אבו רודס
אַבּוּ רוּדֵס, או אַבּוּ רֻדִיס (בערבית: أبو رديس), היא עיירה במחוז דרום סיני במצרים על חופו המזרחי של מפרץ סואץ. ב-2006 מנתה אוכלוסיית העיירה, כולל היישובים הסמוכים אליה, 5,902 נפש[1]. אבו רודס הוא גם שמם של שדות נפט הנמצאים באותו מקום, ביבשה ובים. שדות הנפט התגלו על ידי חברה איטלקית, והנפט הופק על ידה בשיתוף חברת הנפט הלאומית המצרית. שדות נפט אלה נחשבו לאחד ממאה השדות העשירים בעולם.[דרוש מקור]
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | דרום סיני |
| שטח | 2,400 קילומטר רבוע |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 5,902 (2006) |
| קואורדינטות | 28°53′30″N 33°11′03″E / 28.891577°N 33.184204°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
| |
  | |
לראשונה כבשה ישראל את אבו רודס במהלך מלחמת סיני ב-1956. מיד נבדקה האפשרות לנצל את שדות הנפט לצרכיה של ישראל, אך הרעיון לא מומש עקב נסיגת ישראל מסיני.
במהלך כיבוש סיני על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, נכבשה אבו רודס שנית, על ידי כוחות של חיל הים בסיוע כוח מבית הספר לצניחה. במהלך המלחמה פרצה דליקה באתר שבה נשרפו כמיליון חביות נפט. כחודש לאחר המלחמה כינסה ישראל מומחים מהארץ ומהעולם במטרה לכבות את הדליקה ולשקם את מתקני הנפט שנפגעו במלחמה. זמן קצר לאחר מכן החלו עבודות השיקום ושדרוג המתקנים, והשדה הופעל על ידי חברת "נתיבי נפט" הישראלית. ישראל המשיכה לפתח את השדה ובנתה שלוש בארות ימיות נוספות על ה-17 שהיו כבר בנויות. במקום הוקם יישוב בשם שלהבת, שבו התגוררו העובדים בשדות הנפט ובני משפחותיהם. בשנת 1970 הצליחה ישראל להפיק כ-100 אלף חביות נפט ליום מ-20 הבארות הימיות ומכ-100 בארות יבשתיות שבשדה, כמות שקרובה לתצרוכת הנפט של מדינת ישראל.
במהלך מלחמת ההתשה, בדצמבר 1969, שימשה אבו רודס נקודה קדמית לכוחות הלוחמים במבצע תרנגול 53: שם ניתנו ללוחמים התדריכים המסכמים, משם יצאו למשימתם ולשם הביאו את שללם – מכ"ם גילוי אווירי חדיש מצרי מתוצרת סובייטית.
בליל 6 באוקטובר 1973, ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים, הונחת על אבו רודס מטח ארטילרי כבד שהצית חלק ממאגרי הנפט והמתקנים. לאחר מתקפה זו הופסקה פעילות השאיבה. במהלך המלחמה נפגעו מתקני הנפט שנית בפעילות אנשי קומנדו מצרים. במהלך כל המלחמה נותר אזור אבו רודס בשליטת ישראל. זמן קצר לאחר המלחמה הובער מגדל הקידוח F-10 בשדה הימי של אבו רודס כתוצאה מפגיעה של טיל הוק ישראלי שנורה בשוגג לאחר שהמערכת התבייתה על מאוורר מניפה, והמפעיל חשבו למסוק מצרי.
בתחילת ינואר 1974, כחודש לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, פרצה דליקה בחלק ממתקני השאיבה כתוצאה מתקלה שגרמה להפסקת השאיבה.[2]
שדות הנפט והיישוב שלהבת פונו בעקבות חתימת הסכם הביניים בין ישראל למצרים בסוף נובמבר 1975.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ נתוני אוכלוסייה בערי מצרים (הקישור אינו פעיל, 24 בספטמבר 2019)
- ^ רזי גוטרמן, חשש שהדליקה באבו רודס עלולה לפגוע במתקנים נוספים בשדה הימי, מעריב, 3 בינואר 1974
