אדגר הרשלר

אדגר ג'ייקוב הרשלר (באנגלית: Edgar Jacob Herschler;‏ 27 באוקטובר 1918 – 5 בפברואר 1990) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מוויומינג, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ויומינג ה-28 בשנים 1975–1987. הוא היה מושל המדינה שמשך כהונתו הייתה הממושכת ביותר והראשון והיחידי שכיהן במשך שלוש תקופות כהונה מלאות ורצופות.

אדגר הרשלר
Edgar Herschler

לידה	27 באוקטובר 1918 קמרר, ויומינג, ארצות הברית
פטירה	5 בפברואר 1990 (בגיל 71) שאיין, ויומינג, ארצות הברית
שם מלא	אדגר ג'ייקוב הרשלר
מדינה
מקום קבורה	קמרר, ויומינג, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ויומינג
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל ויומינג ה־28 6 בינואר 1975 – 5 בינואר 1987 (12 שנים) → סטנלי האת'אווי מייק סאליבן ←
חבר בית הנבחרים של ויומינג מטעם מחוז לינקולן ינואר 1963 – ינואר 1971 (כ־8 שנים)
ינואר 1961 – 12 ביולי 1961 (כ־193 ימים)

ראשית חייו

אדגר הרשלר נולד בעיר קמרר שבוויומינג כבנם של אדגר פולר הרשלר ושרלוט ג'נקינס. בילדותו, הוא התחנך בתחילה בחווה המשפחתית, ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון בעיר הולדתו. ב-1949 הוא סיים לימודי תואר במשפטים באוניברסיטת ויומינג. במלחמת העולם השנייה שירת הרשלר בזירת האוקיינוס השקט.

הרשלר שימש כפרקליט העירוני של קמרר ולאחר מכן כפרקליט מחוז לינקולן בשנים 1951–1958 ולאחר מכן בשנים 1961–1963.

מחוקק בוויומינג

ב-15 ביוני 1960 הודיע הרשלר על כוונתו להתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לאחד משלושת המושבים של מחוז לינקולן בבית הנבחרים של ויומינג, ולאחר מכן ניצח בבחירות הכלליות. עם כניסתו לתפקיד, הוא הגיש הצעת חוק לביטול מס הירושה בוויומינג. לאחר ארבעים ימי מושב בית הנבחרים הראשון, הוא התפטר ב-10 במרץ 1961 כדי לשמש שוב כפרקליט מחוז לינקולן, אך ב-1962 התמודד שוב על מושב בבית הנבחרים והגיע בבחירות למקום השני. בבחירות של 1964 השיגו הדמוקרטים את השליטה על בית הנבחרים, ובמושב הבית של 1965 נבחר הרשלר כמצליף סיעת הרוב והיה ליושב ראש ועדת המשפט של הבית. ב-1967 היה הרשלר שותף לקידום החוק הראשון בוויומינג לפיקוח על זיהום האוויר, וב-13 בספטמבר 1968 הוא נבחר כנשיא לשכת עורכי הדין של ויומינג.

בבחירות של 1970 נחשב הרשלר כמועמד אפשרי למשרת מושל ויומינג, אך ב-10 בדצמבר 1969 הוא הצהיר שהוא לא מעוניין להתמודד על המשרה. ב-27 באפריל 1970 הוא הכריז שהוא יתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית על המושב של ויומינג בבית הנבחרים של ארצות הברית, אך הובס על ידי חבר בית הנבחרים לשעבר, טנו רונקליו, שהמשיך וניצח בבחירות הכלליות. ב-27 באוקטובר הוא תמך במועמדותו של רונקליו בעקבות תבוסתו בבחירות המקדימות באוגוסט. ב-1971 ציין הרשלר שהמושל סטנלי האת'אווי פנה אליו כמועמד אפשרי למינוי לבית המשפט העליון של ויומינג, אך בסופו של דבר הוא לא נבחר.

מושל ויומינג

ב-23 במאי 1974 הודיע הרשלר על כוונתו להתמודד על מועמדות הדמוקרטים למשרת מושל ויומינג, ובבחירות הכלליות ניצח את חבר הסנאט המדינתי דיק ג'ונס. הוא מתח ביקורת על הנשיא ג'ימי קרטר על עמדותיו בתחום החקלאות ועל מיזמי המים, וכאשר ערך קרטר ביקור בפארק הלאומי גרנד טיטון מ-24 באוגוסט ועד 1 בספטמבר 1978, הוא דאג ליידע את הרשלר שהוא לא מוזמן.

בבחירות של 1978 ניצח הרשלר בהפרש קל של 2,377 קולות, אך בבחירות של 1982 הוא ניצח בקלות, והיה למושל ויומינג הראשון והיחידי שכיהן ביותר משתי תקופות כהונה. ב-1986 הוא הודיע שהוא לא יתמודד על תקופת כהונה רביעית.

בספטמבר 1981 אירחה העיר קודי שבוויומינג את הוועידה השנתית של אגודת המושלים של המערב, והרשלר נבחר כנשיא הוועידה למשך שנה אחת.

ב-1985 המתיק הרשלר את עונשיהם של דבורה וריצ'רד ג'נהקי הבן, שהורשעו ב-1983 על רצח אביהם המתעלל, ריצ'רד גנהקי האב, ב-1983 בשאיין, שהיו הנושא של סרט הטלוויזיה "הזכות לרצוח" (Right to Kill?). בספטמבר 1985 נאלץ הרשלר להגיש בקשה לפשיטת רגל בשל כישלון חוות ילוסטון בשטח של 18,500 אקרים (75 קמ"ר) שצברה חוב של כמעט 6 מיליון דולר.

במהלך תקופת כהונתו, הטיל הרשלר וטו על הצעות חוקים יותר מכל מושל אחר בהיסטוריה של ויומינג, אך אף אחת מהחלטות הווטו הללו לא נעקפו, על אף הרוב שהרפובליקנים החזיקו בו בשני בתי בית המחוקקים המדינתי במשך רוב תקופת כהונתו כמושל. כמה מהחלטותיו להטיל וטו היו בלתי פופולריות כמו במקרה בו ב-1984 הוא הטיל וטו על תוכנית מס האשראי לבעלי בתים, בציינו שהחוק יסבסד את בעלי הבתים שלא זקוקים לו, ובעקבות כך איבדו הדמוקרטים שבעה מושבים בבית הנבחרים המדינתי.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל, שב הרשלר לעיסוקו בעריכת דין בשאיין. ב-1988 ניסו רבים לשכנעו להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית מול מלקולם וולופ, אך הוא סירב. בפברואר אותה שנה, הוא תמך והשתתף במסע הבחירות של הסנאטור אל גור על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות, וב-5 במרץ הייתה ויומינג לראשונה מבין שבע המדינות בהם ניצח גור בבחירות המקדימות לנשיאות. יורשו בתפקיד המושל, מייק סאליבן, תמך בהעלאת המס על הסיגריות ועל איסורי עישון, ובמאי 1988 הוא הוסף לרשימת אויבי המעשנים של פיליפ מוריס, ועל כך מתח עליו הרשלר ביקורת והציע שהרשויות המקומיות שאסרו על עישון לא יקבלו כספים מההכנסות על מיסוי הסיגריות.

מותו

בראשית דצמבר 1989 אושפז הרשלר לצורך טיפול במחלת הסרטן, וב-15 בדצמבר הוא שוחרר, אך אושפז שוב בינואר 1990.

אדגר הרשלר נפטר בשאיין ב-5 בפברואר 1990, בגיל 71. הוא נטמן בבית הקברות של קמרר. על שמו נקרא הפארק המשולש שבעיר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1784-1785

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדגר הרשלר בוויקישיתוף

• אדגר הרשלר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• אדגר הרשלר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• אדגר הרשלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)