אברהם ארנון
אברהם ארנון (1887 - 23 במאי 1960) היה מבכירי אנשי החינוך המקצועיים בתקופת ייסודו של משרד החינוך ושימש כיו"ר הראשון של המזכירות הפדגוגית.
 | |
| לידה |
1887 צ'ריקאו, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1960 (בגיל 73 בערך) ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1960) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהארנון נולד בשם אברהם באבין בצ'ריקוב שברוסיה הלבנה. בילדותו הוא עבר עם משפחתו לעיר פולוצק, בה קיבל את ראשית חינוכו בחדר ובבית הספר המקומי לבנים. בשנת 1909 התקבל לבית הספר הגבוה למסחר ולכלכלה בקייב, במגמת כלכלה. לאחר סיום לימודיו, בתחילת 1913, עלה לארץ ישראל. בארץ ישראל נמנה ארנון עם ראשוני המורים[1] האקדמאים. הוא שימש מורה לגאוגרפיה ומתמטיקה בירושלים ובתל אביב[2]. היה פעיל בהסתדרות המורים[3] וכעבור זמן נבחר ליו"ר מרכז המורים. בסוף שנת 1919 נסע להשתלמויות פדגוגיות בארצות הברית[4] ובאנגליה.
בשנת 1920, לקראת שנת הלימודים תרפ"א, מונה למנהל בית הספר לבנות א' בירושלים[5], תפקיד בו כיהן עד 1930. בתקופה זו הוא שינה את שמו לארנון[6].
בשנת 1930 נבחר ארנון למפקח על בתי הספר של הזרם הכללי במחוז צפון ולאחר מכן בירושלים. הוא כיהן בתפקידו עד קום המדינה ולאחר מכן היה המפקח הראשי על בתי הספר של הזרם הכללי וליו"ר הוועד המפקח של הזרם. עם ייסוד משרד החינוך והתרבות, בראשותו של השר זלמן שזר, הוא כיהן כסמנכ"ל המשרד. בסוף 1951 הוא התמנה לממלא מקום מנהל אגף החינוך במשרד, תפקיד שהוחזק עד אד על ידי מנכ"ל המשרד[7][8]. ביוני 1952 מונה לאחראי על הכשרת מורים וגננות[9]. בספטמבר 1952 מונה ליושב ראש ועדה לבחינת גני הילדים הפרטיים[10], שקבעה שכר לימוד מקסימלי בגני הילדים[11]. עם הנהגת החינוך הממלכתי והקמת גוף מפקח אחיד מונה ארנון למפקח הראשי הכללי, תפקיד בו כיהן במהלך 1954–1955. בין השנים 1953–1957 היה יו"ר המזכירות הפדגוגית, הראשון בתפקיד זה.
בין פעולותיו העיקריות בהנהלת משרד החינוך נכללים מאבקו על איחוד זרמי החינוך ותביעתו לקביעת לימודי תולדות הציונות בתוכנית הלימודים.
בשנת תש"ך זכה בפרס ישראל בחינוך[12]. קודם לכן זכה בפרס טורוב[13].
ארנון נפטר ב-23 במאי 1960[14] ונקבר בבית העלמין קריית שאול[15]. על שמו נקרא בית הספר "ארנון" ברמת גן[16] ובתל אביב וקובץ ממאמריו הודפס בחוברת לזכרו.
עמדות
עריכהארנון תמך באופן עקבי בצמצום שעות הלימוד בבתי הספר. זאת הייתה עמדתו במרץ 1921 כשרק החל לעבוד כמנהל[17] וזאת גם הייתה עמדתו לאחר 30 שנה כשהיה מפקח ראשי במשרד החינוך והכין תוכנית לצמצום שעות הלימודים. הוא נימק את עמדתו: "נעשו בדיקות מהו ערך השיעורים האחרונים והתברר שהשיעורים הטובים ביותר הם השני והשלישי. השיעור הרביעי כבר חלש יותר, החמישי עוד יותר ואילו הששי נחשב על ידי מורים כבעל תועלת מועטה ביותר."[18]
קישורים חיצוניים
עריכה- קורות חייו, באתר משרד החינוך
אברהם ארנון (1887-1960), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ועידת מורי ארץ ישראל, הארץ, 24 במאי 1918
- ^ אל ההיסתוריה, הארץ, 9 באוגוסט 1918
- ^ אספת המורים, דואר היום, 23 בספטמבר 1919
- ^ במחנה המורים, דואר היום, 26 באוגוסט 1919
- ^ שינויים בהנהלה, הארץ, 24 בספטמבר 1920
- ^ בביה"ס לבנות א' (למל), דואר היום, 14 בינואר 1926
- ^ א. ארנון ינהל את אגף החנוך, הארץ, 13 בנובמבר 1950
ממלא מקום למנהל אגף החינוך, חרות, 18 בנובמבר 1951 - ^ שוש סיטון, חינוך ברוח המולדת - התכנית החינוכית של מועצת המורים למען הקק"ל (1953-1925), בתוך דור לדור - קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, כרך י"ד, ה'תשנ"ט, 1998, אוניברסיטת תל אביב
- ^ מנויים במשרד החינוך והתרבות, שערים, 18 ביוני 1952
- ^ ועדה ציבורית לעניני גני הילדיפ הפרטיים, הצופה, 15 בספטמבר 1952
- ^ נקבע שכר מקסימלי בגני הילדים, חרות, 4 בפברואר 1953
- ^ חולקו 6 פרסי ישראל, הַבֹּקֶר, 3 במאי 1960
- ^ פרס טורוב לאברהם ארנון, דבר, 7 ביולי 1959
- ^ אברהם ארנון, דבר, 24 במאי 1960
- ^ אברהם ארנון למנוחות, דבר, 25 במאי 1960
- ^ רחוב ברמת גן על שם א. ארנון ז"ל, הַבֹּקֶר, 15 במאי 1961
- ^ בין המורים, הארץ, 25 במרץ 1921
- ^ תכנית לצמצום שעות הלימודים בבתי הספר - מכין משרד החינוך, הארץ, 24 ביולי 1952