משתמשת:Ruti-WMIL/יחס הרבנים לשירות נשים בצה"ל
.JPG)
גיוס נשים לצבא הוא נושא שרבנים נדרשו להביע את דעתם לאחר קום המדינה, בעקבות חקיקת חוק שירות ביטחון ב-1949 שכלל גיוס חובה לנשים.
בקרב הרבנים החרדים ישנה הסכמה מלאה שגיוס בנות אסור, אך הם אינם מרבים לעסוק בנושא, מכיון שנשים לא מרבות לערער על החלטה זו.[1][2]
לעומת זאת, הרבנים הראשיים ורבנים דתיים לאומיים נוספים עסקו רבות בסוגיה, ודעותיהם מחולקות למגוון רחב של דעות: ישנם רבנים שאוסרים גיוס נשים[3][1], כאלה שאוסרים דווקא על גיוס חובה לנשים אך מתירים גיוס מבחירה, ישנם מתירים שירות צבאי אך מסתגייים מתפקידי לוחמה, וישנם כאלה שרואים בכך מצווה ומעודדים את הנשים להתגייס, אף לתפקידי לוחמה.[4][1][5]
סקירה היסטורית מראה שבתקופת קום המדינה, הדעות היו מחלוקות בקרב הרבנים של הציונות הדתית, בהמשך, התקבעה הדעה שמתנגדת לגיוס בנות לצבא בקרב כמעט כל הרבנים, הפוליטיקאים ובמערכת החינוך. אך החל משנות ה-2000, עם מגמת עלייה באחוזי גיוס של בנות דתיות לצה"ל, התעורר הדיון מחדש, והדעות נהיו שוב חלוקות: תמיכה מצד אחד והתנגדות נחרצת מצד שני.[6]
לפי דעות מסוימות, סוגיה זו מתאפיינת בהיותה סוגיה תרבותית וציבורית שקשה להכריע בה בכלים הלכתיים פורמליים.[7][8]
רקע חברתי, חוקי והיסטורי עריכה
הדיון הרבני בנושא שירות נשים בצה"ל נערך על רקע תהליכי עצמאות ומעורבות גוברים והולכים של נשים במרחבי העשייה והפעולה הציבוריים, תהליך המנוגד למקומן המסורתי של הנשים, מצד אחד, אך גם תהליך שניתן לראות בו תיקון חברתי, דתי ורוחני, מצד שני.[7]
כמו כן, דיון זה נערך על רקע החשש מהאווירה המתירנית, המאפיינת לדעת רבים את מסגרת השירות הצבאי, אך גם על רקע ההכרה בכך שנשים צעירות, בוגרות מוסדות החינוך של הציונות הדתית, מהוות משאב בעל משמעות אסטרטגית לבניית כוחו ועוצמתו של צה"ל.[7]
עוד לפני קום המדינה, היו נשים דתיות שאחזו בנשק והשתתפו בקרבות, בפרט בגוש עציון, אם מתוך אידאולוגיה או מכורח הנסיבות. [9][10] 22 נשים אף נפלו בקרב על כפר עציון.[11]
ב-1949, נחקק חוק שירות ביטחון שכלל גיוס חובה לנשים, ובו נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר.[12] פטור זה נחקק בעקבות התנגדותם של רוב החוגים הדתיים לגיוס נשים לצבא. אך חוגים כמו בני עקיבא והקיבוץ הדתי התנגדו לאפליה לטובה של בנות דתיות ועודדו אותן להתגייס לנח"ל בגרעינים של בני נוער דתיים.[8]
מאז שנות ה-1990, עלה מספר הבנות הדתיות שהתגייסו לצבא על רקע התרחבות ההיצע של מסלולי השירות לבנות ופתיחת מסלולים שאיפשרו לבנות דתיות להתגייס, כגון גיוס דרך האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.[דרוש מקור]
איתורן של החיילות הדתיות, גיוסן לצבא וליווין נעשו בשיתוף עם עמותת אלומה - צעירים לשם שינוי אשר הפעילה החל משנת 2002 את פרויקט "משרתות באמונה", בשיתוף פעולה עם משרד הבטחון.[13]
ב-2023 דווח כי אחת מכל חמש בוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל. מתוך כלל המשרתות הדתיות בוחרות כ-20% לשרת בתפקידים קרביים.[14] לפי אלומה, 27% מבוגרות החמ"ד מתגייסות מדי שנה.[13]
רקע - מקרא עריכה
"יוצאי צבא" עריכה
הנחת היסוד של המקרא היא שגברים וגברים בלבד יוצאים למלחמה, בהתאם לנורמה המקובלת, הבאה לידי ביטוי בביטוי "יוצאי צבא".[15] בעיני המקרא, מובן מאליו שנשים פטורות מתפקידי לחימה, ואין התייחסות ישירה לאפשרות שנשים יתנדבו לתפקידי לחימה.
"והיה מחניך קדוש" עריכה
ביטוי זה לקוח מספר דברים: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ."[16]
לפי פשוטו של מקרא, פסוק דן בחובה לשמור על ניקיון בתוך מחנה ישראל, היוצא למלחמה.[17] חובה זו נוהגת מתוך כבוד לנוכחות של הא-ל המלווה את מחנה ישראל בעת מלחמה, על מנת להצילו ולהגן עליו בפני אויביו. אך פסוק זה התפרש לעיתים בהשאלה, כחובה לשמור על קדושה בצבא ולמנוע מצבים העשויים לייצר קשר הדוק בין חיילים וחיילות ולחוסר צניעות.[18]
נשים בפעולות לחימה חד פעמיות: דבורה, יעל אשת חבר הקיני והאישה החכמה שהרגה את אבימלך עריכה
בספר שופטים, דבורה מתוארת כמי שמפקדת על הלחימה, בעקבות בקשתו של ברק. שם מסופר גם על השתתפותה של יעל אשת חבר הקיני במאמץ המלחמתי, בכך שרימתה את סיסרא, הזמינה אותו לביתה, נתנה לו חלב שנועד להרדים אותו, ולבסוף נעצה יעל יתד ברקתו והרגה אותו.[19]
דבורה בשירתה עושה חיבור בין הריגת סיסרא לבין השקטת הארץ לארבעים שנה, ובכך משבחת את מעשה יעל. דבורה גם מציינת מימד של השפלה בנפילת האויב בידי נשים, אך לא ברור אם הכוונה לציין שזו השפלה עבור ברק, שהיסס להוביל את המלחמה ולא אזר כוח לעשות זאת בעצמו, עבור סיסרא שנפל ביד אישה או עבור עם ישראל שנאלץ כביכול להסתפק בהנהגה נשית בהיעדר הנהגה גברית ראויה.[20]
בסיפור האישה החכמה מאבל בית מעכה, אישה (ששמה אינו ידוע) משתמשת בתחבולה כדי להביא לרציחתו של שבע בן בכרי שביקש למרוד במלך דוד. האישה פועלת מיוזמתה ועל דעת עצמה, ומצליחה במשימתה, ואף נקראת "האישה החכמה". אך אין בכך התייחסות לאפשרות שנשים יששתפו באופן כללי במאמץ לחימה כלשהו.[21]
רקע הלכתי - ספרות חז"ל עריכה
"אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" עריכה
המשנה במסכת סוטה מתייחסת לאפשרות שנשים יצאו למלחמה. נושא זה מובא בהקשר של רשימת האנשים הפטורים מלצאת למלחמה, ולאחר מכן, המשנה מדייקת:
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
— משנה סוטה פרק ח, משנה ז
ממשנה זו עולה שגם נשים מצוות להשתתף במלחמת מצווה. המושג "מלחמת מצווה" מכוון לכמה סוגים של מלחמות: המלחמה של יהושע בכניסתם הראשונה של בני ישראל לארץ ישראל, למלחמת עמלק או למלחמה שמטרתה להגן על ישראל. מלחמת מצווה מוגדרת בניגוד למלחמת רשות, המכוונת להגדיל את שטח הממלכה לצורך כלכלי.
לפי הרמב"ם, כל מלחמה שנועדה להגן על ישראל ("ועזרת ישראל ביד צר שבא עליהם" בלשון הרמב"ם)[22] מוגדרת כמלחמת מצווה. האחרונים דנו בשאלה אם הרמב"ם התכוון רק למלחמת התגוננות, או גם למלחמת מנע מחשש מוחשי של התקפת האוייבים.[23]
יש שפירשו שכוונת המשנה היא שנשים מחוייבות לתרום למאמץ המלחמתי על ידי הצטרפות ליחידות תומכות לחימה, כגון רפואה ובישול (מובא בשם הרש"ש),[24] אך יש שפירשו שהן מחוייבות בכל פעולה שנועדה להגן על ישראל.
איסור לבישת "כלי גבר" עריכה
פסוק מספר דברים אומר "לא יהיה כלי גבר על אשה".[25] לפי אחת הדעות המובאות בתלמוד הבבלי במסכת נזיר בשם רבי אליעזר בן יעקב, יש לפרש פסוק זה כאיסור החל על האישה לשאת נשק: "מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר: לא יהיה כלי גבר על אשה".[26]
דעה זו מובאת בתוך ברייתא (משנה שלא נכנסה לקורפוס המשניות של רבי יהודה הנשיא) בניגוד לדעתו של תנא קמא (הדעה התנאית הראשונה המובאת שם בצורה אנונימית) לפיה, האיסור חל רק על בגדים שעלולים להביא לידי בלבול ולידי זנות. לעומת זאת, רבי אליעזר בן יעקב מרחיב את האיסור לכלים המיוחדים לגברים, אף שהם לא נועדו להביא לידי בלבול בין המינים.
הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך פסקו לדעת רבי אליעזר בן יעקב, אך יש שדייקו מדבריהם, שהאיסור חל רק על פרטי לבוש הקשורים למלחמה, ולא על נשיאת כלי נשק.[23]
בעיני חלק מהפוסקים, איסור זה מונע מנשים לשרת בצבא. יחד עם זאת, במצב של פיקוח נפש - סכנת חיים לאדם אחר - לכאורה נדחים כל האיסורים, ומכאן שנשים יכולות לשאת נשק לשם הגנה.
שאלת הרלוונטיות של איסור זה לעניין שירות נשים בצה"ל תלוי בתפקיד הנשים בצבא ובשאלה האם יש להגדיר את המצב הבטחוני כפיקוח נפש: יש רבנים שלדעתם ברור שהשירות הצבאי הוא תגובה למצב הבטחוני ומוגדר כפיקוח נפש וישנם רבנים שהדגישו שניתן להוסיף ביטחון על ידי תוספת תקציבית של צבא קבע ואין להגדיר את המצב כפיקוח נפש, המבטל את כל המצוות והאיסורים שבתורה.[18]
"דרכו של איש לעשות מלחמה" עריכה
אמרה זו מובאת ממסכת קידושין[27] ומשתמע ממנה שאין דרכה של אישה לעשות מלחמה, והיא עדות על נורמה חברתית, שלא הובאה בכתבי הפוסקים, ובפועל השתנתה לאורך הדורות.
עמדת הרבנים החרדים עריכה
מאז הקמת המדינה, הייתה התנגדות נחרצת ועקבית של גדולי הרבנים החרדים לשירות צבאי של בנות, מחשש שהבת תידרדר מבחינתה אמונית ודתית. בהתבטאויות מפורסמות הגדירו זאת החזון איש והסטייפלר כאיסור של ייהרג ואל יעבור. להתנגדות הזאת הצטרפו רבנים בולטים, ביניהם הרב צבי פסח פרנק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב יחזקאל אברמסקי והרב שך. גם רבנים חרדים ספרדים קיבלו עמדה זו, ביניהם הבאבא סאלי, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו.[28]
התנגדות זו כללה כמעט תמיד התנגדות דומה לשירות לאומי ולוותה בדגש על "האיסור המוחלט" החל על גיוס בנות ואף בשיוך איסור זה לקטגוריה של "ייהרג ובל יעבור" ובקריאות למסירות נפש בהתנגדות זו.[28][7]
העמדה הרשמית של הרבנות הראשית עריכה
הרבנות הראשית התנגדה לגיוס חובה של נשים לצה"ל באופן רציף מאז הקמת צה"ל.
ב-1951, נפגשה משלחת רבנים בראשות הרב הרצוג עם ראש הממשלה ושר הביטחון ודרשה ממנו לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל ודתיות בפרט. הרבנות הראשית דחתה את בקשתם ופרסמה הכרזה בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת: "הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט!” הנושא עלה לדיון פעמים רבות עקב ניסיונות לשנות את עמדת הרבנות הראשית, אך הרבנות המשיכה להתנגד לחיוב נשים בשירות צבאי או לאומי.[29]
הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב אליהו, ומאוחר יותר הרבנים הראשיים הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, הסתמכו על החלטה זו כדי לאסור שירות צבאי של בנות, גם שלא במסגרת גיוס חובה.
עד לשנות ה-1990, נהגו בוגרות בני עקיבא להתגייס לנח"ל, וזה הרקע להודעה נוספת שפרסמה הרבנות הראשית ב-1991, בה הדגישה שהאיסור נוגע גם לגיוס לנח"ל: ”הוראת הרבנות הראשית בדבר איסור גיוס בנות לצבא, כוללת גם מורות חיילות וגיוס לנח"ל” (הודעה 1477).[30]
עמדתם של רבנים בולטים שחרגו מהעמדה הרשמית עריכה
לצד העמדה הרשמית, היו רבנים בולטים שהביעו בדרכים שונות תמיכה בשירות נשים בצה"ל באופנים מסוימים
הרב הרצוג עריכה
הרב הראשי האשכנזי הראשון למדינת ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, התייחס לשאלה בזמן מלחמת העצמאות. הוא כתב שאין בנשיאת נשק לנשים במסגרת צבאית בעיה מצד איסור לא ילבש. על פי דברי הרמב"ם והמנחת חינוך כתב שנשים יוצאות למלחמות מצווה, ובהן מלחמת השחרור, ודחה את דברי הרדב"ז שפירש שנשים אינן יוצאות למלחמת מצווה או רק מסייעות ללוחמים בהבאת מים ומזון.
עם זאת, הסביר שהרבנות הראשית לישראל לא התירה לנשים להתגייס, מחשש לבעיות של צניעות, - כלומר חוסר שמירה על גבולות התנהגות נאותים בין נשים לגברים, או השתתפות באינטראקציות שיש בהן חושפנות או אינטימיות אסורה. הוא הוסיף שאם בפלוגות דתיות אפשר לקבוע סדרים שימנעו בעיות אלו אין הוא רואה בכך שום איסור, אך הרבנות שללה גיוס חובה של נשים, מכיוון שקשה לקבוע בכך גדרים. לבסוף כתב שבנות שרוצות להתנדב למשמר העם תוך כדי נשיאת נשק אינן עוברות על שום איסור ומקיימות מצווה רבה.[31]
הרב צבי יהודה קוק עריכה
הרב צבי יהודה קוק סבר באופן עקרוני שנשים חייבות להשתתף במלחמת מצווה, על פי דברי המשנה, הרמב"ם והמנחת חינוך. את מלחמות צה"ל הגדיר כמלחמות מצווה. הוא ציין שהרדב"ז פירש בדברי הרמב"ם שהנשים רק מסייעות ללוחמים בהבאת מים ומזון, אך כתב ששאר הראשונים והמפרשים לא פירשו כמותו, ואמר שפשוט שהרמב"ם התכוון לכל תפקידי המלחמה.[32]
עם זאת, הוא העיר שבצבא ישנם חששות להתנהגות בלתי צנועה (כלומר כזו שאינה שומרת על הגבולות הראויים בין נשים לגברים), ואמר שייתכן שהשיקול משתנה אינדיבידואלית בין אישה לאישה.[33] הוא דחה את הטענה שבימי חז"ל נורמות ההתנהגות היו טובות יותר ושהיום הדור מקולקל יותר.[34]
למעשה כתב שהוא מעוכב הוראה, מפני הוראתם של רבנים חשובים ששוללים לחלוטין גיוס בנות. הוא אמר שהוא אינו מבין את דעתם, אבל גם אינו רוצה לצאת נגדם. את השואלים הפנה לרבנים הראשיים, ובפועל עודד הליכה לשירות לאומי על פי פסיקתם. על בסיס דברי הרדב"ז, החשיב זאת כהשתתפות בחובת המלחמה.[35]
הרב שאול ישראלי עריכה
בשנים 1952-1954 התפרסמו בקובצי "התורה והמדינה" מאמרים הלכתיים בעד ונגד גיוס נשים.[36] הרב שאול ישראלי, עורך הקובץ, העיר הערות על המאמרים, בהם שלל את נימוקי האוסרים. בין היתר כתב שנשים חייבות במלחמת מצווה, שאין בנשיאת נשק קל לנשים איסור "לא ילבש", ושהלכות הצניעות תלויות בנורמות חברתיות, ורק במקום בו נשים אינן יוצאות מהבית יש לאסור גיוס חובה מטעמי צניעות.[37]
ב-1981, הוא הביע את עמדתו לפיה במקום לשלול את כל רעיון גיוס הנשים, היה ראוי להשתדל לכוון אותן למקומות בו יוכלו למלא את חובת גמילות החסד, לאור הצורך המשווע בכוח אדם בצבא.[38] באופן פרטי אף הביע תמיכה בבנות דתיות שהתנדבו מרצונן להתגייס לצבא.[39]
הרב שלמה גורן עריכה
מזכירו האישי של הרב שלמה גורן, ר' זלמן קויטנר, כתב:
- ”כב' הרב הראשי לישראל קבע בזמנו כי כל בת דתית המרגישה כי ערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים, יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל ורצוי ביחידה דתית אם ניתן”.[40].
במקרים פרטניים קיימות עדויות של נשים דתיות שהרב גורן התיר להן להתגייס, גם בתו התגייסה, אולם בראיון לעיתון הארץ הוא טען שבאופן כללי דעתו היא לאסור גיוס בנות לצה"ל.[41].
הרב אונטרמן עריכה
מזכירו האישי של הרב איסר יהודה אונטרמן, ר' אברהם בידרמן, כתב:
- ”לעומת זה אם בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה, כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על תומתה וחרות מלאה בהתנהגותה והנהגותיה. ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי ניסיונות-אין הרבנות מוחה בידה”.[42]
תנועת נאמני תורה ועבודה עריכה
תנועת נאמני תורה ועבודה תמכה מראשיתה בגיוס נשים דתיות לצה"ל ואף הוציאה לאור ספר עיון הלכתי בנושא, שפורסם בשנות ה-1980, ונכתב על ידי יו"ר התנועה יחזקאל כהן[43]. היא הייתה אז הגוף הדתי היחיד, מלבד הקיבוץ הדתי, שראה בחיוב גיוס נשים דתיות לצה"ל.[44][45]
ארגון רבני ורבניות בית הלל עריכה
ב-2014, ארגון בית הלל - הנהגה רבנית קשובה פרסם מסמך בו הוא ביקש לעודד כל בת לשרת את המדינה במקום שבו תוכל לתרום תרומה מרבית, בשרות לאומי או בשרות צבאי, בהתאם לכישוריה ולאופייה. רבני ורבניות הארגון קראו לחשיבה מחודשת ופתוחה, השוקלת בצורה עניינית את שני המסלולים העומדים לרשות האישה הדתית.
במאמרם, הם בקשו לתת עוגן הלכתי לצעירות שהחליטו לשרת בצבא וקבעו שהן מקיימות מצווה חשובה. הם ביססו עמדה מתירה זו על החשיבות ההלכתית של נתינת כתף לקיום המדינה וביטחון תושביה, אם כקיום של מלחמת מצווה, של הצלת נפשות או גמילות חסדים. כמו כן, התמודדו עם טענות קודמיהם בדבר האיסור החל על האישה לשאת כלי נשק, הדאגה לצניעותה והנזק הרוחני הצפוי לה.[23]
הרב אוהד טהרלב עריכה
הרב אוהד טהרלב, ראש מדרשת לינדנבאום, משנת 2003, הכוללת תוכנית "הדס" המשלבת לימודים במדרשה עם שירות צבאי מלא, יצא בעקבות מלחמת חרבת ברזל בקריאה כי נשים יכולות וצריכות להשתלב במערך הלוחם של צה"ל. עם זאת, הוא הדגיש שהוא מצדד ביחידות מגדריות ולא ביחידות מעורבות.[46][47]
ספרי הדרכה לחיילות דתיות עריכה
בשנת 2017, הרב אלי רייף הוציא ספר הדרכה לחיילת הדתית "שלום בחילך", המתייחס להלכות הייחודיות לנשים, לתפקידים ולמצבים היחודיים, על מנת להתאים את התכנים והשפה לבנות.[48]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 הרב שמואל שפירא, מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014.
- ^ נעמה גרין, גיוס נשים לצבא, באתר הידברות
- ^ הרב שלמה אבינר, הרב אבינר: טענות מזוייפות של בנות מתגייסות, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2017;
הרב יועזר אריאל, גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב, באתר "סרוגים", 22 בפברואר 2014;
דניאל סגרון, גיוס בנות לצבא - לא הכל הלכה, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2017. - ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016.
- ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016; נטעאל בנדל, רב העיר עפולה: "אין שום בעיה שבנות דתיות יתגייסו לצה"ל", באתר כיפה, 26 בינואר, 2014; עדו בן פורת, "מסע תעמולה מעצבן למדי", באתר ערוץ 7, 27 בינואר 2017
- ^ צביקי נוימן, שינויים ביחס של הציונות הדתית לגיוס נשים לצה"ל, באתר עבודת גמר לתואר מוסמך, האוניברסיטה העברית ירושלים
- ^ 1 2 3 4 יצחק בן דוד, גיוס בנות דתיות לצבא, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2014-04
- ^ 1 2 ידידיה שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כץ, ניר קדר, כשיהדות פוגשת מדינה, ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015, עמ' 282
- ^ חן מלול, האם שנשארה להגן על גוש עציון, באתר הספרנים, 2017-04-27
- ^ ניצן צבי כהן, "נשים אידיאליסטיות, שהגיעו לארץ וביקשו לבנות חיים": אנדרטה חדשה ל-22 הלוחמות שנפלו בכפר עציון, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2023-04-25
- ^ "מספר הנופלות הגבוה בתולדות ישראל": לראשונה, אנדרטה לזכר הנופלות בגוש עציון, באתר מקור ראשון, 25.04.2023
- ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949 - ^ 1 2 תוכנית משרתות באמונה, באתר אלומה
- ^ פרקש, טלי (2023-05-23). ""הולכות נגד הזרם": הדתיות מתגייסות יותר, גם לתפקידי לחימה". Ynet. נבדק ב-2024-06-03.
- ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק ג'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ט"ו
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ד
- ^ 1 2 לשאלת גיוס בנות לצה"ל, באתר מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית
- ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק כ"א
- ^ ישראל רוזן, דבורה וברק: זוג שופטים 'הפכי', באתר תורת הר עציון, פורסם במגדים - ביטאון לענייני מקרא - גיליון מ (סיוון תשס"ד)
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ', פסוקים ט"ז–כ"ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א'
- ^ 1 2 3 שירות משמעותי לנשים בשירות לאומי ובצה"ל – חוות דעת רבני בית הלל, באתר בית הלל - הנהגה רבנית קשובה
- ^ הרב דב ליאור, נשים בשירות צבאי, באתר ישיבה
- ^ ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד ב'
- ^ 1 2 נעמה גרין, גיוס נשים לצבא, באתר הידברות
- ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - פרוטוקולים מישיבות המועצה המורחבת של הרבנות והחלטותיה בנושאים שונים (עמ' 14), באתר www.archives.gov.il
- ^ אלישיב רייכנר, הנני, משכל (ידיעות ספרים), 2018, עמ' 194-195
- ^ שו"ת הגרי"א הרצוג, אורח חיים סימן נב, עמ' רמ-רמה
- ^ שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 57-55. לנתיבות ישראל א, עמ' קעח-קעט
- ^ שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 58-57
- ^ הרב חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 208-207
- ^ הרב חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 207. שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 59
- ^ בעריכת הרב שאול ישראלי, התורה והמדינה - 1952
- ^ https://toravoda.org.il/18399/
- ^ בצומת התורה והמדינה : מבחר מאמרים מתוך קבצי "התורה והמדינה", כרך ג, אלון שבות: מכון צומת, 1991, עמ' 235, הערה 7
- ^ יצחק רונס, משנתו ההלכתית של הרב שאול ישראלי, עמ' 61
- ^ מכתב מיום ט"ז בטבת תשמ"ב 11/1/1982
גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016 - ^ יוני גרין, הרב שלמה גורן בראיון ל'הארץ' לפני 40 שנה: "אני נגד גיוס בנות לצה"ל", באתר חרדים10
- ^ הרב אוהד טהר-לב, האם מותר לבת דתית לשרת בחיל המודיעין, באתר בית הלל
- ^ יחזקאל כהן, גיוס בנות ושרות לאומי - עיון בהלכה, הקיבוץ הדתי
- ^ יפעת סלע, בנות דתיות בהחלט יכולות לשרת בצה”ל, באתר נאמני תורה ועבודה, 25/08/2009
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, תנועת נאמני תורה ועבודה: בעד גיוס בנות, באתר ערוץ 7, 16/12/13
- ^ הרב טהרלב: "נשים לוחמות? עם מעטפת נכונה השמיים הם הגבול" - וואלה תרבות, באתר וואלה, 2024-02-22
- ^ הרב הבכיר מפתיע: "רוצה לראות נשים בתפקידי לוחמה", באתר כיפה, 2023-12-05
- ^ הרב אלי רייף, שלום בחילך