פתיחת התפריט הראשי

במשפט העברי, איגרת מרד הוא שטר שנכתב על ידי בית הדין כאשר הבעל או האשה נמנעים מקיום יחסי אישות.

פרטי האיגרתעריכה

על פי ההלכה המובאת במשנה במסכת כתובות (ה, ז) האישה המורדת מפסידה סכום קצוב כל שבוע מכתובתה עד שתחזור בה. וכן הבעל המורד ואינו מקיים יחסים עם אשתו, מוסיפים ("קונסים") לו כל שבוע סכום קצוב על ערך הכתובה שכתב לאשתו.

את איגרת המרד כותבים על מנת שלא יוכל אחד הצדדים לאחר זמן לומר לא מרדתי ויתבע את הכתובה המקורית.

ארוסהעריכה

כמו כן כותבים איגרת מרד על ארוסה, שאינה רוצה להינשא. אולם איש המורד על ארוסתו אין כותבים עליו איגרת מרד מפני שאין על האישה חיוב של מצוות פרייה ורבייה. אלא שאם האישה טוענת שהיא רוצה בילדים על מנת שיהיו לה לעזר בזיקנותה – כותבים גם בזה איגרת מרד.

יבמהעריכה

  ערך מורחב – יבום

הרמב"ם מבאר כי גם אישה שמת בעלה בטרם הולידה ילדים ("יבמה", שהיא אמורה להינשא לאחיו של בעלה שמת) כותבים עליה איגרת מרד אם היא מסרבת להינשא לו ותובעת חליצה ממנו.[1] זאת בהתאם לדעה כי אשה יבמה מוגדרת כ"אשה הקנו לו מן השמים" ועליה למלאות את חסרון בעלה שמת על ידי לידת בן אשר יקרא על שם בית בעלה.

נוסח האיגרתעריכה

יש כמה נוסחאות של איגרת מרד הנכתבת על אשה המורדת בבעלה;[2]

לפנינו ב"ד החתומים בא פלוני בן פלוני ותבע שורת הדין כמה פעמים על אשתו פלונית שמרדה בו ובראותינו תביעתו זאת נכונה שלחנו להתרות בה ע"י סופר בדי"א כמה פעמים אם תרצה לחזור עם בעלה מוטב ואם לאו ועדיין רוצה להיות מורדת שנדון ביניהם כפי מה שיחייב הדין ולפי שבכל התראה והתראה עדיין היא עומדת במרדה גזרנו אומר לקרוע שטר כתובתה קמי בית דין ואנו נותנים רשות גמורה לפלוני בעלה שישא אשה בכל מקום שירצה ופלונית הנז' תשב עד שתלבין ראשה ולפי שבכך הסכמנו ח"פ וקיים

נוסח איגרת מרד של היעב"ץ, צוטט בשו"ת חיי עמרם, אבן העזר סימן ז

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פירוש המשנה לרמב"ם מסכת יבמות פרק יג הלכה יא (תרגום הרב יוסף קאפח, מהדורת מוסד הרב קוק); (על פי דבר המשנה "הנודרת הנייה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה"): כל מקום שאמר 'כופין' - כלומר ותטול כתובתה. ומן הכללים הנכונים שתסמוך עליהם שכותבין אגרת מרד על היבמה ואם מרדה ובקשה את החליצה תצא בלא כתובה הלכה למעשה בכל בתי דיני ישראל ועל פי כלל זה דנים בכל החלוקות שיארעו בין היבם והיבמה.
  2. ^ שו"ת חיי עמרם (הרב עמרם אלבז), אבן העזר סימן ז