ממלכת יוון
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
ממלכת יוון (ביוונית: Βασίλειον τῆς Ἑλλάδος) הייתה מדינה שהוקמה ב-1832, בוועידת לונדון, על ידי המעצמות הגדולות (בריטניה, צרפת ורוסיה). היא קיבלה הכרה בינלאומית באמנת קונסטנטינופול, שנחתמה באותה שנה ובה הובטחה עצמאותה המלאה מן האימפריה העות'מאנית.
| ממלכת יוון Βασίλειον τῆς Ἑλλάδος (יוונית) | |||||
| |||||
 | |||||
| יבשת | אירופה | ||||
| שפה נפוצה | יוונית | ||||
| עיר בירה | נאפפליו (1832-1834) אתונה (1834-1974) 38°00′N 23°43′E / 38.000°N 23.717°E | ||||
| משטר | מונרכיה | ||||
| הקמה תאריך | ועידת לונדון (1832) 30 באוגוסט 1832 | ||||
| פירוק תאריך | ההכרזה על הקמת הרפובליקה ההלנית השלישית 8 בדצמבר 1974 | ||||
| ישות קודמת |  האימפריה העות'מאנית
| ||||
| ישות יורשת |  הרפובליקה ההלנית השלישית
| ||||
| שטח בעבר | 131,990 קמ"ר (נכון ל-1973) | ||||
| אוכלוסייה בעבר | 8,768,372 (נכון ל-1971) | ||||
| דת | נצרות יוונית-אורתודוקסית | ||||
| מטבע | דרכמה | ||||
.svg)
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של יוון |
|
יוון בעת העתיקה יוון בימי הביניים העת החדשה יוון העצמאית |
| יוון |
המונרכיה קמה על יסודותיהן של הממשלות הזמניות שפעלו במהלך מלחמת העצמאות היוונית, והתקיימה עד 1924, אז בוטלה והוכרז על כינונה של הרפובליקה ההלנית השנייה(אנ'). ב-1935 הוקמה הממלכה מחדש, והיא הוסיפה להתקיים עד 1974. באותה שנה, לאחר שבע שנות דיקטטורה צבאית, בוטל המשטר המלוכני ונוסדה הרפובליקה ההלנית השלישית של ימינו.
תוכן עניינים
- 1 רקע
- 2 היסטוריה
- 3 פוליטיקה
- 4 כלכלה
- 5 תרבות
- 6 ראו גם
- 7 קישורים חיצוניים
רקעעריכה
ערך מורחב – מלחמת העצמאות של יוון
במאה ה-15 נכבשה יוון על ידי האימפריה העות'מאנית, לפני כיבוש זה הייתה יוון חלק מהאימפריה הביזנטית, הגוף הממשיך הישיר של האימפריה הרומית, ששלטה ברוב האזורים דוברי היוונית במשך יותר מ-1,100 שנים. הכיבוש התאפשר עקב היחלשות האימפריה הביזנטית כתוצאה מבזיזת קונסטנטינופול על ידי צלבנים.
הכיבוש העות'מאני ביוון התרחש לאחר הכיבוש השטחים הסרבים מצפון לה. בשנת 1371 ניצחו העות'מאנים את הכוחות הסרבים בקרב בנהר המריצה. לאחר מכן, בשנת 1389, ניצחו העות'מאנים בקרב קוסובו.
ללא כל התנגדות מהסרבים, ועקב מלחמות האזרחים באימפריה הביזנטית, בשנת 1453 נכבשה קונסטנטינופול על ידי העות'מאנים. לאחר כיבוש קונסטנטינופול פלשו העות'מאנים דרומה ליוון, ובשנת 1458 כבשו את אתונה. עד שנת 1460, הצליחו היוונים להחזיק בפלופונסוס, והונציאנים והג'נובאנים שלטו בחלק מהאיים, אך עד שנת 1500, רוב יוון הייתה בשלטון עות'מאני.
בשנת 1571 נכבשה קפריסין בידי העות'מאנים, ובשנת 1670 נכבשה כרתים. האיים היוניים היו השטח היחיד שלא נכבש ונשאר בשליטת הוונציאנים
בשנת 1821, תושבי יוון התקוממו נגד השלטון העות'מאני. ובשנת 1829 הוצעה לראשונה הקמת מדינה יוונית עצמאית. הרוזן יואניס קפודיסטריאס נבחר להיות ראש הממשלה הראשון של יוון, אבל בשנת 1831 הוא נרצח.
בנוכחות נציגי המעצמות, בשנת 1832 התקיימה בלונדון ועידה שבה הוכרזה יוון כמונרכיה. בהתחלה דרש פדרו הראשון, קיסר ברזיל את המלוכה, אבלל הוחלט לתת אותה לאותון, מלך יוון.
היסטוריהעריכה
שלטון אותון (1833–1863)עריכה
- ערך מורחב – אותון, מלך יוון
במהלך שנותיו הראשונות בתפקיד, ועקב גילו הצעיר, קבוצה של עוצרים בווארים שלטה בשמו. העוצרים הבווארים ניסו להחדיר ליוון רעיונות גרמניים, כגון ממשלה היררכית נוקשה שתשלוט על יוון, תוך כדי שמירת משרדי הממשלה החשובים ביותר הרחק מהם.
אף על פי התנהלותם הפוליטית, הם תרמו את אבני היסוד למערכות הצבא, הממשל, מערכות המשפט והחינוך היווניות.
בשנת 1837 נפסק שלטונם של העוצרים הבווארים, ואותון מינה ממשלה יוונית, אפילו שרוב הצבא והממשל עדיין היה בשליטה בווארית.
שלטון גאורגיוס הראשון (1864–1913)עריכה
מלחמות הבלקןעריכה
- ערך מורחב – מלחמת הבלקן הראשונה
- ערך מורחב – מלחמת הבלקן השנייה
