אדוארד פון בונין
אדוארד וילהלם לודוויג פון בונין (בגרמנית: Eduard Wilhelm Ludwig von Bonin; 7 במרץ 1793 – 13 במרץ 1865) היה גנרל פרוסי, אשר שימש כשר המלחמה של פרוסיה בין 1852–1854, ופעם נוספת בין 1858–1859.
 | |
| גנרל אדוארד פון בונין | |
| לידה |
7 במרץ 1793 שטולפ, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
13 במרץ 1865 (בגיל 72) קובלנץ, ממלכת פרוסיה  |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה  |
| השתייכות |
 הצבא הפרוסי |
| תקופת הפעילות | 1806–1865 (כ־59 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-16 מפקד הדיוויזיה ה-12 מפקד הקורפוס ה-8 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות הנפוליאוניות מלחמת שלזוויג הראשונה | |
| עיטורים | |
 פור לה מריט מסדר העיט השחור | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שר המלחמה | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
תחילת דרכו עריכה
בונין נולד ב-7 במרץ 1793, בעיר סטלפ שהשתייכה אז לממלכת פרוסיה. כיום שם העיר סלופסק, והיא נמצאת בתחומי פולין המודרנית. הוא היה בנו של גנרל לוטננט בצבא הפרוסי בשם ארנסט פרידריך אוטו פון בונין, ואשתו אלברטינה פרדריקה סופיה פון פודיוילס. משפחתו הייתה משפחת אצולה מאזור פומרניה. אחיו הצעיר של אדוארד, אוטו פון בונין, גם כן שירת בצבא הפרוסי והגיע לדרגת גנרל לוטננט. בשנת 1806 התגייס בונין לצבא הפרוסי.
קריירה צבאית עריכה
בונין הוצב בתחילה בגדוד שתחת פיקודו של פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל. הוא לחם כנגד הצרפתים במהלך מלחמת הקואליציה הרביעית, ובקרב ליבק שרת תחת גבהרד לברכט פון בליכר ונפל בשבי הצרפתי ממנו שוחרר על תנאי. בשנת 1809 התגייס שוב לצבא כצוער, והוצב ברגימנט המשמר ה-1. ביולי 1810 הועלה לדרגת לוטננט שני, ובין 1813–1814 השתתף במלחמת הקואליציה השישית. הוא לחם בהצטיינות בקרבות ליצן, באוצן ולייפציג, ועל חלקו במהלך קרב פריז הוענק לו עיטור צלב הברזל מחלקה ראשונה, ועיטור מסדר סנט אנה מחלקה שנייה מטעם האימפריה הרוסית.
בשנת 1817 הועלה לדרגת האופטמן, בשנת 1829 הועלה לדרגת מיור, וב-14 בדצמבר 1841 מונה למפקד רגימנט הגרנדירים של המשמר ה-1 ("קייזר אלכסנדר"), ופיקד עליו עד 8 במרץ 1848. ב-7 באפריל 1842 הועלה לדרגת אוברסט. ב-9 במרץ 1848 מונה למפקד הבריגדה ה-16. עוד באותה שנה לחם בהצטיינות במלחמת שלזוויג הראשונה, ועל כך הוענק לו עיטור הפור לה מריט. לאחר שנחתם הסכם שביית נשק זמני במאלמו, הוטל על בונין לארגן את צבאן של הנסיכויות שלזוויג והולשטיין. במרץ 1849 הפרה ממלכת דנמרק את תנאי שביתת הנשק והמלחמה התחדשה. בין 20 ל-22 באפריל ניצח את הדנים בקרב קולדינג, אולם ב-6 ביולי נהדף על ידיהם. בשנת 1850 נחתם הסכם שלום סופי בין פרוסיה לדנמרק, ועקב כך התפטר בונין מתפקידו כמפקד צבאן של שלזוויג והולשטיין וחזר לשירת בצבא הפרוסי.
בין 1850–1852, שימש לתקופה קצרה כמושל הצבאי של ברלין וכמפקד הדיוויזיה ה-16, ובמרץ 1852 הועלה לדרגת גנרל-לוטננט ומונה לשר המלחמה. במסגרת תפקידו זה, יזם רפורמה שנועדה להפוך את חיל הרגלים לנייד יותר. בשנת 1854 התפטר, כי רצה להשתחרר מההשפעה הרוסית שהורגשה בפרוסיה בתקופת מלחמת קרים. הוא קיבל פיקוד על הדיוויזיה ה-12, וב-20 במרץ 1856 מונה לסגן מפקד מבצר מיינץ. בשנת 1858 הוחזר לתפקיד שר המלחמה, אולם פוטר בדצמבר 1859 בשל חילוקי דעות עם אלברכט פון רון ואדווין פון מנטויפל. הוא מונה כפיצוי למפקד הקורפוס ה-8 אשר הוצב בקובלנץ. ב-20 בספטמבר 1861 קיבל את עיטור הצלב הגדול של מסדר הנשר האדום עם חרבות, וב-17 במרץ 1863 קיבל גם את עיטור אביר מסדר הנשר השחור.
קישורים חיצוניים עריכה
- Eduard von Bonin (בגרמנית)
- Eduard von Bonin (בגרמנית)