אגנש הלר

פילוסופית יהודייה-הונגרית

אגנש הלרהונגרית: Heller Ágnes‏; 12 במאי 192919 ביולי 2019) הייתה פילוסופית יהודייה-הונגרייה, ממייסדי אסכולת בודפשט.

אגנש הלר
Heller Ágnes
לידה 12 במאי 1929
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביולי 2019 (בגיל 90)
בלטונאלמאדי, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם אסכולת בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה, אסתטיקה, פילוסופיה של המוסר, אנתרופולוגיה פילוסופית, dissent עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסופית, מסאית, דיסידנטית, סוציולוגית, מרצה באוניברסיטה, aesthetician עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס קונקורדיה (2012)
אזרחות כבוד של בודפשט (2008)
פרס קרל פון אוסייצקי להיסטוריה ולפוליטיקה (2012)
פרס מאנס שפרבר (2017)
פרס סצ'ני (1995)
פרס חנה ארדנט (1995)
מדליית גתה (2010)
מפקד עם כוכב של מסדר ההצטיינות של הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

הלר נולדה בבודפשט למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. אביה, שהיה דובר גרמנית ובעל השכלה משפטית, סייע לרבים להגר מאזור הכיבוש הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה. ב-1944 גורש לאושוויץ, שם מת לפני תום המלחמה ושואת יהודי הונגריה. אגנש ואמה ניצלו מהגירוש. אחרי מלחמת העולם השנייה כבר בשנת 1946 הכירה את אישטוואן (שלמה) הרמן (שהפך לימים לבעלה הראשון). שניהם השתייכו אז לתנועת "הנוער הציוני" בהונגריה. שלמה הרמן היה חבר הנהלת התנועה ושניהם היו ציונים נלהבים. הרמן הדריך קבוצות ילדים וקיים מפגשים רבים ב"קן" של התנועה בבודפשט. עם הזמן התרחקו מהציונות ביחד עם אגנש הלר ושניהם הצטרפו למפלגה הקומוניסטית, בעוד חברם לתנועה ניסן הירשמן עלה לישראל בשנת 1948.[1]

בשנת 1947 החלה הלר ללמוד פיזיקה וכימיה באוניברסיטת אטווש לוראנד, אך עברה ללימודי פילוסופיה בעקבות הרושם שהותירה עליה הרצאה של הפילוסוף ג'רג' לוקאץ'. באותה שנה הצטרפה כאמור למפלגה הקומוניסטית של הונגריה, אך התנגדה לרעיון הצנטרליזם הדמוקרטי והנאמנות המוחלטת שנדרשה למפלגה ולהחלטותיה. היא גורשה מהמפלגה ב-1949, השנה בה הוקמה הרפובליקה העממית ההונגרית.

ב-1953 פנתה ללימודי דוקטורט בהנחייתו של ג'רג' לוקאץ', וב-1955 החלה ללמד באוניברסיטת בודפשט. ב-1958 פוטרה מהאוניברסיטה עקב סירובה לתמוך בהעמדה לדין של לוקאץ' כמשתף פעולה עם המרד ההונגרי. היא שבה למשרה אקדמית ב-1963, כשהוזמנה להצטרף למכון הסוציולוגי באקדמיה ההונגרית.

לאחר מותו של לוקאץ' ב-1971 התגברו הרדיפות הפוליטיות, והצרת צעדיהם של הלר ושאר חברי אסכולת בודפשט. בשנת 1977 עזבו הלר ובעלה השני, פרנץ פהר, את הונגריה והשתקעו באוסטרליה. ב-1986 היגרה מאוסטרליה לארצות הברית, וקיבלה משרה בניו סקול בניו יורק, שם לימדה 25 שנים. בעלה הראשון היה כאמור אישטוואן הרמן.

נפטרה ב-19 ביולי 2019.

מספריה

עריכה

בשפה האנגלית

עריכה
  • Towards a Marxist Theory of Value‏, 1972.
  • The Theory of Need in Marx‏, 1976
  • Renaissance Man‏ (מתורגם מן המקור ההונגרי), 1978.
  • On Instincts‏ (מתורגם מן המקור ההונגרי), 1979.
  • A Theory of History‏, 1982.
  • Dictatorship Over Needs‏ (עם פרנץ פהר וג'רג' מרקוס), 1983.
  • Hungary, 1956 Revisited‏ (עם פרנץ פהר), 1983.
  • Lukács Revalued‏ (עורכת), 1983.
  • Everyday Life‏ (מתורגם מן המקור ההונגרי), 1984.
  • The Power of Shame: A Rationalist Perspective‏, 1985.
  • Doomsday or Deterrence‏ (עם פרנץ פהר), 1986.
  • Reconstructing Aesthetics‏ (עורכת בשיתוף עם פרנץ פהר), 1986.
  • Eastern Left – Western Left. Freedom, Totalitarianism, Democracy‏ (עם פרנץ פהר), 1987.
  • Beyond Justice‏, 1988.
  • General Ethics‏, 1989.
  • The Postmodern Political Condition‏ (עם פרנץ פהר), 1989.
  • Can Modernity Survive?‏, 1990.
  • From Yalta to Glasnost: The Dismantling of Stalin's Empire‏ (עם פרנץ פהר), 1990.
  • The Grandeur and Twilight of Radical Universalism‏ (עם פרנץ פהר), 1990.
  • A Philosophy of Morals‏, 1990.
  • An Ethics of Personality‏, 1996.
  • A Theory of Modernity‏, 1999.
  • The Time is Out of Joint: Shakespeare as Philosopher of History‏, 2000.
  • The insolubility of the "Jewish question", or Why was I born Hebrew, and why not negro?‏, 2004.
  • Immortal Comedy: The Comic Phenomenon in Art, Literature, and Life‏, 2005.
  • A Short History of My Philosophy‏, 2011.

פרסים בהם זכתה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אגנש הלר, 'חנה ארנדט על מסורת והתחלות חדשות', בתוך: סטיבן אשהיים (עורך), חנה ארנדט בירושלים, הוצאת מאגנס ומכון שפינוזה, ירושלים תשס"ז
  • אגנש הלר, 'איך להיות אדם מוסרי בעולם ה (פוסט)מודרני', בתוך: ישי מנוחין וירמיהו יובל (עורכים), האם הסובלנות תנצח? - חינוך מוסרי בעולם מגוון, הוצאת מאגנס ומכון שפינוזה, ירושלים 2005

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אגנש הלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה