אה"מ מלאיה
אה"מ מלאיה הייתה אחת מחמש אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת שנבנו עבור הצי המלכותי במהלך שנות ה-1910 המוקדמות. זמן קצר לאחר כניסתה לשירות בתחילת 1916 במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא השתתפה בקרב יוטלנד כחלק מהצי הגדול. במלחמת העולם השנייה, מלאיה שירתה בעיקר בתפקידי ליווי בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי. היא הוצאה משירות בסוף 1944, ונמכרה לגרוטאות ב-1948.
 | |
| אה"מ מלאיה, בערך 1919–1921 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | קווין אליזבת |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ארמסטרונג ויטוורת'  |
| הוזמנה | 1913 |
| תחילת הבנייה | 20 באוקטובר 1913 |
| הושקה | 18 במרץ 1915 |
| תקופת הפעילות | 1 בפברואר 1916 – 1 בדצמבר 1944 (28 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1948 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה (המערכה באוקיינוס האטלנטי) מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 32,590 טון, מקסימלי: 33,260 טון |
| אורך | 195 מטר |
| רוחב | 27.6 מטר |
| שוקע | 10.1 מטר |
| מהירות | 24 קשרים |
| גודל הצוות | 1,217 איש |
| טווח שיוט | 14,446 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 24 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 56,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| שריון |
שריון עיקרי – 330 מ"מ שריון סיפון – 25–76 מ"מ צריחי תותחים – 279–330 מ"מ ברבטות – 178–254 מ"מ מגדל הניווט – 330 מ"מ |
| חימוש |
8 תותחי Mk I BL 15 אינץ' (381 מ"מ)/42 קליבר 16 תותחי Mk XII 6 אינץ' (152 מ"מ)/45 קליבר 2 תותחי נ"מ QF 3 אינץ' (76 מ"מ) 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
תכנון ותיאור עריכה
אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת תוכננו להוות שייטת מהירה עבור הצי שנועדה לפעול נגד הספינות המובילות של מערך הקרב היריב. זה דרש כוח התקפי מרבי ותוספת מהירות של כמה קשרים יותר מכל אוניית מערכה אחרת כדי לאפשר להם להביס כל סוג של ספינה.
למלאיה היה אורך כולל של 639 רגל 9 אינץ' (195 מטרים), רוחב של 90 רגל 7 אינץ' (27.6 מטרים) ושוקע של 33 רגל (10.1 מטרים). הדחק האונייה היה 32,590 טונות ארוכות (33,110 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-33,260 טונות ארוכות (33,794 טונות) במעמס מלא. היא הונעה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני גלי הנע באמצעות קיטור מ-24 דוודי Yarrow. הטורבינות דורגו ב-75,000 כוחות סוס (56,000 קילוואט) ויועדו להגיע למהירות מרבית של 25 קשרים (46.3 קמ"ש). לאונייה היה טווח של 5,000 מיילים ימיים (9,260 ק"מ) במהירות שיוט של 12 קשרים (22.2 קמ"ש). הצוות שלה מנה 1,217 קצינים ומלחים בשנת 1919.
האונייה הייתה מצוידת בשמונה תותחים נטעני עכוז (BL) 15 אינץ' (381 מ"מ) Mk I בארבעה צריחים תאומים, בשני זוגות ירי-על מלפנים ומאחורי המבנה, המסומנים 'A', 'B', 'X' ו-'Y' מלפנים לאחור. 12 מתוך 14 תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk XII היו מותקנים בקזמטים לאורך הצד הרחב של כלי השיט באמצע האונייה; הזוג הנותר הורכב על סיפון החזית ליד הארובה האחורית והיו מוגנים על ידי מגני תותחים. החימוש נגד מטוסים (AA) הורכב משני תותחי ירי מהיר (QF) 3 אינץ' (76 מילימטרים) 20 cwt Mk I. האונייה הייתה מצוידת בארבעה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שניים בכל צד רוחב.
מלאיה הושלמה עם שני מנהלי בקרת אש מצוידים במדי טווח 15 רגל (4.6 מטרים). האחד היה רכוב מעל מגדל הניווט, מוגן על ידי גג משוריין, והשני היה בחלק העליון של תורן החצובה. בכל צריח הותקן גם מד טווח 15 רגל. החימוש העיקרי היה יכול להיות נשלט גם על ידי צריח 'B'. החימוש המשני נשלט בעיקר על ידי מנהלים שהותקנו בכל צד של פלטפורמת המצפן על התורן הקדמי לאחר שהותקנו באפריל 1917.
חגורת השריון בקו המים של האונייה הייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KC) בעובי 13 אינץ' (330 מילימטרים) מעל האזור החיוני באונייה. צריחי התותחים היו מוגנים על ידי שריון בעובי 11–13 אינץ' (279–330 מילימטרים) של שריון KC ונתמכו על ידי ברבטות בעובי 7–10 אינץ' (178–254 מילימטרים). לאונייה היו מספר סיפונים משוריינים שנעו בעובי בין 1–3 אינץ' (25–76 מילימטרים). מגדל הניווט הראשי היה מוגן ב-13 אינץ' של שריון. לאחר קרב יוטלנד, נוספו 1 אינץ' של פלדה בעלת מתיחה גבוהה לסיפון הראשי מעל מחסני התחמושת וציוד נוסף נגד רשף נוסף במחסני התחמושת.
בספינה הותקנו סיפוני טיסה שהותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'X' בשנת 1918, שמהם יכלו מטוסי קרב ומטוסי סיור לשגר. לא ידוע בדיוק מתי סיפוני הטיסה הוסרו, אך לא יאוחר מהחידוש של מלאיה בשנים 1934–1936.
בנייה וקריירה עריכה
מלחמת העולם הראשונה עריכה
מלאיה נבנתה על ידי Sir W.G. Armstrong Whitworth and Company בהיי ווקר, ניוקאסל על הטיין, והושקה במרץ 1915. היא נקראה לכבוד המדינות המלאיות המאוחדות במלאיה הבריטית, שממשלתן שילמה עבור בנייתה. מלאיה שירתה בשייטת אוניות המערכה החמישית של האדמירל יו אוון-תומאס של הצי הגדול. היא השתתפה בקרב יוטלנד, ב-31 במאי 1916. היא התמודדה לראשונה עם סיירות המערכה הגרמנית, ירתה בסיירת המערכה SMS זיידליץ, וקלעה מספר רב של פגיעות עם התותחים הראשיים שלה בקוטר 15 אינץ' (381 מ"מ). כאשר מערך הקרב הגרמני יירט את שייטת אוניות המערכה החמישית, מלאיה נפגעה משבעה פגזי 12 אינץ' (305 מ"מ) ממספר אוניות מערכה גרמניות. כששייטת אוניות המערכה החמישית נסוגה כדי להצטרף לשאר הצי הגדול, היא נפגעה פגיעות נוספות מאוניית מערכה וספגה שמונה פגיעות בסך הכל, שגרמו לנזק גדול ולאבידות כבדות לצוות. בסך הכל מתו על מלאיה 65 אנשי צוות, בקרב או מאוחר יותר עקב פציעתם. עם זאת, השריון שלה החזיק מעמד, ולא העמיד אותה במצב קריטי. בין הפצועים היה פרח הקצונה וילי ויקאראג', שבלט כאחד מהגברים הראשונים שקיבלו שחזור פנים באמצעות ניתוח פלסטי והראשון שקיבל שחזור רדיקלי באמצעות טכניקת ה"פדיקול" שבוצע על ידי סר הרולד גיליס. באופן ייחודי בין הספינות בקרב, מלאיה הניפה את הדגל אדום-לבן-שחור-צהוב של המדינות המלאיות המאוחדות.
מלבד קרב יוטלנד, והפעולה הלא חד משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בעיקר סיורים שוטפים ואימונים בים הצפוני.
בין המלחמות עריכה
ב-17 בנובמבר 1922 נשאה מלאיה את הסולטאן האחרון של האימפריה העות'מאנית, מהמט השישי, מאיסטנבול לגלות במלטה. באוגוסט - ספטמבר 1938 היא שירתה בנמל חיפה במהלך המרד הערבי 1936–1939 בארץ ישראל.
בניגוד לאחיותיה מסדרת קווין אליזבת, וורספייט ווליאנט, מלאיה לא עברה חידוש מקיף בין המלחמות. היא קיבלה שעון סיפון Le Cheminant מהמצפה המלכותי ב-5 באפריל 1933.
מלחמת העולם השנייה עריכה
מלאיה שירתה בים התיכון ב-1940, ליוותה שיירות ופעלה נגד הצי האיטלקי.
מלאיה ראתה את הפעולה הגדולה השנייה שלה בקריירה, ואת הראשונה שלה במלחמת העולם השנייה כאשר השתתפה בקרב על קלבריה נגד כוח ימי איטלקי, כולל אוניות המערכה קונטה די קאבור וג'וליו צ'זארה, ב-9 ביוני 1940. היא ירתה כמה פגזים עם התותחים העיקריים שלה נגד הצי בזמן שהחליפה מהלומות עם קונטה די קאבור. באמצעות פעולותיה, מלאיה סייעה לגרש את כל ספינות המלחמה האיטלקיות ללא נזק או פגיעות, אם כי רוב ההפגזה הכבדה בוצעה על ידי אוניית האחות שלה וורספייט, אשר חרכה את ג'וליו צ'זארה עם אחת מפגיעות הצי בטווח הארוך ביותר שנורה מעל 24 ק"מ (14.91 מיילים), ופגע קשות במנועים של ג'וליו צ'זארה, וכתוצאה מכך מהירותה ירדה בצורה מסיבית.
היא הפגיזה את ג'נובה בפברואר 1941 במסגרת מבצע גרוג, אך עקב טעות צוות, ירתה פגז חודר שריון בקוטר 15 אינץ' אל הפינה הדרום-מזרחית של הספינה של קתדרלת ג'נובה, אשר למרבה המזל הפתיל לא הצליח להתפוצץ.
.jpg)
ב-7 במרץ 1941, תוך כדי ליווי השיירה SL 67, נתקלה מלאיה באוניות הראשה הגרמניות שרנהורסט וגנייזנאו שניהלו את הפשיטה של מבצע ברלין שכוונה לשיירות בעלות הברית. בנוכחותה היא אילצה אותם לסגת במקום להסתכן בנזק בהתקפה, אם כי תקיפה של צוללת שמטרתה להטביע את מלאיה גרמה נזק מסוים לשיירה.
מאוחר יותר באותו חודש מלאיה ליוותה את שיירה SL 68. בערב 20 במרץ 1941, כ-250 קילומטרים ממערב-צפון-מערב לאיי כף ורדה, מלאיה נפגעה מטורפדו מ-U-106. ניזוקה בצד השמאלי, ועם נטייה של 7 מעלות עקב הצפה, מלאיה נאלצה לעזוב את השיירה ולצאת לנמל, בליווי הקורבטה Crocus. היא הגיעה לטרינידד בשלום ב-29 במרץ. לאחר ביצוע תיקונים זמניים, היא המשיכה למספנת הצי של ניו יורק, שם עגנה במשך ארבעה חודשים. במהלך אותה תקופה, אנשי האונייה העבירו עשרה סלופים מסדרת באנף לבריטניה.
ב-9 ביולי, בפיקודו של קפטן קאת'ברט קופינגר, עזבה אוניית המערכה את ניו יורק בניסויים ויצאה להליפקס, נובה סקוטיה כדי לספק הגנה לשיירה מהירה דחופה. שום ספינות לא אבדו, ומלאיה הגיעה לרוזית' ב-28 ביולי. לאחר מכן היא ליוותה שיירות מהממלכה המאוחדת למלטה ולקייפטאון עד קיץ 1943.
מלאיה הוכנסה לעתודה בסוף 1943. במהלך תקופה זו הורחק כל החימוש המשני שלה בקוטר 6 אינץ' וחימוש הנ"מ שלה שופר. בין 15 ל-17 במאי 1944, מלאיה שימשה בלוך סטריבן כספינת מטרה עבור אבות-טיפוס של פצצות קופצות Highball אינרטי, שאחד מהם יצר חור בצד הספינה. היא הופעלה מחדש ממש לפני הנחיתות בנורמנדי כדי לשמש כעתודה לכוח אוניות המערכה להפגזת חופים.
גורל עריכה
מלאיה הוצאה לבסוף משירות לחלוטין בסוף 1944 והפכה לספינת אירוח לבית ספר לטורפדו. היא נמכרה ב-20 בפברואר 1948 לחברת Metal Industries, Limited. היא הגיעה לפסלנה ב-12 באפריל 1948 לצורך גריטה. פעמון השעון הראשון שופץ והוצג למועצת פרק במלאיה, ונתלה בחדר המועצה. הפעמון הרחוק ביותר נמצא במועדון מזרח הודו, ופעמון השעון השני נמסר למוסד ויקטוריה ב-12 בספטמבר 1947, לפני שנמסר לצי המלכותי המלזי ב-2007.
