רי"ף

רב מן הראשונים
(הופנה מהדף יצחק אלפסי)

הרי"ף - רבי יצחק בן יעקב אלפסי (ד'תשע"ג, 1013י' באייר ד'תתס"ג, 1103) מן הראשונים, היה מגדולי פוסקי ההלכה היהודית.

רבי יצחק אלפסי (רי"ף)
Yitshak ben Yaakov Alfasi (cropped).jpg
לידה 1013
ד'תשע"ג
קלעת חמאד, המדינה החמאדית (אנ') עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באפריל 1103 (בגיל 90 בערך)
י' באייר ד'תתס"ג
האימפריה המוראביטונית לוסנה, האימפריה המוראביטונית
כינוי אלפסי, הרי"ף
מדינה האימפריה המוראביטונית האימפריה המוראביטונית
השתייכות רבני צפון אפריקה, רבני אלג'יריה, רבני תוניסיה, רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה
רבותיו רבנו חננאל ורב ניסים גאון
תלמידיו בנו רבי יעקב, הרב יוסף אבן מיגאש, רבי יהודה הלוי, רבי אפרים מקלעה חמאד, רבי ברוך אלבאליה
חיבוריו "הלכות רבתי" ('הלכות רב אלפס' ו'ש"ס קטן')
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

הרי"ף נולד בעיר קלעת חמאד באלג'יר[1]. הוא למד בישיבת קירואן שבתוניסיה[2]. הוא חי בתפר שבין תקופת הגאונים לתקופת הראשונים, וחתם את תקופת הגאונים, לכן יש המכנים אותו "גאון", כיוון שלא היסס לחלוק על הגאונים[3].

יש הסבורים כי עבר לעיר פאס שבמרוקו ושעל שמה קיבל את הכינוי אלפסי[4]. אחרים סבורים שיש לתת אמון בדברי אברהם אבן דאוד, שאינו מזכיר את העיר פאס בתולדות הרי"ף, ולכן לדעתם משמעות השם היא שמוצא משפחתו מפאס[5]. בשנת 1088, בגיל 75, הכריע הרי"ף במשפט ממוני נגד אדם אלים, וכתוצאה מכך נאלץ לנוס לספרד (יש אומרים שהייתה זו הלשנת שווא של אויביו[3]). בתחילה התיישב בקורדובה ומשם עבר לאליסנה, בה שימש כראש ישיבת לוסנה אחר פטירת רבי יצחק אבן גיאת, ובה שהה עד יום מותו. נקבר ככל הנראה שם[6][7],

הרי"ף נפטר בשנת 1103 (י' באייר ד'תתס"ג) והוא בן 90. לאחר פטירתו נכתבו עליו קינות על ידי המשוררים רבי משה אבן עזרא[8] ורבי יהודה הלוי, שכפי הנראה היה תלמידו[9].

על שמו נקרא היישוב כפר הרי"ף, שכונת הרי"ף באופקים, וכן בתי כנסת, מוסדות ורחובות ערים בישראל.

חיבוריועריכה

הרי"ף התפרסם בעיקר בשל חיבורו על התלמוד, ספר ההלכות שהקיף 24 מסכתות בשלושה סדרים, מועד, נשים ונזיקין, שהיו רלוונטיות להלכה בתקופתו. חיבור זה התכנה מאוחר יותר בשם "תלמוד קטן" או "ש"ס קטן". שמו המקורי "הלכות רבתי" ובש"סים שבו מודפס "הלכות רב אלפס". את ספרו כתב במתכונת התלמוד, כשהוא מתמצת, מעתיק ומרכז רק את הדברים שלדעתו נוגעים להלכה. בכך יצר לתלמוד עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה, כמו גם עריכה של תלמוד מקוצר, להקלה על תפוצתו ולימודו של התלמוד. בפסיקתו, קבע הרי"ף עדיפות לתלמוד הבבלי. בנוסף לכך גם הכליל בחיבורו מעט דברי אגדה, בפרט כאלו הנוגעים לדברי מוסר, אף שאת רובם השמיט כי אינם נוגעים להלכה. על ספר זה חוברו פירושים רבים, וכמו לרמב"ם, יש לו נושאי כלים שניסו לבארו.

בנוסף, חיבר ספרות ענפה של שאלות ותשובות[10], שמתוכה הגיעו לידינו מאות תשובות בעברית ובערבית.

גדולי הראשונים כרמב"ם, הראב"ד, הרמב"ן, ורבי יצחק בעל התוספות התייחסו אליו בהערצה מופלגת[11] ורוב חכמי ההלכה מתייחסים אליו כאל סמכות העל בפסיקות ההלכה.

לצד הרמב"ם והרא"ש, הרי"ף הוא אחד משלשת עמודי ההוראה שעליהם השתית ר' יוסף קארו את פסיקתו בשולחן ערוך, המהווה את אחד היסודות החשובים בהלכה מאז שנכתב.

מתלמידיועריכה

פרשניועריכה

בנוסף נדפסו סביב לרי"ף: ספר המאור לרבי זרחיה הלוי (המחולק ל"מאור הקטן" על סדר מועד, ול"מאור הגדול" על סדרי נשים ונזיקין) - ספר שענינו השגות על דברי הרי"ף. ושני הספרים שנכתבו על מנת להגן על הרי"ף מפני ההשגות שנכתבו עליו, ספר הזכות כנגד השגותיו של הראב"ד בספרו כתוב שם, וספר מלחמות ה' לרמב"ן נגד השגות הרז"ה.

כמו כן, ברוב הדפוסים מופיע גם פירוש "רש"י" על הרי"ף. מוסכם על רוב החוקרים בתחום שרש"י עצמו לא כתב פירוש זה, אך זיהוי המחבר אינו ברור. אהרן ילינק הציע לזהותו עם ר' ישראל בר' יואל[12], ויש האומרים שזהו ליקוט מפירוש רש"י ומפירושים אחרים.

חיבורים רבים נוספים חוברו על ידי הראשונים סביב הרי"ף, בעיקר מבני יהדות ספרד, אף על פי שפירושיהם אינם מבארים את שיטתו העצמאית של הרי"ף, אלא את דברי התלמוד המובאים בו. ההסבר לתופעה הוא, שבאזורם היו הלכות הרי"ף ספר הלימוד העיקרי, יותר מהתלמוד, ולכן הם העדיפו לכתוב את פירושיהם על הספר הנלמד ביותר. על מגמה זו מעיד גם הרמב"ם במכתבו לרבי פנחס בן משולם, הכותב שרוב התלמידים רצו ללמוד את הלכותיו של הרי"ף. בין פרשני הרי"ף נמנים: תלמידו של הרי"ף, רבינו אפרים, המצוטט רבות על ידי הפרשנים האחרים; רבי משולם מבדרש [בנו של ר' משה בן יהודה ונכדו (מצד אמו) של ר' משולם מלוניל], בעל "ההשלמה", שמטרתו להשלים את הדברים שבהם קיצר הרי"ף; רבי שלמה בן עלי משיריא, תלמידו של רבי יונה גירונדי; הרא"ה; הריטב"א; רבי פרחיה בן ניסים, רבי חננאל בר שמואל ועוד רבים אחרים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בנימין זאב בנדיקט, "הערות לתולדות הרי"ף", קריית ספר כ"ז, ירושלים: תשי"א, עמ' 119 ואילך. נדפס שוב בתוך קובץ מאמריו: מרכז התורה בפרובאנס, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ה-1985, עמ' 284 - 286 (להלן: "בנדיקט, הרי"ף"). לדעה זו הסכימו מרבית החוקרים, וסיכום דבריהם אצל ישראל שצ'יפנסקי, רבינו אפרים מקלעה חמאד: תורתו, אישיותו ופעולת-חייו, פרק ב
  2. ^ כך לפי אבן דאוד בספר הקבלה שלו, שכן הוא כתב שם שרי"ף למד שם אצל רבנו ניסים גאון ורבנו חננאל. ברם כבר העירו חוקרים שהרי"ף אינו מתייחס לרבנו חננאל כפי שמזכיר תלמיד את רבו, (כגון: "מורי" וכיוצא). ראו: ישראל שצ'יפנסקי, רבינו אפרים, מבוא עמ' 39, ירושלים, תשל"ו.
  3. ^ 1 2 על הראשונים ועל האחרונים, בהוצאת מכון צורבא מרבנן, מהדורה רביעית.
  4. ^ יעקב משה טולידאנו, נר המערב, עמ' 22 ואילך, ירושלים, תרע"א; חיים זאב הירשברג, שלוש הערות לשלושה מאמרים / שלוש הערות לשלוח מאמרים: בתרביץ, מא (תשל"ב), חוברת ב.
  5. ^ בנדיקט, הרי"ף, ובספר "הרי"ף ומשנתו -תולדות רבנו יצחק אלפסי וספריו", עמ' 7.
  6. ^ מקור קדום המצטט את נוסח מצבתו של הרי"ף, ואגב מודיע על מקום קבורתו, מובא בדיואן משה אבן עזרא, ספר ראשון, ברלין ה'תרצה, עמ' ריב-ריג
  7. ^ הרי"ף בין ספרד לאשכנז, עמנואל אלאלוף, ירושלים ה'תשע"ו. בעמ' 218, 552 והלאה פרטים על בית הקברות.
  8. ^ למשל: משה אבן עזרא, כתבו בעט ברזל עלי שמיר, בתוך: משה אבן עזרא: שירי החול, כרך א', מהדורת חיים ברודי, הוצאת מכון שוקן, ברלין, 1935, עמ' ריב
  9. ^ ד"ר דוד קויפמן, ר' יהודה הלוי, סיני ט עמוד ה; נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, ד, עמוד לט.
  10. ^ בספר מלכי רבנן לרבי יוסף אבן נאים, מצוין שהוא גם חיבר מחזור ליום כיפור. (בנוסף הוא מאחר את שנת לידתו בשנה לשנת ד'תשע"ד)
  11. ^ הרמב"ם כתב: "ההלכות שעשה הרב הגדול רבינו יצחק זצ"ל הספיקו במקום כולם [כל כתבי הגאונים], לפי שהם כוללים כל תועליות הפסקים והמשפטים הנצרכים בזמננו זה כלומר זמן הגלות, וכבר בירר בהם כל השגיאות שנפלו בפסקי קודמיו, ולא הוקשו לנו בהם אלא הלכות מעטות לא יגיעו לעשר בשום פנים" (הקדמת הרמב"ם למשנה). ר"י כתב: "ילאה אדם לחבר חיבור כמוהו זולתו, שהשכינה הייתה שרויה עליו", הרמב"ן מכנהו תדיר בכינוי: "רבינו הגדול" ונוטה לקבל את דעתו כמעט ללא עוררין, והראב"ד כתב: "הנני סומך על הרב אפילו אומר על ימין שהוא שמאל" (יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר ישראל, עמוד 71)
  12. ^ אהרן ילינק, קונטרס דברים עתיקים, חלק "שם הגדולים", עמ' 10


תקופת חייו של הרב רי"ף על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים