אדם בעל שם
רבי אדם בעל שם הוא דמות המופיעה בחיבור ההגיוגרפי החסידי "שבחי הבעש"ט", כמקובל ובעל שם שפעל במאה ה־17, שכתביו בקבלה הגיעו לידי הבעל שם טוב. החוקרים חלוקים לגבי זיהויה של דמות זו עם דמויות מוכרות אחרות והאם התקיימה בכלל.
זיהויו ושאלת קיומו
עריכהחוקרים רבים, בראשות שמואל אבא הורודצקי, הניחו שמדובר בדמות אגדתית שלא הייתה במציאות.[1] בין המקבלים את הסיפור, נעשו מספר ניסיונות לזיהויו של "רבי אדם". הרב ראובן מרגליות זיהה אותו עם רבי משה דוד אברהם אב"ד רוהאטין בעל ה"מרכבת המשנה" על המכילתא, שכונה בשם רבי אד"ם שזהו ראשי תיבות של שמו, שלפי מסורות מסוימות ערך הבעל שם טוב שימוש חכמים אצלו.[2]
.jpg)
גרשם שלום הציע שרבי אדם הוא רבי העשיל צורף שנחשד בשבתאות, ובמטרה להסתיר את הקשר בין החכם שנחשד בשבתאות לבין הבעל שם טוב כונה בעל הכתבים רבי אדם ובכוונה הפכו את כל עניין הכתבים מעובדה היסטורית לאגדת פלאים.[3] חוקר החסידות אברהם רובינשטיין טען שלא ניתן לקבל את התאוריה הזו "בגלל הקשיים הכרונולוגיים שהיא מעוררת" כי הסיפור על רבי אדם והבעש"ט התפרסם 15 שנה לפני שצורף נחשד בשבתאות ״ואם כן הדבר, חשיפתו של ספר הצורף כספר שבתאי, שנעשתה כ־15 שנה לאחר מכן, לא יכלה לשמש מניע להשתלתה של אגדה זו במערכת הסיפורים שבשבחי הבעש״ט,[4] ראובן מרגליות[2] ויהושע מונדשיין[5] חלקו אף הם על קביעתו.
בשנת תשכ"ג (1963) גילה חנא שמרוק שבמאה ה-17 היה בעיר פראג מקובל בשם רבי אדם, שסיפורי נפלאותיו נפוצו, ופרסם קונטרס מאותה תקופה על רבי אדם זה,[6] אך בקונטרס לא מוזכרים כל כתבים של אותו ר' אדם.[5]
מסורת המקובלת אצל חסידי צ'רנוביל היא ש"אדם" הוא כינויו של רבי נחום שוסטק סבו של ראש השושלת רבי מנחם נחום מצ'רנוביל. בגניזה החרסונית מכונה "אדם בעל שם מרופשיץ". גרסה זו אומצה על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד, שהוסיף שרבי אדם היה תלמידו של המקובל רבי יואל בעל שם מזמושץ'.[7]
יהושע מונדשיין מעיר כי הכינוי "בעל שם" מופיע רק בנוסח היידי וכי בנוסח העברי, שהוא המקורי לדעתו, הוא אינו מופיע.[5]
הקשר בין רבי אדם לבעש"ט
עריכהב"שבחי הבעש"ט" כתוב כי פעם אחת כשביקר רבי אדם במערה אחת מצא שם כתבים של סודות התורה, לאחר שלמד את הכתבים היה לבעל מופת גדול. לפני מותו ציווה על בנו להעביר את הכתבים לרבי ישראל בעל שם טוב שהיה אז בן ארבע עשרה בלבד, כתוצאה מלימוד בכתבים אלה הפך הנער לבעל ידע רב בקבלה ומעריץ נלהב של רבי אדם בעל שם.
בגניזה החרסונית, המוחזקת במחקר כמזויפת, קיימת התכתבות-לכאורה בין רבי אדם לבעש"ט מהשנים 1731–1753.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב - חייו ותורתו, שנה בשנה, 2000 פיסקה ב, באתר דעת
- דוד אסף ואסתר ליבס (עורכים), השלב האחרון - מחקרי חסידות של גרשום שלום, הוצאת מאגנס, ירושלים 2008, עמ' 41–63
- יהושע מונדשיין, זהותו של ר' אדם בעל-שם בתוך: שבחי הבעש"ט ירושלים תשמ"ב, עמ' 58 והלאה
- אליעזר יהודה בראדט, בספרו 'ליקוטי אליעזר' עמ' ח ואילך
- יעקב אלבוים, הבעש"ט ובנו של ר' אדם — עיון בסיפור משבחי הבעש"ט, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי גיליון 14 כרך ב, תשמ"ב, עמ' 66-79, JSTOR 23356208
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר שבחי הבעש"ט: ערוך ומסודר מחדש בצירוף מבוא והערות מאת ש"א הורודצקי, תל אביב: דביר, תש"ז 1947, עמ' קפה
- ^ 1 2 ראובן מרגליות, לזהותו של "ר' אדם", במישור שנה ב, גליון ס"ד, תש"א, ניתן לצפייה בתוך: אבישי אלבוים, "המכילתא של ר' אדם". בבלוג "עם הספר", ינואר 2019
- ^ גרשום שלום, הנביא השבתאי ר' העשיל צורף - ר' אדם בעל שם בתוך: דוד אסף ואסתר ליבס (עורכים), השלב האחרון - מחקרי חסידות של גרשום שלום, הוצאת מאגנס, ירושלים 2008, עמ' 41–63
- ^ אברהם חיים רובינשטיין, על רבו של הבעש"ט ועל הכתבים שמהם למד הבעש״ט, תרביץ מח (תשל״ט), עמ׳ 146–158, JSTOR 23594334
- ^ 1 2 3 יהושע מונדשיין, הקמה לשבטי הבעש"ט: זהותו של ר' אדם בעל-שם, בתוך: שבחי הבעש"ט, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 58–67, באתר היברובוקס
- ^ חנא שמרוק, הסיפורים על ר' אדם בעל שם וגילגוליהם בנוסחאות ספר ״שבחי הבעש״ט״, ציון כח, תשכ״ג, עמ' 86–105, JSTOR 23552161
- ^ יוסף יצחק שניאורסאהן, ספר הזכרונות חלק א (בלה"ק), באתר היברובוקס