הרמן כהן

פילוסוף יהודי-גרמני

הרמן (יחזקאל) כהןגרמנית: Hermann Cohen‏, 4 ביולי 1842, קוֹסְוִויג4 באפריל 1918, ברלין) היה פילוסוף יהודי-גרמני, מראשי מייסדיה של האסכולה הנאו-קאנטיאנית של אוניברסיטת מרבורג.

הרמן כהן
Hermann Cohen
לידה 4 ביולי 1842
קוזוויג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באפריל 1918 (בגיל 75)
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בווייסנזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית המדרש לרבנים בברסלאו, אוניברסיטת האלה-ויטנברג, אוניברסיטת פרידריך וילהלם, אוניברסיטת מרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט פרידריך אדולף טרנדלנבורג, פרידריך אלברט לנגה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט ארנסט קסירר, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם אסכולת מרבורג, פילוסופיה מערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה, פילוסופיה של המוסר, methodics, אסתטיקה, מטאפיזיקה, gnoseology, תורת ההכרה, מדעי היהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, אקדמאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דוכסות אנהלט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Martha Cohen עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

כהן נולד בקוסוויג שבדוכסות אנהלטמאה ה-21, נמצאת בשטח גרמניה). החל ללמוד פילוסופיה, ותוך זמן קצר נודע כתלמיד מעמיק של עמנואל קאנט. הוא למד בגימנסיום בדסאו, בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו, באוניברסיטת ברלין (אוניברסיטת הומבולדט של ברלין בשמה הנוכחי), ואוניברסיטת האלה. בשנת 1865 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שכותרתה "Philosophorum de Antinomia Necessitatis et Contigentiae Doctrinae", שנעשתה בהנחייתו של פרידריך אדולף טרנדלנבורג (אנ').[1]

ב-1873 החל להרצות באוניברסיטת מרבורג. ב-1875 מונה לפרופסור במרבורג. עם פרישתו לגמלאות החל ללמד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות הליברלי בברלין ופיתח באורח שיטתי את פילוסופיית הדת היהודית שלו.

הגותו

עריכה

את הפילוסופיה של הרמן כהן ניתן לתאר כמכוונת על ידי שני עניינים:

  1. הרצון לפתח שיטה פילוסופית אידיאליסטית שתיתן דין וחשבון כולל על המציאות.
  2. ההתייחסות ליהדות כדת אמת אוניברסלית – ומכאן הבנה מחדש של היהדות ושל תרומתה לאנושות.

את המתודה המוצעת על ידי כהן ניתן לתאר באופן הבא: האדם על כל סגולותיו מתגלה ביצירה התרבותית, ובגישתו לסביבתו הטבעית והאנושית. פעולתו הייחודית של האדם באה לידי ביטוי בהכרה וברצון. את סגולותיו הייחודיות אין אדם מכיר דרך ההתבוננות בתודעתו, אלא דרך התבוננות ביצירה האנושית שבה משוקעות סגולותיו האנושיות. תפקידה העיקרי של הפילוסופיה הוא להתבונן בתרבות האנושית כדי לגזור ממנה את החוקיות של ההכרה ושל הרצון. את תחומי העבודה הפילוסופית חילק הרמן כהן לשלוש: לוגיקה, אתיקה ואסתטיקה – המקבילים לשלושה תחומי נפש: ההכרה, הרצון והרגש. חלוקה זו באה לידי ביטוי בשלושת הספרים שבהם פיתח לראשונה את שיטתו הפילוסופית העצמאית: "הלוגיקה של ההכרה הטהורה" (1902), "האתיקה של הרצון הטהור" (1904), ו"האסתטיקה של הרגש הטהור" (1912).

בסוף חייו ביקש הרמן כהן לגשת לתחום הדת ולבחון את מקומה במתודה הפילוסופית בה עסק כל חייו האקדמיים.[2] הוא עשה זאת בספרו דת התבונה ממקורות היהדות, בה אפיין את מקום הדת בנפרד מן האתיקה הרואה את היחיד לעולם כחלק ממכלול חברתי. כהן הציע שהדת, והיהדות בפרט כדת מונותאיסטית ראשונית, מאפשרת את המתודה הניגשת אל היחיד כ"רע", כ"נוכח". כלומר, האתיקה יכולה להביא את האדם להכיר את האדם כבן אנוש, כפרט של הכלל האנושי, ואילו הדת מאפשרת לאדם להכיר את הייחודי שבכל אדם. ההתייצבות מול האל כיחיד היא המאפשרת לאדם את ההכרה והחובה אל יחידותו האנושית.

יחסו לציונות

עריכה

הרמן כהן היה ידוע בהתנגדותו לציונות. הוא טען כי הציונות מנסה להחזיר את היהדות אל ההיסטוריה, בעוד היהדות היא א-היסטורית.

הפילוסוף פרנץ רוזנצווייג סיפר על שיחה שקיים עם כהן:

אפשר יבהירו דברים שאמר פעם בפני, שעה שנזף בי בשל יחסי הסבלני יתר על המידה לגבי הציונות, ואני ניסיתי להצטדק. הוא שיסעני בדברי, הטה אלי את ראשו הכביר שהקיפוהו תלתלים רכים וענוגים, בארשת של איום, ואמר: 'אומר לך משהו', ותכף לכך, כשהוא מעמם קולו לכדי לחש רועם: 'פרחחים אלה רוצים להיות מאושרים!'"

פרנץ רוזנצווייג, נהריים, תרגם יהושע עמיר, מוסד ביאליק, תשל"ח, עמ' 150–151

כהן הוסיף שעל היהודים "להוסיף ולחיות בקרב האומות, לשמש טל משמים, להישאר בקרבן ולהיות להן מועילים".[3]

הסופר א. ב. יהושע, סיפר על אירוע דומה:

בתחילת המאה ה-20 פנה הפילוסוף היהודי מרטין בובר אל חברו הפילוסוף היהודי הרמן כהן, והציע לו להצטרף לתנועה הציונית. הרמן כהן דחה את הבקשה הזאת מכל וכל: האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם? – שאל בסרקזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים בשעשועי דגלים ומצעדים?

א.ב. יהושע, האם יש עדיין משמעות מעשית למושג אור לגויים, באתר של מכון ויצמן למדע (מופיע גם בספרו "אחיזת מולדת")

למרות התנגדותו זאת לציונות, עיריית תל אביב-יפו קראה רחוב על שמו של הרמן כהן בצפון הישן של העיר.

ספריו שתורגמו לעברית

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • יעקב קלצקין, הרמן כהן – שיטתו במוסר ומשנתו ביהדות, רמון – בית הוצאת ספרים, ברלין-לונדון, 1923; מהדורה נוספת יצאה בהוצאת מקור, ירושלים, תשל"א
  • ש"ה ברגמן, הוגי הדור, תל אביב : הוצאת מצפה, תרצ"ה
  • אליעזר שביד, 'הרמן כהן כמפרש המקרא', דעת, 10 (תשמ"ג), עמ' 93–122
  • אליעזר שביד, 'יסודות הפילוסופיה הדתית של הרמן כהן', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ב, 2 (טבת תשמ"ג), עמ' 255–306
  • יהוידע עמיר, "לפיכך נברא אדם יחידי: פרטיקולריזם ואוניברסליזם בפילוסופית הדת של הרמן כהן", דרך הרוח, תשס"ה, ב, עמ' 643–675
  • אליעזר חדד, אהבת הרע בשיטתו של הרמן כהן, אלון שבות: הוצאת תבונות – מכללת הרצוג, תשע"א
  • רונן פנקס, דת וחוק בהגותם של הרמן (יחזקאל) כהן ופרנץ רוזנצווייג: דיון פילוסופי בעקבות "משה האיש" של פרויד, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2013
  • פרנץ רוזנצווייג, נהריים, תרגם יהושע עמיר, מוסד ביאליק, תשל"ח, מדור שלישי: הרמן כהן ומשנתו ביהדות, עמ' 107–163

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הרמן כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ גנאלוגיה מתמטית של הרמן כהן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
  2. ^ הרמן כהן, תרגום: ויסלבסקי, הקדמה של סיני אוקו, דת התבונה ממקורות היהדות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, עמ' 23
  3. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני – יהודים בגרמניה לפני היטלר – 1743–1933, תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004; עמ' 287.