר "ביטול גיור כשקבלת המצוות פגומה", תחומין - תורה חברה ומדינה - קובץ הלכתי י"ט, הוצאת צומ"ת- אלון שבות גוש עציון, תשנ"ט.
• הרב צבי ליפשיץ, מעמד הכותים וקבלת מצוות חלקית בגיורת , תחומין - תורה חברה ומדינה - קובץ הלכתי כ', הוצאת צומ"ת- אלון שבות גוש עציון, תשנ"ט.
• הרב יועזר אריאל, הערות על הדעה שהגירות בטלה למפרע" מתוך המאמר "ביטול גזרות למפרע", תחומין - תורה חברה ומדינה - קובץ הלכתי כ', הוצאת צומ"ת - אלון שבות גוש עציון, תש"ס.
• הרב אברהם שרמן, מקור איסורם של הקראים הוא באיסורם של הכותים מתוך המאמר "היתר נישואין לביתו של קראי", תחומין - תורה חברה ומדינה - קובץ הלכתי י"ט, הוצאת צומ"ת- אלון שבות גוש עציון, תשנ"ט.

קישורים חיצוניים

• יהודה אליצור, הכותים בדברי תנאים, דעת - אתר לימודי יהדות ורוח.
• רבקה שחל, תרומתה של מסכת כותים להבנת היחסים בין השומרונים והיהודים אחר חורבן הבית השני
• זאב ספראי, בתי הכנסת של השומרונים בתקופה הרומאית-ביזנטית - מתוך "קתדרה" מס' 4, סנונית - כתבי עת ומאמרי מידע
• כותים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"

הערות שוליים