אברהם גולומב

מחנך

אברהם יצחק גולומב (בכתיב יידי: גאָלאָמב; יולי 1888, תמוז תרמ"ח, סְטרָוֶוניק, פלך וילנה, רוסיה1982, לוס אנג'לס) היה הוגה דעות ואידאולוג יידישיסט, ופעיל מרכזי במוסדות החינוך היידישיסטים.

אברהם גולומב
אין תמונה חופשית
לידה יולי 1888
ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1982 (בגיל 93 בערך)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, מורה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

אברהם יצחק בן הרב יהודה לייב הכהן גולומב נולד בשנת 1888 בעיירה הכפרית סְטרָוֶוניק שבפלך וילנה, שבאימפריה הרוסית (כיום ליטא), ומגיל 6 גדל במיישגולה, לא הרחק מווילנה.

פעילותו כמחנךעריכה

בהיותו בווילנה, השתייך למוסד ייווא (באגף החינוך של ייווא, בראשותו של לייבוש לערער) ופעל גם ב"ליגת התרבות" היידית (קולטור-ליג). בשנות העשרים (1931-1921) שימש מנהל הסמינר להכשרת מורים בווילנה, ששימש המרכז הפדגוגי העליון של רשת החינוך היידית ציש"א. הסמינר למורים שימש גם מרכז לגיבושן והפצתן של יוזמות פדגוגיות חדשות. היו אלה שנות השיא של רשת החינוך היידית כולה ובראשה הסמינר למורים בווילנה[1], עד שזה האחרון נסגר (כנראה בהוראת השלטונות). גולומב נותר ללא פרנסה, וחיפש את מזלו בארץ ישראל, שם שהה חלק ניכר משנות השלושים (1938-1932). לאחר מכן היגר לוויניפג, קנדה, שם ניהל את בית הספר היידי ע"ש י"ל פרץ עד לשנת 1944, אז עבר למקסיקו סיטי, ואף שם ניהל את בית הספר היידי המקומי, במשך עשרים שנה. מאז 1964 ועד מותו, מצא את ביתו הקבוע (יחד עם רעייתו, רבקה סאביץ' גולומב) בלוס אנג'לס.

במשך השנים הארוכות לפעילותו החינוכית, פרסם גולומב שורה של תוכניות לימודים וספרי עזר שונים לבית הספר היידי.[2]

הגותועריכה

גולומב כתב מאמרים וספרים על חינוך יהודי חילוני בעידן של התבוללות, הגירה מסיבית והתפוררות הזהות היהודית המזרח אירופאית הישנה. הגותו הוקדשה לשמירת הזהות היהודית בתפוצות. בהקשר זה חלק הן על המשנה הציונית של תומכי העברית, והן על המשנה המסורתית שזיהתה את הזהות היהודית עם האמונה והמצווה הדתית, ובמקומן הטיף לחלופה יידישיסטית: פיתוחה של זהות ותרבות יהודית-יידית המקיפה ומעצבת את כלל חייו של היהודי בתפוצות, נשענת באופן חילוני ודינמי על מסורת העבר על מנת לשמר את אופיו הייחודי והנבדל של העם היהודי, אך פתוחה לשינויי המציאות בהווה. את הנוסחה הזו כינה גולומב "יהודיות אינטגרלית" (אינטעגראלע יידישקייט)[3]. גולומב התנגד להטיית התרבות היידית לכיוון אוניברסלי אירופי המטשטש את הנבדלות היהודית. בדומה להוגים אחרים ביקש גולומב לוותר על הפן הדתי של המסורת היהודית, אך לא על המנטאליות היהודית הטיפוסית. בהקשר זה הוא טען כי זהות ומנטאליות יהודית שונות בגישתן מזהות ומנטאליות מודרנית רגילה או 'אירופאית', שכן היהודי יעדיף אינטואיציה ואנושיות על פני מחקר מדעי אובייקטיבי של עובדות. היהדות התבוננה בטבע, טען גולומב, לא על מנת למדוד ולכמת אותו, אלא על מנת לשאוב ממנו השראה. מטרת החינוך היידי החילוני היא איפוא לשמר את התכונות והנטיות היהודיות המייחדות את היהודי ומכוננות את זהותו הנבדלת.

רוב כתיבתו נותרה ביידיש, חלקה הופיע גם בעברית ורק מעט תורגם לשפות אחרות.

ליום הולדתו השמונים יצא לכבודו ספר יובל בן 916 עמודים ביידיש ובעברית - "חסד לאברהם : ספר היובל לאברהם גולומב צו זיין אכציקסטן געבוירן-יאר", לוס אנג'לס, תש"ל.

מחיבוריועריכה

  • עיונים ביהדות זמננו: י"ג מסות, ירושלים ותל אביב: מ. ניומן, תשל"ב.
  • וי פון א פיש איז א פרוש גיבארן: זכרונות פון מיין קינדהייט (=איך הפך דג לצפרדע - זכרונות מימי ילדותי), ביאליסטוק 1921
  • דאס ערשטע מאל אין וואלד: זכרונות פון מיין קינדהייט (=הפעם הראשונה ביער: זכרונות מימי ילדותי), ביאליסטוק 1921
  • אייביקע וועגן פון אייביקן פאלק : עסייען (=דרכיו הנצחיות של עם הנצח: מסות), מקסיקו סיטי-בואנוס איירס 1964
  • צווישן תקופות, תל אביב 1968
  • צו די טיפן פון יידישן געדאנק, תל אביב, 1974

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הערך על ציש"א באנציקלופדיה של ייווא
  2. ^ ביניהם: (1) אגדות פאר שולע און היימען אין העברעיש און יידיש, ויניפג 1943; (2) מעשהלאך פאר קינדער, מקסיקו 1947; (3) דאס יינגל פון געטא: דערציילט פאר קינדער, מקסיקו תש"י; (4) ספר טביה: פרושים און באלייכטונגען צו הילף דעם תלמיד און לערער, מקסיקו תשי"ט.
  3. ^ גולומב, אברהם יצחק, אינטעגראלע יידישקייט: טעאריע און פראקטיק, מקסיקו תשכ"ב.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.