אברהם בן חנניה
רבי אברהם בן חנניה תלמיד רבי יוסף מטראני מחכמי ארץ ישראל, שד"ר ומקובל נולד בשנת שמ"ה בערך.
| לידה |
ה'שמ"ה בערך סלוניקי, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
אחרי ה'תכ"ב עזה, האימפריה העות'מאנית |
| מדינה |
 האימפריה העות'מאנית |
| תחומי עיסוק | שד"ר ומקובל |
| רבותיו | רבי יוסף מטראני, רבי מרדכי קלעי |
| חיבוריו | בית אברהם, ברית אברהם, מים חיים |
  | |
חייו עריכה
נולד בסלוניקי, שם למד בישיבת חייא מפי רבי מרדכי קלעי. משם עבר לקושטא בה למד תורה מפי רבי יוסף מטראני, בן המבי"ט. התמנה לרבה של בלגרד, ובשנת ה'תי"ד לערך עלה לארץ ישראל. בתחילה גר בצפת ובשנים 1651-1650 יצא בשליחות העיר כשד"ר אל טורקיה וארצות הבלקן. בשלהי 1650 הגיע לבלגרד בה כיהן הרב שמחה בן גרשון הכהן כרב הקהילה. קיימות עדויות ל-4 תשובות אותן נתן בבלגרד ועסקו בדיני ירושה והתרת עגונות. הרב שמחה בן גרשון הכהן מציין כי קיבל מאברהם בן חנניה את חוברת שמות הגיטין של הרב יוסף מטראני.[1] בהמשך עבר לגור בירושלים ונמנה בין חכמיה אשר חתמו בשנת 1657 על איגרתו המפורסמת של השד"ר ר' ברוך גד בעניין עשרת השבטים. בעקבות התעללות מושל העיר בתושבי וחכמי ירושלים ברח מהעיר ועבר יחד עם חכמים נוספים לרמלה ומאותה סיבה עבר אחר כך לחברון.
בשנת ה'תכ"ב פרצה מגפה בחברון ולכן הוא ברח לעזה, שם נפטר.
מכתביו וחיבוריו נשארו כתבי היד: "בית אברהם", "ברית אברהם" ו-"מים חיים".
ידוע שעסק גם בקבלה, כארבע שנים לאחר מותו של ר' אברהם, האשים ר' משה חגיז את נתן העזתי שהוא גנב את כתב ידו של ר' אברהם ורק משם למד את הקבלה מעשית.[2]
חתנו של ר' אברהם בן חנניה היה ר' משה הלוי נזיר שיצא אף הוא כשד"ר בשליחות העיר חברון.
בידינו מצויות כמה וכמה תשובות שכתב ר' אברהם בענייני הלכה.[3] ספרו בית אברהם העוסק בהלכות עגונות ובביאורים למסכת ברכות נדפס מחדש בשנת תשד"מ על ידי מכון אור המזרח.
ע"פ צוואתו הובא לקבורה בעיר חברון, הספד למעלתו וכבודו נכתב בסוף ספר בן הא הא לרבי דוד בן אהרן הכהן.
קישורים חיצוניים עריכה
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר אברהם ן' חנניה", בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 27, באתר היברובוקס
הערות שוליים עריכה
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד 59-58.
- ^ הטיעון המרכזי המאפיין את ההתנגדות לכתות השונות שעסקו בקבלה ודיברו בשמה היה שהם לא "קיבלו" כלומר למדו את התורה הזו ישירות מתוך שימוש תלמידי חכמים.
- ^ דוגמאות לתשובותיו ולמקורות בהם הן ומוזכרות ניתן לראות בספרו של אברהם יערי - שלוחי א"י.