אה"מ אקסמות' (1901)
אה"מ אקסמות' הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי, האונייה המובילה של סדרת דאנקן. אקסמות' ואחיותיה, שנבנו כדי להתמודד עם קבוצה של אוניות מערכה רוסיות מהירות, היו מסוגלות להפליג במהירות של 19 קשרים (35 קמ"ש), מה שהפך אותן לאניות המערכה המהירות ביותר בעולם. אוניות המערכה מסדרת דאנקן היו חמושות בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) והן היו דומות בגדול לסדרת לונדון, אם כי עם הדחק מופחת מעט ופריסת שריון דקה יותר. ככאלה, הם שיקפו התפתחות של אוניות המערכה מסדרת קאנופוס הקלה יותר. אקסמות' הונחה על ידי האחים ליירד בבירקנהד באוגוסט 1899, הושק באוגוסט 1901 והושלמה במאי 1903.
 | |
| אה"מ אקסמות' במהלך מלחמת העולם הראשונה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת דאנקן |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
קאמל לירד  |
| תחילת הבנייה | 10 באוגוסט 1899 |
| הושקה | 31 באוגוסט 1901 |
| תקופת הפעילות | 2 ביוני 1903 – אפריל 1919 (כ־15 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-15 בינואר 1920 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 13,483–13,966 טון, מקסימלי: 15,100–15,400 טון |
| אורך | 132 מטר |
| רוחב | 23.01 מטר |
| שוקע | 7.85 מטר |
| מהירות | 19 קשרים |
| גודל הצוות | 720 איש |
| טווח שיוט | 11,240 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 24 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 18,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 178 מ"מ, שריון סיפון – 25–51 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 203–254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 102–279 מ"מ, מחיצות הגנה – 178–279 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אקסמות' שימשה כאוניית דגל עבור ציים שונים, כולל צי הים התיכון, צי התעלה והצי האטלנטי מאז כניסתה לשירות ב-1903 ועד לתחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914. במקור היא הייתה אמורה להצטרף לשייטת אוניות המערכה השישית ולשרת בצי התעלה, אך שייטת זו פורקה זמנית והיא הצטרפה לשייטת אוניות המערכה השלישית בסקפה פלו. אקסמות' השתתפה בסיורים הצפוניים ולאחר מכן הועברה לשייטת השישית שהוקמה מחדש בסוף 1914, במסגרתה הפגיזה את הנמל הכבוש הגרמני בזבריחה בסוף נובמבר.
באמצע 1915 הועברה האונייה למערכת הדרדנלים, שם תמכה במבצעים על החוף. לאחר מכן היא הועברה ליוון ולאחר מכן לתחנת הודו המזרחית החל ממרץ 1917. היא ביצעה תפקידי ליווי שיירות באוקיינוס ההודי בין קולומבו לבומביי לפני שחזרה לבריטניה, ועצרה בכף התקווה הטובה ולסיירה לאון. היא הגיעה לדבונפורט באוגוסט 1917, והושבתה כדי לספק צוותים לכלי שיט נגד צוללות. אקסמות' נשארה במילואים בדבונפורט עד אפריל 1919, ושימשה כספינת בסיס החל מינואר 1918. היא הוכנסה לרשימת המכירה באפריל 1919 ונמכרה לגריטה לחברת Forth Shipbreaking Company ב-15 בינואר 1920.
תכנון עריכה
שש האוניות של סדרת דאנקן הוזמנו בתגובה לאוניות המערכה המהירות מסדרת פרסבט שהחלו לבנות על ידי הצי הרוסי הקיסרי באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19. האוניות הרוסיות היו אוניות מערכה מהירות דרג ב', ולכן ויליאם הנרי וייט, המנהל הבריטי לבנייה ימית, עיצב את סדרת דאנקן כך שתתאים למהירות הגבוהה של כלי השיט הרוסיים. כדי להשיג את המהירות הגבוהה יותר תוך שמירה על הדחק כמו באוניות המערכה הקודמות, וייט נאלץ להפחית באופן משמעותי את הגנת השריון של האוניות, ולמעשה הפך את האוניות לגרסאות מוגדלות ומשופרות של סדרת קאנופוס של 1896, במקום נגזרות של אוניות המערכה דרג א' מג'סטיק, פורמידבל ולונדון החזקות יותר. המאפיינים ההגנתיים המופחתים, הפך את האוניות מסדרת דאנקן לנחותות מאוניות המערכה האמיתיות מהדרג הראשון, אך הן היו עדיפות במידה ניכרת על אוניות המערכה מסדרת פרסבט שנגדן נבנו כדי להתמודד, והיו כמה מאוניות המערכה המהירות ביותר בשירות בזמן שנבנו.
אקסמות' הייתה באורך כולל של 432 רגל (132 מטרים), רוחב של 75 רגל 6 אינץ' (23.01 מטרים) ושוקע של 25 רגל 9 אינץ' (7.85 מטרים). הדחק האונייה היה 13,270–13,745 טונות ארוכות (13,483–13,966 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 14,900–15,200 טונות ארוכות (15,100–15,400 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 720 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי 4 צילינדרים תלת דרגתיים שהניעו שני מדחפים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים וארבעה דוודי בלוויל. הדוודים פלטו לשתי ארובות קרובות הממוקמות באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש) מ-18,000 כוחות סוס (13,000 קילוואט), מה שהפך את אקסמות' ואחיותיה לאוניות המערכה המהירות ביותר בעולם במשך כמה שנים. במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש), האונייה יכלה להפליג לטווח של 6,070 מיילים ימיים (11,240 ק"מ).
לאקסמות' היו ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר שהותקנו בצריחים תאומים מלפנים ומאחור. האונייה גם הרכיבה סוללה משנית של 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ)/ 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ושישה תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו בקוטר 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף.
לאקסמות' הייתה חגורת שריון בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים); המחיצה הרוחבית בקצה האחורי של החגורה הייתה בעובי 7–11 אינץ' (178–279 מילימטרים). הצדדים של צריחי הסוללה הראשיים שלה היו בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), על גבי ברבטות בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת בפלדת קרופ בעובי 6 אינץ'. למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 12 אינץ'. היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–2 אינץ' (25–51 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות עריכה
לפני מלחמת העולם הראשונה עריכה
אקסמות' הונח על ידי האחים ליירד בבירקנהד ב-10 באוגוסט 1899. היא הושקה ב-31 באוגוסט 1901, על ידי ליידי אליס סטנלי, אשתו של לורד סטנלי, המזכיר הפיננסי של משרד המלחמה, שנשאה לאחר מכן נאום. היא הגיעה לנור במאי 1902, שם אובזרה והושלמה לים במספנת צ'טם. לאחר עיכובים עקב בעיות בעבודה, היא הושלמה במאי 1903. אקסמות' נכנסה לשירות במספנת צ'טם ב-2 ביוני 1903 לשירות בצי הים התיכון. היא חזרה לבריטניה במאי 1904, וב-18 במאי 1904 הופעה מחדש כאוניית הדגל, תת אדמירל, צי הבית, ושימשה כאוניית הדגל של סר ארתור וילסון. כאשר צי הבית הוגדר מחדש כצי התעלה, היא המשיכה לשמש כאוניית הדגל של הצי. היא העבירה את דגלה באפריל 1907, צומצמה לצוות שלדי, ונכנסה למילואים כדי להתחיל בשיפוץ במספנת פורטסמות'.
השיפוץ שלה הושלם והיא הופעלה מחדש ב-25 במאי 1907 לשרת כאוניית דגל, תת-אדמירל, הצי האטלנטי. ביולי 1908, אקסמות' ביקרה בקנדה במהלך יום השלוש מאות של קוויבק, יחד עם אוניות האחות שלה אלבמארל, ראסל ודאנקן. ב-20 בנובמבר 1908 היא עברה לצי הים התיכון כדי לשמש שם כאוניית דגל, ועברה שיפוץ במלטה בשנים 1908–1909. תחת ארגון מחדש של הצי ב-1 במאי 1912, שייטת הקרב של צי הים התיכון הפכה לשייטת אוניות המערכה הרביעית, צי הבית, שבסיסה בגיברלטר ולא במלטה. אקסמות' הפכה לאוניית הדגל, תת-אדמירל, צי הבית, ביולי 1912. בדצמבר 1912, אוניית המערכה דרדנוט החליפה את אקסמות' בשייטת אוניות המערכה הרביעית, ואקסמות' החלה בשיפוץ במלטה. עם השלמת השיפוץ שלה, אקסמות' הופעלה מחדש ב-1 ביולי 1913 במספנת דבונפורט עם צוות שלדי בשייטת אוניות המערכה השישית, הצי השני. הוטלו עליה תפקידים כספינת אימון תותחים בדבונפורט.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, התוכניות קראו במקור לאקסמות' ואוניות המערכה אגממנון, אלבמארל, דאנקן, ראסל, קורנווליס וונג'נס להתאחד בשייטת אוניות המערכה השישית ולשרת בצי התעלה, שם הייתה אמורה השייטת לפטרל בתעלת למאנש ולחפות על תנועת חיל המשלוח הבריטי לצרפת. עם זאת, היו תוכניות גם לשייטת אוניות המערכה השישית שתוקצה ל"גרנד פליט" ("הצי הגדול"), וכשהחלה המלחמה, המפקד העליון, ה"גרנד פליט", אדמירל סר ג'ון ג'ליקו, ביקש שאקסמות' וארבע האוניות האחיות שלה ששרדו (אלבמארל, דאנקן, ראסל וקורנווליס) ישובצו בשייטת אוניות המערכה השלישית בצי הגדול לתפקידי סיור כדי לפצות על המחסור של ה"גרנד פליט" בסיירות. בהתאם לכך, שייטת אוניות המערכה השישית בוטלה זמנית. ראסל, אקסמות' ואלבמארל היו האוניות היחידות שהיו כשירות להצטרף מיד לג'ליקו, אז הן עזבו ללא שאר השייטת ב-5 באוגוסט. הן הגיעו לסקפה פלו בלילה שבין 7 ל-8 באוגוסט. האוניות פעלו עם סיירות ה"גרנד פליט" בסיורים הצפוניים כדי לאכוף את המצור הרחוק על גרמניה.
באוקטובר, אקסמות' הפליגה לדבונפורט לשיפוץ. כאשר אוניית המערכה דרדנוט של ה"גרנד פליט" אאודשיוס פגעה במוקש מצפון לאירלנד ב-27 באוקטובר, אקסמות', שעגנה בלו סווילי, נשלחה לגרור אותה למקום מבטחים. עם זאת, כשהגיעה, נאלצה לנטוש את אאודשיוס, והיא זמן קצר לאחר מכן התהפכה והתפוצצה. אקסמות' ואחיותיה, כמו גם אוניות המערכה מסדרת קינג אדוארד השביעי, הועברו זמנית לצי התעלה ב-2 בנובמבר כדי לתגבר את האחרון מול פעילות הצי הקיסרי הגרמני באזור צי התעלה. למחרת, הצי הגרמני פשט על ירמות'; באותו זמן, אקסמות' ושאר השייטת השלישית היו מפוזרות בסיורים הצפוניים, ולכן לא היו זמינים במהלך המתקפה הגרמנית.
ב-13 בנובמבר 1914 חזרו אוניות הסדרה קינג אדוארד השביעי לצי הגדול, אך ראסל ושאר אוניות המערכה מסדרת דאנקן נשארו בצי התעלה, שם הקימו מחדש את שייטת אוניות המערכה השישית ב-14 בנובמבר. השייטת התבססה בפורטלנד, אם כי היא עברה לדובר מיד ב-14 בנובמבר. עם זאת, עקב היעדר הגנות נגד צוללות בדובר, במיוחד לאחר שהרשתות נגד צוללות של הנמל נסחפו בסערה, חזרה השייטת לפורטלנד ב-19 בנובמבר. שייטת אוניות המערכה השישית קיבלה משימה להפגיז בסיסי צוללות גרמניים בחוף בלגיה, ואקסמות' השתתפה בהפגזת מתקני צוללות גרמניות בזבריחה ב-23 בנובמבר 1914 יחד עם ראסל. שתי האוניות יצאו מפורטלנד ב-21 בנובמבר בליווי שמונה משחתות, קבוצת מכמורת וזוג ספינות אוויר כדי לצפות בנפילת הפגזים, אם כי ספינות האוויר לא הגיעו בזמן למבצע. ראסל ואקסמות' צמצמו טווח ל-6,000 יארד (5,500 מטרים) מהנמל והפגיזו את הנמל, תחנת הרכבת והגנת החוף. שתי האוניות ירו כ-400 פגזים בסך הכל וצפו בכמה שריפות בחוף; דיווחים של משקיפים הולנדים הצביעו על נזק משמעותי שנגרם, אך המתקפה השיגה מעט מאוד והרתיעה את הצי המלכותי מלהמשיך בהפצצות כאלה. שייטת אוניות המערכה השישית חזרה לדובר בדצמבר 1914, ולאחר מכן הועברה לשירנס ב-30 בדצמבר כדי להחליף שם את שייטת אוניות המערכה החמישית בשמירה מפני פלישה גרמנית לבריטניה.
מערכת הדרדנלים עריכה
בין ינואר למאי 1915 פוזרה שייטת אוניות המערכה השישית. אקסמות' עזבה את השייטת כאשר עברה לדרדנלים ב-12 במאי 1915 לשירות במערכת הדרדנלים כאוניית דגל, אדמירל משנה, שייטת תומכת, והניפה את דגל אדמירל משנה ניקולסון. היא יצאה לים התיכון עם אוניית המערכה ונרבל; הבריטים קיוו לנצל את הניסיון שצברו שני צוותי האוניות בהפגזת עמדות חוף בבלגיה. הותקנו לה רשתות נגד טורפדו כבדות במיוחד עבור המשימה הזו. לאחר טירפוד והטבעת אוניות המערכה אה"מ גוליית, אה"מ טריומף ואה"מ מג'סטיק, כולן בתוך שבועיים במאי 1915, היא הייתה אוניית המערכה היחידה שהורשתה להישאר מחוץ לחופי חצי האי גליפולי בקפאלו באי אימברוס. זו הייתה תוצאה של הרשתות הכבדות שלה נגד טורפדו, שהאמינו שהפכו אותה לבטוחה יותר להישאר בעמדה מכל אוניות המערכה האחרות.
ב-4 ביוני יצאו אקסמות', אוניית המערכה סוויפטשור והסיירת הממוגנת טאלבוט לכף הלס כדי לתמוך בהתקפה של מדינות ההסכמה על הרכסים שבידי העות'מאנים באחי באבא. דיווחים על צוללות אויב באזור אילצו את האוניות להפליג במעגלים כדי להימנע מלהיות מטרות, מה שהפחית את דיוקן. כוחות היבשה לא הצליחו לפרוץ את הקווים העות'מאניים, ולכן ההתקפה בוטלה. עד יולי, המעגן בקפאלו קיבל רשתות נגד צוללות, ששיפרו את אבטחת העמדה של אקסמות'. היא תמכה במתקפה נוספת של מדינות ההסכמה על העמדות העות'מאניות באחי באבא באוגוסט, שגם היא נכשלה.
פעולות מאוחרות יותר עריכה
אקסמות' עזבה את הדרדנלים בנובמבר 1915 והועברה לים האגאי כדי להפוך לאוניית הדגל, השייטת המנותקת השלישית, כוח שבסיסו בסלוניקי, שאורגן לסייע לצי הצרפתי לחסום את החוף האגאי של יוון ובולגריה ולחזק את סיורי תעלת סואץ. ב-28 בנובמבר 1915, היא העלתה על סיפונה את אנשי כוח הצי הבריטי מבלגרד בזמן שהם פונו מסרביה. מספטמבר עד דצמבר 1916 היא שירתה בכוח מדינות ההסכמה שתמך בדרישות שלהן נגד ממשלת יוון, שבאותה עת נשלטה על ידי קונסטנטינוס הראשון הפרו-גרמני, שהחליט להישאר נייטרלי עם פרוץ המלחמה. באוגוסט 1916, קבוצה פרו מדינות ההסכמה פתחה בהפיכה נגד המלוכה בנומבריאנה, ומדינות ההסכמה ביקשו לתמוך בה. אקסמות' השתתפה בלכידת הצי היווני בסלמיס והנחיתה נחתים מלכותיים באתונה ב-1 בדצמבר 1916. הכוחות הבריטיים והצרפתים הובסו על ידי הצבא היווני ואזרחים חמושים ונאלצו לסגת לאוניותיהם, ולאחר מכן הצי הבריטי והצרפתי הטילו מצור על חלקי הארץ שבשליטת המלוכנים.
אקסמות' הועברה לתחנת הודו המזרחית במרץ 1917, שם ביצעה תפקידי ליווי שיירות באוקיינוס ההודי בין קולומבו לבומביי. ביוני 1917, היא סיימה שירות זה כדי לחזור לבריטניה, ועצרה במהלך המסע בזנזיבר, כף התקווה הטובה וסיירה לאון. היא הגיעה לדבונפורט באוגוסט 1917, והושבתה כדי לספק צוותים לכלי שיט נגד צוללות. אקסמות' נשארה במילואים בדבונפורט עד אפריל 1919, ושימשה כספינת בסיס החל מינואר 1918. אקסמות' הוכנסה לרשימת המכירה באפריל 1919 ונמכרה לגריטה לחברת פורת' לגריטת ספינות ב-15 בינואר 1920. גוף האונייה שלה נגרט בהולנד.
