אבא בר אחא בר סלא מכפרי

אבי משפחת ר' חייא, רב שילא, ורב (ר' אבא)

אַבָּא בַּר אַחָא בַּר סַלָא מִכַּפְרֵי היה אבי משפחת אמוראים שחי בבבל במאה השנייה והשלישית.

את עירו, כפרי, זיהה אדולף נויבאואר עם עכברא שעל גדתו המערבית של החידקל בין סאמרא לבגדאד.

במקורות אחדים הוא מוזכר בקידומת הרבנית רב אבא בר אחא, אך אין מקור לכך שהיה רב ולא נמסרו שמועות בשמו. יש הסבורים שהשם סלא הוא שם לוואי וכינוי לשם אחא, במקורות אחדים מופיע שם אביו כ"אחא סלא" בלי ההפרדה הדורית "בר סלא", ובמקורות אחרים הפכה הפרדה זו לשם אחד, ברסלא, וממנו כרסלא.

משפחתו עריכה

מן התלמוד הבבלי עולה שאבא בר אחא היה מצאצאי שמעה, אחיו של דוד המלך[1].

התלמוד מונה את חמשת בניו המפורסמים[2]:

לאבא בר אחא היו שתי נשים, ששמן אינו ידוע, אחת מהן אמו של רבי חייא והשניה אמו של איבו. לאמו של רבי חייא הייתה בת מנישואים קודמים, ולפי חלק מהפירושים שמה של הבת היה 'אימא'. איבו התחתן איתה, והיא ילדה לו את האמורא המפורסם רב.


אישה אחרת
 
 
 
 
אבא בר אחא כרסלא
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא של רבי חייא
 
 
 
 
איש אחר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איבוחנהשילאמרתארבי חייא
 
יהודיתאימא?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר חנהרביהודהחזקיהטויפזיאושעיה?[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר בר חנה?חייאאיבובת (אנונימית)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אייבוחזקיה
  1. ^ עיינו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך רבי אושעיה ברבי חייא


לקריאה נוספת עריכה

  • Shulamis Frieman, Abba bar Acha bar Sallah of Kafri, in: Who's Who in the Talmud. Northvale N.J: Jason Aronson; 1995. p.6 (באנגלית)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ י.מ.ג. וד.י.ב., "אַבָּא בַּר אַחָא בַּר סַלָּא מִכַּפְרֵי", אשכול - אנציקלופדיה ישראלית, כרך א', בעריכת יעקב קלצקין, הוצאת אשכול, ברלין-ירושלים 1929, עמ' 26, באתר אוצר החכמה, על פי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב': "ר' חייא אתי משמעי אחי דוד". וכן כתב רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, מהדורת פיליפאווסקי-פריימאנן, ירושלים תשכ"ג, עמ' 100, באתר היברובוקס
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ה', עמוד א'