אהדה זנטי

מעצבת אופנה לבנונית

אהדה זנטיאנגלית: Aheda Zanetti. תעתיק מדויק בערבית: עַאהִדַה זַנַאתִי. عاهدة زناتي; נולדה 1967) היא מעצבת אופנה אוסטרלית ממוצא לבנוני, המוכרת בשל המצאת הבורקיני.

אהדה זנטי
عاهدة زناتي
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1967 (בת 57 בערך)
טריפולי, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב אופנה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות בורקיני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

זנטי היא ילידת טריפולי, שבלבנון, ועברה עם משפחתה לאוסטרליה בגיל שנתיים. אחד מעיצוביה הראשונים של זנטי היה ה"hijood" - הלחם של חיג'אב וברדס (hood) - שהתאים לנערות מוסלמיות באימוני ספורט. ב-2004, היא השיקה ליין בגדי ספורט לנשים מוסלמיות תחת השם Ahiida, וכן ייסדה חברה מסחרית באותו שם. תחת המותג הזה, היא עיצבה את הבגד לו נתנה את השם בורקיני (הלחם של בורקה וביקיני) לשימושן של שחייניות מוסלמיות. זנטי מעריכה כי מכרה למעלה מ-700,000 מבגדי הרחצה מאז 2008. השמות של הבורקיני (באנגלית - Burqini או Burkini) הם סימנים מסחריים רשומים בבעלות החברה של זנטי, למרות שהם אומצו לשימוש כללי-גנרי לכל סוג דומה של בגד רחצה.[1][2]

סוגיית הבורקיני 2016 עריכה

 
אישה בבורקיני על חוף הים

בקיץ 2016, לפחות 11 ערים צרפתיות העבירו חוק האוסר על לבישת בורקיני בחופים, בטענה שזהו בגד שמפר את החילוניות הצרפתית. נשים רבות הפרו את האיסור, ביניהן עשרות שהתבקשו לעזוב את החופים, וכך גם נשים שלא היו לבושות בבורקיני, אלא רק בבגדים לא חושפניים, כולל אחת בבגד שחייה אולימפי. מספר נשים נקנסו.[3][4][5] אישה אחת נאלצה להתפשט מבגד ארוך (שהסתבר שהוא כלל לא בורקיני) על ידי ארבעה שוטרים חמושים, מקרה שגרם להדים ברחבי עולם.[6]

זנטי הגיבה להתפתחויות אלה בהצהרה שהיא עיצבה את הבורקיני כדי לקרב בין קהילות אסלאמיות וקהילות אחרות, ובמיוחד כדי לאפשר לנשים מוסלמיות יותר חופש, לא פחות - שהבורקיני איפשר לנערות ונשים גישה לפעילויות ספורטיביות ופנאי שלא היו יכולות להשתתף בהן ללא בגד שמכסה אותן לנוחיותן. לטענה שהאיסור על הבורקיני בא לשחרר נשים מוסלמיות מכפייה, היא הגיבה שהבורקיני דווקא מגביר את הביטחון העצמי של נשים מוסלמיות ונותן להן חופש מוגבר. היא ציינה גם שכ-45% מלקוחותיה כלל אינן מוסלמיות, וכוללות נשים יהודיות, מורמוניות, נוצריות, הינדואיות, בודהיסטיות ונשים שכלל אינן מגדירות את עצמן לפי דת, אלא מעוניינות להתכסות מסיבות אחרות - כגון היסטוריה של סרטן עור או דימוי גוף ירוד. מכירותיה עלו באופן חד לאחר שפרצה סוגיית האיסור בריביירה הצרפתית.[7][8]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה