אדלה בוטווינסקה

אין תמונה חופשית

אדלה בוטווינסקה (19041994) הייתה אחות ופעילה קומוניסטית ישראלית. הייתה בין המתנדבים הארצישראליים שהצטרפו לבריגדות הבינלאומיות ולחמו לצד הצד הרפובליקני במלחמת האזרחים בספרד.

ביוגרפיהעריכה

בוטווינסקה נולדה בשנת 1904 בשם אדלה ויינטראוב, בעיירה פידבולוצ'יסק, שהייתה אז חלק מפולין ונמצאת כיום בשטח אוקראינה. בנעוריה הייתה פעילה בארגוני נוער ציוניים. ב-1925 החלה ללמוד בבית הספר לאחיות סיעודיות בבית החולים היהודי צ'יסטה בוורשה, ובמקביל ניסתה להשיג אישור עלייה לארץ ישראל-פלשתינה.[1] היא הצליחה לבסוף לעלות לארץ ב-1926, ועד מהרה החלה להשתתף בפעילות פוליטית והפכה לחברה פעילה בארגוני עובדים. במקביל, המשיכה את לימודיה בבית הספר לאחיות בירושלים, ולאחר מכן עבדה כאחות סוציאלית בבית החולים "הדסה" בתל אביב.[2] ב-1937 ביקשה ויינטראוב לצאת להשתלמות מקצועית בווינה. היא אמורה הייתה להגיע לווינה דרך פריז, אך לאחר שהגיעה לפריז לא המשיכה ליעדה המקורי, ונרשמה להתנדב כאחות בבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד. ויינטראוב שירתה במשך מספר חודשים בבית חולים בבניקסים (Benicàssim) שבמזרח המדינה. לאחר כיבוש טרואל בידי כוחות הלאומנים בשלהי ינואר 1938, הועתקה פעילות בית החולים למטארו (Mataró) שבקטלוניה.[3][4]

באוקטובר 1938 פונו מתנדבי הבריגדות הבינלאומיות משטחה של ספרד לצרפת. בדומה לרוב המתנדבים, נאסרה ויינטראוב במחנה הסגר לאחר כניסתה לצרפת. היא השתחררה מהמחנה בפברואר 1939, הודות לדרכון הארץ-ישראלי שלה, שעוד היה בתוקף.[5] היא נסעה לפריז והתגוררה שם עם אחותה במשך כשנה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה שבה לא"י-פלשתינה. בארץ הצטרפה למפלגה הקומוניסטית, וכן לקבוצת פעולה אנטי-פשיסטית (אנטיפא), וארגנה קבוצת מפגש ליוצאי הבריגדות הבינלאומיות בתל אביב.[6] ב-1942 התגייסה לצבא הבריטי, והוצבה בקהיר. ב-1946 השתחררה ושבה לתל אביב, אך התקשתה למצוא עבודה. לאחר שהות קצרה בתל אביב, נענתה ויינטראוב לקריאת ממשלת פולין לקומוניסטים ממוצא פולני החיים בגלות, ובפרט ליוצאי הבריגדות הבינלאומיות, להתגייס לבניית המדינה החדשה.[7] בשל חשש מגילויי אנטישמיות, שינתה את שמה מווינטראוב לבוטווינסקה. היא בחרה בשם זה לזכר פלוגת נפתלי בוטווין, הפלוגה היהודית בגדוד דומברובסקי, הגדוד הפולני בבריגדות הבינלאומיות. היא העידה כי "חשבתי שאם כבר נגזר עלי לשנות את שמי, אבחר בשם בוטווינסקה, לכבוד הגיבורים היהודים שנפלו".[7][8] ב-1952, בתקופת המעצרים שקדמה למשפט הרופאים במוסקבה, סירבה בוטווינסקה לדרישת הממשל הפולני לפרסם הצהרה שהציגה את הרופאים היהודים בברית המועצות כרוצחים.[7]

בזמן מלחמת האזרחים היוונית (19491946) הצטרפה כאחות לחמש משלחות סיוע פולניות. ב-1949, במסגרת אחת המשלחות, טיפלה בתינוקת בת חודשים אחדים שמצאה על אוניית פליטים שיצאה מצפון יוון. היא לקחה את התינוקת לטיפול בוורשה, ולפי עדותה, החליטה לאמצה כעבור כשנה שבה ניסתה ללא הצלחה לאתר את קרוביה.[9] היא שבה לישראל עם בתה ב-1969, בהשפעת גל האנטישמיות ששטף את פולין במרץ 1968. היא השתקעה ברמת גן והמשיכה לעבוד כאחות. בוטווינסקה נפטרה בישראל בשנת 1994.

קישורים חיצונייםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רות לוין, הישרים היו איתה: ספרד 1939-1936, הוצאת אפקים, 1987
  • מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד, 1938-1936, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, 2012

Lustiger, Arno, Schalom Libertad! Juden im spanischen Bürgerkrieg (Frankfurt am Main: Athenäum, 1989).

Renée Lugschitz, Spanienkämpferinnen: ausländische Frauen im spanischen Bürgerkrieg 1936-1939 (Münster: LIT Verlag, 2012).

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Arno Lustiger, Schalom Libertad! Juden im spanischen Bürgerkrieg (Frankfurt am Main: Athenäum, 1989), p. 189.
  2. ^ רות לוין, הישרים היו איתה: ספרד 1939-1936 (תל אביב: אפקים, 1987), עמ' 72.
  3. ^ לוין, הישרים היו איתה, עמ' 189.
  4. ^ Lustiger, Schalom Libertad, p. 189.
  5. ^ Lustiger, Schalom Libertad, p. 190.
  6. ^ Lustiger, Schalom Libertad, p. 192.
  7. ^ 1 2 3 Lustiger, Schalom Libertad, p. 193.
  8. ^ Renée Lugschitz, Spanienkämpferinnen: ausländische Frauen im spanischen Bürgerkrieg 1936-1939 (Münster: LIT Verlag, 2012), p. 111.
  9. ^ מנחם שמואל, הבת האבודה נתגלתה ברמת גן, מעריב, 10 במרץ 1972