אה"מ אלביון (1898)
אה"מ אלביון הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת קאנופוס. אלביון ואחיותיה שנועדו לשירות באסיה, היו קטנות ומהירות יותר מאשר אוניות המערכה מסדרת מג'סטיק, אך שמרו על אותה סוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים). היא גם נשאה שריון דק יותר, אך שילבה פלדת קרופ חדשה, שהייתה יעילה יותר משריון הארווי ששימש בסדרת מג'סטיק. אלביון הונחה בדצמבר 1896, הושקה ביוני 1898 והוכנסה לשירות בצי ביוני 1901.
.jpg) | |
| אה"מ אלביון | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | קאנופוס |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Thames Ironworks and Shipbuilding Company  |
| תחילת הבנייה | 3 בדצמבר 1896 |
| הושקה | 21 ביוני 1898 |
| תקופת הפעילות | 25 ביוני 1900 – אוגוסט 1919 (כ־19 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-11 בדצמבר 1919 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 13,150 טון, מקסימלי: 14,500 טון |
| אורך | 128.5 מטר |
| רוחב | 22.6 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 750 איש |
| טווח שיוט | 14,446 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 20 דוודים זוג מנועי 3 צילינדרים בהספק 15,400 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
שריון עיקרי – 152 מ"מ מחיצות – 254-152 מ"מ ברבטות – 305 מ"מ צריחי תותחים – 203 מ"מ קזמטים – 152 מ"מ מגדל הניווט – 305 מ"מ סיפונים – 51-25 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחי Mk VIII BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/35 קליבר 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/40 קליבר 10 תותחי 12 פאונד( 3 אינץ' (76 מ"מ)) 6 תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
אלביון בילתה את השנים הראשונות של הקריירה שלה בתחנת סין מ-1901 עד 1905, לפני שחזרה למים הבריטים כדי לשרת בצי התעלה ולאחר מכן בצי האטלנטי. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, היא גויסה והוחזרה לצי התעלה, אך נשלחה במהירות לאוקיינוס האטלנטי כדי לסייע בהגנה מפני האפשרות של פריצת ספינות מלחמה גרמניות מהים הצפוני. בדצמבר ובינואר 1915 היא תמכה בפעולות נגד דרום-מערב אפריקה הגרמנית.
האונייה הועברה לים התיכון בינואר 1915 כדי להשתתף במערכת הדרדנלים. היא השתתפה בהתקפות גדולות על ביצורי החוף העות'מאניים שהגנו על הדרדנלים במרץ 1915, אך הצי הבריטי והצרפתי לא הוכיחו את יכולתם לפרוץ את המיצרים. במהלך פעולות אלו ניזוקה אלביון מארטילריה עות'מאנית פעמיים. באוקטובר 1915 היא הועברה לסלוניקי כדי לתמוך בפעולות מדינות ההסכמה נגד בולגריה דרך יוון הנייטרלית, אך היא לא ראתה שום פעולה נוספת. היא הועברה בחזרה לאירלנד באפריל 1916 לשירות כספינת שמירה, תפקיד שמילאה עד אוקטובר 1918, אז הצטמצמה לספינת בסיס. אלביון נמכרה לגרוטאות בדצמבר 1919 ונגרטה בשנה שלאחר מכן.
תכנון עריכה
אלביון וחמש האחיות שלה תוכננו לשירות במזרח אסיה, שם המעצמה העולה החדשה יפן החלה לבנות צי רב עוצמה, אם כי תפקיד זה התייתר במהירות על ידי הברית האנגלו-יפנית של 1902. האוניות תוכננו להיות קטנות יותר, קלות יותר ומהירות יותר מקודמותיהן, אוניות המערכה מסדרת מג'סטיק. אלביון הייתה באורך כולל של 421 רגל 6 אינץ' (128.47 מטרים), רוחב של 74 רגל (23 מטרים) ושוקע של 26 רגל 2 אינץ' (7.98 מטרים). הדחק האונייה היה 13,150 טונות ארוכות (13,360 טונות) בדרך כלל ועד 14,300 טונות ארוכות (14,500 טונות) בתפוסה מלאה. הצוות שלה מנה 682 קצינים ומלחים.
האוניות מסדרת קאנופוס הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. הן היו אוניות המערכה הבריטיות הראשונות עם דוודי צינור מים, שיצרו יותר כוח בעלות נמוכה יותר במשקל בהשוואה לדוודי צינור האש ששימשו באוניות קודמות. הדוודים החדשים הובילו לאימוץ של ארובה קדמית ואחורית, ולא סידור הארובות זו לצד זו ששימשו בהרבה אוניות מערכה בריטיות קודמות. האוניות מסדרת קאנופוס התגלו כספינות קיטור טובות, עם מהירות גבוהה עבור אוניות מערכה של זמנן - 18 קשרים (33 קמ"ש) מ-13,500 כוחות סוס (10,100 קילוואט) - שני קשרים מלאים מהר יותר מאוניות סדרת מג'סטיק.
לאלביון הייתה סוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) / 35 קליבר המורכבים בצריחי תותחים מקדימה ומאחור; תותחים אלו היו מותקנים בברבטות עגולות שאפשרו טעינה מסביב, אם כי בגובה קבוע. האוניות גם הרכיבו סוללה משנית של 12 תותחי 6 אינץ' (152 מילימטרים)/ 40 קליבר המורכבים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד ושישה תותחי 3 פאונד להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) שקועים בגוף, שניים בכל צד רוחב ליד הברבטה הקדמית והאחורית.
כדי לחסוך במשקל, אלביון נשאה פחות שריון מאשר בסדרת מג'סטיק - 6 אינץ' (152 מילימטרים) בחגורת השריון לעומת 9 אינץ' (229 מילימטרים) - אף על פי שהשינוי משריון הארווי בסדרת מג'סטיק לשריון קרופ בסדרת קאנופוס פירושו שהאובדן בהגנה לא היה גדול כפי שהיה יכול להיות, לשריון קרופ היה ערך הגנה גדול יותר במשקל נתון מאשר המקבילה שלו להארווי. באופן דומה, השריון המשני המשמש להגנה על הספינה גם היה דק יותר; המחיצות משני קצות החגורה היו בעובי 6–10 אינץ' (152–254 מ"מ). צריחי הסוללה הראשיים היו בעובי של 10 אינץ', הברבטות היו בעובי 12 אינץ' (305 מ"מ), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת ב-6 אינץ' מפלדת קרופ. למגדל הניווט שלה גם היה מיגון בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2 אינץ' (25–51 מ"מ), בהתאמה.
היסטוריית שירות עריכה
אלביון הונחה על ידי Thames Iron Works בלימאות', לונדון ב-3 בדצמבר 1896. טרגדיה התרחשה כשהיא הושקה ב-21 ביוני 1898; לאחר שמרי מטק, הדוכסית מיורק השיקה אותה, גל שנוצר בעקבות כניסתה של אלביון למים גרם לבמה שממנה צפו 200 אנשים להתמוטט לתוך נחל צדדי, ו-34 אנשים, בעיקר נשים וילדים, טבעו באחד האסונות הקשים בזמן השלום בהיסטוריה של התמזה. גם ההשקה וגם קריסת הבמה נלכדו בסרט על ידי א. פ. פרסטוויץ' ורוברט ו. פול. ההחלטה להפיץ את הסרטים הללו הייתה שנויה במחלוקת באותה העת, ועוררה את אחד הוויכוחים המוקדמים ביותר סביב עיתונות וידאו.
השלמתה של אלביון התעכבה בשל מסירה מאוחרת של המכונות שלה. היא החלה לבסוף בניסויים בסוף שנת 1900, במהלכם היא עוכבה עוד יותר בשל פגמים במכונות ובתותחים, והיא לא הושלמה לבסוף עד יוני 1901. אלביון נכנסה לשירות ב-25 ביוני 1901 במספנת צ'טם, תחת פיקודו של קפטן ו. ו. יואט וקבוצה של 779 קצינים ומלחים, כדי להחליף את אוניית המערכה בארפלר בתחנת סין.
היא הגיעה להונג קונג ב-11 בספטמבר 1901, והחליפה את בארפלר כאוניית הדגל של סגן מפקד תחנת סין, שבסיסה בעיר זו. קפטן מרטין ג'ראם מונה לקפטן הדגל במרץ 1902. במהלך שהותה בתחנה, היא עברה שיפוצים בהונג קונג ב-1902 וב-1905. בשנת 1905, בריטניה ויפן אשררו הסכם ברית, והפחיתו את הדרישה לנוכחות בריטית גדולה בתחנת סין, ובעקבות כך הצי המלכותי החזיר את כל אוניות המערכה מהתחנה. בסינגפור, אלביון נפגשה עם אוניות האחות שלה אושן וונג'נס ואוניית המערכה סנטוריון, וב-20 ביוני 1905 יצאו ארבע אוניות המערכה להפלגה לפלימות', לשם הגיעו ב-2 באוגוסט 1905. לאחר מכן הפכה אלביון לחלק מצי התעלה. עד מהרה היא ספגה תקלה, והתנגשה באוניית המערכה דאנקן בלרוויק ב-26 בספטמבר 1905, אך לא ספגה נזק. אלביון עברה למילואים שהופעלו ב-3 באפריל 1906, ועברה שיפוץ מנוע ודוודים בצ'טם. ב-25 בפברואר 1907, אלביון הושבתה בפורטסמות' .
ב-26 בפברואר 1907, אלביון הופעלה מחדש בפורטסמות' לשירות זמני בפלגת פורטסמות' של צי הבית. היא חזרה לשירות מלא ב-26 במרץ 1907 כדי להתחיל בשירות בצי האטלנטי. במהלך שירות זה, היא עברה שיפוץ בגיברלטר ב-1908 ובמלטה ב-1909. היא הייתה עם הצי שביקר בלונדון מה-17 ביולי עד ה-24 ביולי 1909 כדי לבדר את אזרחי העיר, וב-31 ביולי 1909 נכחה בסקירת הצי של צי הבית והאטלנטי בקאוז על ידי המלך אדוארד השביעי והמלכה אלכסנדרה. אלביון סיימה את שירות הצי האטלנטי שלה ב-25 באוגוסט 1909. לאחר מכן החלה לשרת בנור כספינת האם של הפלגה הרביעית, צי הבית. היא הפכה ליחידה של הצי השלישי בנור במאי 1912, ועברה שיפוץ בצ'טם באותה שנה. היא הוצבה במספנת פמברוק בשנת 1913.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, אלביון שובצה בשייטת אוניות המערכה השמינית, צי התעלה. ב-15 באוגוסט 1914, היא הפכה לאוניית הדגל השנייה של סגן מפקד שייטת אוניות המערכה השביעית החדשה. ב-21 באוגוסט 1914, היא נשלחה לתחנת סנט וינסנט - פיניסטר כדי לספק תמיכה באוניות מערכה לשייטות סיירות הפועלות באוקיינוס האטלנטי למקרה שספינות כבדות של הצי הקיסרי הגרמני יפרצו לאוקיינוס האטלנטי הפתוח. כאן, היא שימשה כאוניית הדגל של אדמירל משנה ה. ל. טוטנהאם. ב-3 בספטמבר 1914, היא העבירה את דגלה, והפכה לאונייה פרטית, ועברה לתחנת כף ורדה - האיים הקנריים כדי להחליף את אוניית האחות שלה קאנופוס שם. אלביון הועברה לתחנת כף התקווה הטובה בדרום אפריקה באוקטובר 1914, שם נכנסה לתפקיד כספינת שמירה במפרץ ואלוויס עד נובמבר 1914. לאחר קרב קורונל ב-1 בנובמבר, שבו הובסה שייטת סיירות בריטיות על ידי שייטת מזרח אסיה הגרמנית, האדמירליות הורתה לאדמירל משנה הרברט קינג-הול, מפקד תחנת כף התקווה הטובה, לרכז את השייטת שלו כדי למנוע משפה להביס אותם כל אחד בנפרד. אלביון הוחזרה בהתאם מואלוויס ביי למפרץ טייבל. בדצמבר 1914 ובינואר 1915, היא השתתפה במבצעים של מדינות ההסכמה נגד דרום-מערב אפריקה הגרמנית. מאוחר יותר בינואר, אלביון חזרה לנמל בסיימונס טאון, דרום אפריקה, לפני שהמשיכה לים התיכון.
מערכת הדרדנלים עריכה
אלביון עברה לים התיכון בינואר 1915 כדי להשתתף במערכת הדרדנלים. היא השתתפה בהפגזת המבצרים העות'מאניים ששמרו על הכניסה החיצונית לדרדנלים ב-19 בפברואר 1915. זה היה השלב הראשון בתוכנית לפרוץ את הדרדנלים ולהיכנס לים מרמרה. לאלביון הצטרפו שתי אוניות מערכה וסיירת מערכה בריטיות נוספות - אינפלקסיבל, טריומף וקורנווליס - ושתי אוניות מערכה צרפתיות - בובה וסיפרן. לאחר שאוניות אלו יפרצו את ההגנות הראשוניות, ספינות נוספות יצטרפו להתקפה; התנגדות עות'מאנית כבדה עצרה במקום את המתקפה הראשונית לפני שאלביון יכלה להתחיל את חלקה במבצע, והיא לא ראתה פעולה באותו יום. למרות זאת, היא כן טיהרה אזור ממוקשים ימיים יחד עם הסיירת הממוגנת אמת'יסט; במהלך המבצע, אלביון ירתה שמונה פגזי 6 אינץ' בניסיון לא מוצלח למשוך את תשומת הלב העות'מאנית כדי שיוכלו להשמיד את התותחים שלהם באש נגד-סוללות.
אלביון השתתפה בהתקפה נוספת על המבצרים ב-25 בפברואר; היא הוטלה לחפות על קבוצה של שולות מוקשים, יחד עם טריומף וכמה משחתות לאחר שכוח ההפגזה הראשי דיכא את הסוללות העות'מאניות. במהלך פעולתם, אלביון ספגה אש מתותח 9.4 אינץ' (240 מילימטרים) מסוללת "אורקניה"; אש נגדית מאלביון, אגממנון ואירזיסטיבל אילצו את העות'מאנים לנצור את האש שלהם. עד אחר הצהריים, רוב הארטילריה העות'מאנית הפסיקה לירות, מלבד כמה תותחי שדה שלא ניתן היה לצפות בהם, ועל כן נצטוו שולות המוקשים להתחיל בפינוי המוקשים, בחיפויין של אלביון, טריומף וונג'נס. למחרת, אלביון, טריומף ומג'סטיק הוקצו לכוח שהיה אמור לפרוץ אל הדרדנלים ולהרוס את המצודות מטווח קצר. אלביון הוקצתה למבצר בדרדנוס, והיא פתחה באש עם הסוללה הראשית שלה בטווח של 12,000 יארד (11,000 מטרים), אם כי התגובה העות'מאנית הייתה קלה. לאחר שהתותחים השתתקו, אלביון ומג'סטיק המשיכו הלאה אך ספגו במהירות אש מירי תותחי שדה מפוזרים וניידים, ושני כלי השיט נאלצו לנקוט בתמרוני התחמקות כדי למנוע נזק חמור. לאחר שמג'סטיק ספגה פגיעות מתחת לקו המים, אדמירל ג'ון דה רובק הורה להן להפסיק את ההתקפה.
ב-28 בפברואר לקחה אלביון חלק בניסיון נוסף לדכא את ההגנות העות'מאניות בדרדנלים; היא וטריומף הובילו את המבצע, והוטל עליהם לנטרל את המבצר המתוקן בדרדאנוס, בעוד שמג'סטיק ואושן תמכו בהם על ידי ירי לעבר תותחי השדה הניידים. כאשר אלביון וטריומף התקרבו לדרדאנוס, הם ספגו אש כבדה מתותחים עות'מאניים בצד האירופי של המיצרים, כולל המבצר בארנקוי, ונאלצו להקיף כדי להימנע מפגיעות. האוניות לא יכלו לירות לעבר דרדאנוס בתנאים אלה, ובמקום זאת פתחו באש על התותחים בארנקוי, דבר שנראה בתחילה כיעיל, כשהאש העות'מאנית נחלשה. אושן ומג'סטיק התקרבו בניסיון לתקוף את דרדאנוס, אך גם הם ספגו אש מחודשת וחזקה מארנקוי, ודה רובק שוב הורה על נסיגה. ההצלחה היחידה הגיעה לאחר שארבע אוניות המערכה נסוגו מהמיצרים ופלוגת נחיתה מטריומף עלתה לחוף והשביתה מספר תותחים קלים. חוסר היכולת של הצי הבריטי והצרפתי לנטרל את תותחי השדה הניידים שכנע את פיקוד מדינות ההסכמה שהדרך היחידה להתקדם תהיה לבצע תקיפה אמפיבית גדולה כדי לנקות את התותחים דרך היבשה.
אלביון תמכה במבצע נוסף בדרדנלים ב-3 במרץ; היא, טריומף ופרינס ג'ורג' חיפו על כוח נחיתה שעתיד היה לפשוט על סיד אל בהר. מזג אוויר סוער עיכב את תחילת המתקפה, אך הנחיתה התרחשה ללא תקלות. אלביון הפגיזה את ארנקוי, שלא השיבה אש, ופלוגת הנחיתה גילתה סוללה של שישה תותחי שדה במשקל 15 פאונד שאותם השמידו. יומיים לאחר מכן, אלביון ערכה ניסוי אש עקיף כדי לקבוע את יעילות הניסיון לנטרל את המבצרים בטווחים שבהם העות'מאנים לא יוכלו להשיב; זה תוכנן כדי להדגים את ההיתכנות של שימוש בסופר-דרדנוט העוצמתית קווין אליזבת, חמושה בתותחי 15 אינץ' (380 מילימטרים), בתפקיד זה. על אלביון הוטל להפגיז את אחד המבצרים המגינים על צ'אנקלה, והיא חופתה על ידי מספר אוניות מערכה בריטיות וצרפתיות. בכניסה למיצרים, אלביון ספגה אש כבדה, במיוחד מדרדאנוס; שלוש מאוניות המערכה המחפות הצטרפו אליה כדי לדכא את התותחים הללו, ואפשרו לזמן קצר לאלביון לעגון ולהתחיל בהפגזה המתוכננת. קווין אליזבת הצטרפה להפגזה, אך הוביצרים ניידים מצאו במהירות את שני הכלים ואילצו את דה רובק להפסיק את הפעולה.
ב-18 במרץ, הצי האנגלו-צרפתי יצא להתקפה גדולה על ההגנה העות'מאנית; אושן הצטרפה למבצע שכלל עשר אוניות מערכה וסיירת מערכה בריטיות וארבע אוניות מערכה צרפתיות. התוכנית קראה לאוניות המערכה להיכנס למצרים ולדכא את המבצרים בזמן ששולות המוקשים פינו נתיבים בשדות המוקשים העות'מאניים. במקביל, אוניות תובלה מחוץ למיצרים יערכו הפגנה כדי לשכנע את העות'מאנים שהם הולכים להנחית חיילים; מפקדי מדינות ההסכמה קיוו שזה ירתק את התותחים הניידים העות'מאניים. האוניות הבריטיות הצליחו בתחילה להסב נזקים כבדים למבצרים, אך אוניית המערכה פורמידבל ולאחר מכן סיירת המערכה אינפלקסיבל החלו לספוג נזקים חמורים מסוללות החוף. גם אוניות המערכה הצרפתיות החלו לספוג נזק, ואוניית המערכה בובה פגעה במוקש והתפוצצה. אלביון וכמה אוניות מערכה אחרות ניסו לדכא תותחים עות'מאניים שירו על הסירות שיצאו לחלץ את הצוות של בובה.
היא תמכה בנחיתות הראשיות בחוף V בכף הלס ב-25 באפריל 1915. החל בסביבות השעה 04:30 בבוקר הנחיתה, הפגיזה אלביון את הקרקע הגבוהה המשקיפה על החוף, אך בסביבות השעה 05:30, עשן כבד וערפל מנעו מתותחיה לצפות במטרות ולכן היא הפסיקה את האש. לאחר שכוחות מדינות ההסכמה החלו לרדת לחוף, אלביון תמכה בהתקדמותם אל הכפר סיד אל בהר, אך בסביבות השעה 07:30 נאלצה לנצור שוב את האש, מכיוון שכוחות ידידותיים נכנסו לעיר. לאחר מכן היא העבירה את האש כדי לתמוך בחיילים שעלו לחוף בחוף W, אך אש עות'מאנית כבדה הדפה את הנחיתה וחיילי מדינות ההסכמה נאלצו לסגת. כפי שהתברר, הדיווח של כוחות מדינות ההסכמה בסיד אל-באהר התברר כשגוי, ולמחרת נפתחו התקפות נוספות נגד המגינים העות'מאנים, שבהם תמכה אלביון. לאחר שאלביון השביתה עמדת מקלע בפינה הדרום מערבית של הכפר, הצליחו הכוחות להתקדם לתוך העיירה ולאלץ את העות'מאנים לסגת.
ב-28 באפריל 1915 היא השתתפה בהתקפה על קריתיה, בראשות חמש אוניות מערכה צרפתיות הנתמכות על ידי ארבע אוניות מערכה בריטיות נוספות. אלביון סבלה מנזק משמעותי מסוללות החוף העות'מאניות, מה שאילץ אותה לפרוש למודרוס לצורך תיקונים, תוך דליפה קשה. עבודת התיקון ארכה שלושה ימים. היא חזרה לפעולה ב-2 במאי 1915, היא שוב נפגעה מפגזים מסוללות עות'מאניות בצד האסייתי של המיצרים, מה שהצריך תיקונים נוספים במודרוס. בלילה שבין 22 ל-23 במאי 1915, אלביון עלתה על שרטון חול ליד גאבה טפה ונתקלה באש כבדה של סוללות החוף העות'מאניות. כ-200 רסיסי פגזים פגעו בה, אך הם לא יכלו לחדור את השריון שלה ולא גרמו לנזק חמור, ואלביון ספגה פחות מתריסר נפגעים. לאחר שנעשו מאמצים לשחרר אותה על ידי הפחתת משקלה ועל ידי שימוש ברתיעה של ירי התותחים העיקריים שלה בו-זמנית, אוניית האחות שלה קאנופוס גררה אותה למקום מבטחים ב-24 במאי 1915, ואלביון עדיין ירתה לעבר המבצרים העות'מאניים בזמן שנגררה החוצה. אלביון עזבה את האזור לתיקונים ב-26 במאי 1915 ועברה שיפוץ במלטה במאי-יוני 1915.
פעולות מאוחרות יותר עריכה
בסוף ספטמבר, לאחר כניסתה של בולגריה למלחמה בצד מעצמות המרכז, ניהלו בריטניה וצרפת משא ומתן עם יוון כדי לאפשר לכוח משלחת לרדת לסלוניקי כדי לתקוף את בולגריה. ב-4 באוקטובר 1915, אלביון הגיעה לסלוניקי כדי להפוך ליחידה של השייטת המנותקת השלישית, שתפקידה לסייע לצי הצרפתי במצור על חופי יוון ובולגריה ולתגבר את סיירת תעלת סואץ. היא נשאה את הכוח הראשון של הצבא הבריטי שכלל 1,500 חיילים לסלוניקי וליוותה ספינות חיילים צרפתיות שנשאו את הכוח הצרפתי השני. אלביון שירתה בתחנת סלוניקי עד אפריל 1916, ואז הפכה לספינת שמירה בקווינסטאון, אירלנד, מאוחר יותר באותו החודש. במאי 1916 עברה לדבונפורט לשיפוץ; לאחר שהסתיים, היא עברה להאמבר באוגוסט 1916 לשירות כספינת שמירה שם. באוקטובר 1918, שירותה של אלביון כספינת שמירה הגיע לסיומו, והיא צומצמה לשירות כספינת בסיס. באוגוסט 1919, אלביון הוכנסה לרשימת הפירוק בדבונפורט. היא נמכרה לגריטה ב-11 בדצמבר 1919. היא עזבה את דבונפורט בהפלגה עצמאית ב-3 בינואר 1920, והגיעה למורקמב לצורך גריטה ב-6 בינואר 1920.
