שליסלבורג
שליסלבורג (ברוסית: Шлиссельбург, גרמנית: Schlüsselburg, מילולית: "עיר המפתח") היא עיר במחוז לנינגרד, המרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז המשנה שליסלבורג. אוכלוסייתה מונה 14,756 איש (2016).
| |||
 | |||
| מראה אל העיר שליסלבורג | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסטי |
 מחוז לנינגרד | ||
| ראש העיר | נאדז'דה סילאייבה | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 1323 | ||
| שטח | 16 קמ"ר | ||
| גובה | 15 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 14,763 (2017) | ||
| ‑ צפיפות | 922.25 נפש לקמ"ר (2016) | ||
| קואורדינטות | 59°56′42″N 31°02′05″E / 59.945°N 31.034722222222°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| mosshlisselburg.ru | |||
 | |||
.png)
.png)
העיר הוקמה בשנת 1323 כמבצר אורשק. כיום מהווה המבצר חלק מהמוזיאון לתולדות סנקט פטרבורג.
היסטוריה עריכה
מצודת עץ נבנתה באי אורחוביי (פירוש השם ברוסית – אי האגוז) בשנת 1323 על ידי הנסיך יורי ממוסקבה, אשר היה גם פטרונה של העיר נובגורוד. המצודה נועדה לשמור על דרך הגישה אל העיר מהצפון וכן על הגישה מהמפרץ הפיני אל ימת לדוגה. המצודה נקראה אורשק (ברוסית - אגוז קטן). ב-12 באוגוסט 1323 נחתם במצודה הסכם השלום בין רפובליקת נובגורוד לבין שוודיה, אשר הגדיר את קו הגבול בין שתי המדינות. אנדרטת אבן לזכר המאורע מוצבת כיום בתוך המצודה. בשנת 1331 העבירה רפובליקת נוגורוד את המבצר לשליטתו של הנסיך הליטאי נרימונט. כעבור כחמש שנים, לאחר שלא נענה לקריאתם של אנשי נובגורוד לבוא לעזרת בעת פלישת השוודים לאזור, נלקח המבצר ממנו.
בשנת 1348 נכבש המבצר על ידי צבאו של המלך השוודי מגנוס הרביעי. כעבור כשלוש שנים הצליחו אנשי נובגורוד לכבוש אותו חזרה. כתוצאה מהקרבות נהרס רובו של המבצר, לכן בשנת 1352 הוא נבנה מחדש – הפעם מאבן. שרידי החומה מאותה תקופה התגלו בחפירות ארכולוגיות שנערכו במקום בשנת 1969.
בשנת 1478 הועבר המבצר יחד עם שאר שטחה של רפובליקת נובגורוד לשליטתה של נסיכות מוסקבה. בשנת 1611, במהלך הפלישה השוודית לרוסיה, צר על המבצר צבאו של המצביא יעקוב דה לה גרדי (Jacob De la Gardie). המצור נמשך כ-8 חודשים ובסופו נכנע חיל המצב הרוסי. המבצר עבר לשליטת שוודיה ושמו הוחלף לנטבורג (Nöteborg) (מבצר אגוז בשוודית).
בשנת 1702, במהלך המלחמה הצפונית הגדולה, נכבש המבצר על ידי הצבא הרוסי בפיקודו של בוריס שרמטייב, כאשר הצאר פיוטר השתתף באופן אישי בלחימה. לאחר כיבוש המבצר הורה הצאר לשנות את שמו לשליסלבורג. פירוש השם בגרמנית – מצודת מפתח. בכך רצה לקבוע כי המבצר הוא למעשה המפתח לכיבוש אינגריה. בתום המלחמה הצפונית הגדולה סופחו שטחים נרחבים של פינלנד לאימפריה הרוסית והמבצר איבד את חשיבותו האסטרטגית בהגנה על גבול הצפוני (שכן היה כעת מרוחק כמה מאות קילומטרים מהגבול). ממצודה קדמית הפך המבצר לבית סוהר לאסירים רמי דרג – בשנים 1725 -1728 הוחזקה בו יבדוקיה לופוחינה, אשתו הראשונה של פיוטר הגדול. הצאר המודח איוואן השישי הוחזק במבצר עד לשנת 1764, אז נרצח במהלך ניסיון כושל לשחררו.
המבצר לא היה מותאם להחזקת יותר מכמה אסירים בודדים, לכן בשנת 1798 נבנה בחצרו "הביתן החשאי" – מבנה "תקני" של בית כלא. בשנת 1826 הוחזקו בביתן החשאי חלק ממשתתפי מרד הדקבריסטים, עד לשליחתם לסיביר. בשנת 1887 הוצאו להורג במבצר משתתפי ניסיון ההתנקשות בחייו של הצאר אלכסנדר השלישי – אחד מהם, אלכסנדר אולינוב, היה אחיו של ולדימיר לנין. בתחילת המאה ה-20 הפך המבצר לבית מאסר-מעבר. האסירים הוחזקו בו פרק זמן קצר (יחסית) טרם שליחתם לעבודות הפרך בצפון רוסיה.
לאחר מהפכת אוקטובר החליטו השלטונות הקומוניסטים להפוך את המבצר למוזיאון של אסירים פוליטיים, כזיכרון לרדיפות מתנגדי המשטר בתקופת הצארים. כמו כן למבצר הוחזר שמו המקורי – אורשק. במהלך הטיהורים הגדולים הוצאו להורג 90 איש מאנשי העיר על ידי אנשי הנקוו"ד.
במלחמת העולם השנייה העיר אומנם נכבשה ב-8 בספטמבר 1941 אך המבצר עצמו חזר לייעודו המקורי. במהלך המצור על לנינגרד הגן חיל המצב הקטן של המבצר על דרך החיים – נתיב הספקה היחידי ללנינגרד הנצורה שעבר דרך ימת לדוגה. הגרמנים ניסו כמה פעמים להנחית כוחות באי ולכבוש את המבצר, אך נהדפו על ידי מגניו. העיר שסביב למבצר נותרה תחת הכיבוש הנאצי עד לשחרורה ב-18 בינואר 1943.
משנת 1944 ועד 1992 העיר נקראה בשם פטרוקרפוסט (Петрокрепость), מבצרו של פיוטר. בשנת 1992 הושב לעיר שמה ההיסטורי.
כלכלה עריכה
מרבית כלכלת העיר נשענת על תיירות אל המבצר והמפעל הגדול ביותר הפועל בתחומי העיר הוא מספנות נבסקי (Невский судостроительно-судоремонтный завод) שהוקמו בשנת 1913 ומשרתים את הצי הרוסי ואחראים לבנייה ולשיפוץ ספינות מלחמה (אתר מספנות נבסקי).
אוכלוסייה עריכה
- קצב גידול האוכלוסייה, משנת 1825
הקהילה היהודית עריכה
המבצר עריכה
 |
ראו גם – מבצר שליסלבורג |
מבצר אורשק (ברוסית: Крепость Оре́шек) הוא מצודה רוסית עתיקה הממוקמת על אי אורחוביי שבתוך ימת לדוגה קרוב לנקודת מוצאו של הנהר נייבה.
בתקופות שונות המבצר נשלט על ידי רפובליקת נובגורוד, נסיכות מוסקבה, שוודיה והאימפריה הרוסית. בימי האימפריה הרוסית שימש המבצר כבית סוהר לאסירים פוליטיים. המבצר הוא חלק מהמרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים, אשר הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
כיום עריכה
רק חלק מהמבצר השתמר עד ימינו, כך למשל רק 6 מתוך 10 מגדלים, שהיו חלק מחומה שהקיפה את המבצר, נשארו לעמוד על כנם. ההריסות שניתן לראות היום במבצר הם תוצאה של ההפגזות וההפצצות הגרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה. כיום המבצר הוא אתר תיירות, אשר פרט למבצר עצמו כולל גם את סניף מוזיאון ההיסטוריה של סנקט פטרסבורג - מוזיאון אסירים פוליטיים באימפריה הרוסית.
בתוך המבצר ישנן שלוש אנדרטאות:
- אבן לזכר הסכם השלום בין רפובלית נובגורוד לבין שוודיה.
- אנדרטה לזכרו של אלכסנדר אולינוב ושאר משתתפי ההתנקשות בחייו של אלכסנדר השלישי.
- אנדרטה לזכר לוחמי הצבא האדום שנפלו על הגנת המבצר במהלך מלחמת העולם השנייה.
גלריה עריכה
-
-
קתדרלת הבשורה, תחת שיפוצים -
תעלת לדוגה בתחומי העיר -
מבט על החלק הפנימי של המבצר. בקדמת התמונה נראים שרידי בית הסוהר שהיה במבצר בתקופת האימפריה הרוסית -
שרידי כנסייה בחצר המבצר. הכנסייה נהרסה בהפצצות גרמניות בימי מלחמת העולם השנייה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של שליסלבורג- "שליסלבורג", באתר JewishGen (באנגלית)
- שליסלבורג ביברייסקיה אנציקלופדיה (ברוסית)
- שליסלבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
