חג'אב

רעלה לכיסוי ראש וצוואר של אישה מוסלמית אדוקה

חִג'אבערבית: حجاب) משמעותו בערבית "כיסוי". בשפה הערבית המילה משמשת בעיקר לכיסוי ראשה וגופה של אישה, אולם באסלאם, "חג'אב" משמש במשמעות כללית של צניעות.

נשים לובשות חג'אב

ישנן מדינות בהן מקובל שהחג'אב נאכף על ידי משטרה דתית, כמו באיראן ואפגניסטן בתקופת הטליבאן. נשים סוניות נדרשות ללבוש ביגוד רחב שאינו צמוד לגוף, בין אם על ידי לבישת בגדים מערביים צנועים (כגון חולצות ארוכות וחצאיות), או על ידי לבוש מסורתי, דוגמת הג'ילבאב, שהוא כעין חלוק רחב שמכסה את זרועות הידיים ואת הרגליים.

ישנם עולמא (חכמי דת איסלמיים) המעודדים את כיסויי הראש והפנים מלבד העיניים, ויש מעדה זו הטוענים שזו אף חובה דתית, אולם רוב העולמא דורשים את כיסוי כל הגוף בלבד, ללא הפנים והידיים, ומהם אף מתנגדים לכיסוי הפנים. אין הסכמה על הגיל בו מחויבת הילדה להתחיל ללבוש את החג'אב, אך במדינות מוסלמיות רבות, הבגרות המינית היא השלב המכריע. בזנזיבר, למשל, הילדות מתכסות מגיל שלוש.[דרוש מקור]

בנוכחות גבר שאינו מחראם (כלומר אינו מהמשפחה הקרובה), על האישה להתלבש בצורה שלא תעורר משיכה מינית. במקום מוצנע בנוכחות מהראם הכללים פחות מחמירים, אולם בנוכחות הבעל בלבד, רוב העולמא רואים בחיוב רב את החופשיות של הבעל ואשתו.

החיג'אב במקורות האסלאםעריכה

האסלאם הדגיש את רעיון ההלבשה וההתנהגות הצנועה עבור גברים וגם נשים. ישנם שני פסוקים בקוראן שבהם אלוהים מדבר על סוגיית החיג'אב והצניעות.

  1. פרק 24 פסוק 30: "قُلْ لِلْمُؤْمِنِينَ يَغُضُّوا مِنْ أَبْصَارِهِمْ وَيَحْفَظُوا فُرُوجَهُمْ ۚ ذَٰلِكَ أَزْكَىٰ لَهُمْ ۗ." ("אמור למאמינים כי יצניעו את מבטם וישמרו על תומת ערוותם כי בזאת תרבה טוהרתם") - זוהי פקודה לגברים מוסלמים שאסור להם להסתכל על נשים בתאווה וכהם צריכים להטיל את מבטיהם כלפי מטה.
  2. פרק 24 פסוק 31: "وَقُلْ لِلْمُؤْمِنَاتِ يَغْضُضْنَ مِنْ أَبْصَارِهِنَّ وَيَحْفَظْنَ فُرُوجَهُنَّ وَلَا يُبْدِينَ زِينَتَهُنَّ إِلَّا مَا ظَهَرَ مِنْهَا ۖ وَلْيَضْرِبْنَ بِخُمُرِهِنَّ عَلَىٰ جُيُوبِهِنَّ ۖ" ("אמור למאמינות כי תצנענה את מבטן ותשמורנה על תומת ערוותן ולא תחשופנה את שכיות חמדתן מלבד הנגלות שבהן, ותכסינה ברעלותיהן את חזותיהן") - פסוק זה מבחין בין שני סוגים של שכיות חמדה: "נגלֶה" שמותר להראותו כמו הפנים; "נסתר" שאסור להראותו, כל הגוף מלבד הפנים והידיים. בחלקו השני של הפסוק אלוהים מבקש מנשים להניח את רעלותיהן על חזותיהן.[1] בפסוק זה המילה חיג'אב לא מוזכרת. במקומה, מופיעה המילה ח'מאר ( خمار). מילה זו נגזרת מהמילה ח'מר שפירושה בערבית אלכוהול. על-פי דת האסלאם, האלכוהול הוא חומר שחוסם את המוח או מכסה אותו. זו גם הסיבה שכיסוי הראש מכונה כך. הכיסוי מכסה את הראש בדיוק כפי שאלכוהול מכסה את המוח. הפסוק אומר: "ותכסינה ברעלותיהן את חזותיהן". לפי פרשני האסלאם נשים בתקופה הקדם- אסלאמית, נהגו לכסות את שעריהן בחתיכת בד ששמה "ח'מאר" (רעלה), ולחשוף את האוזניים והצוואר; בפסוק זה, אלוהים מבקש מהנשים לשמור על שעריהן מכוסה אבל גם לכסות את האוזניים, הצוואר והחזה.[1]
  3. פרק 33 פסוק 59: "يَا أَيُّهَا النَّبِيُّ قُلْ لِأَزْوَاجِكَ وَبَنَاتِكَ وَنِسَاءِ الْمُؤْمِنِينَ يُدْنِينَ عَلَيْهِنَّ مِنْ جَلَابِيبِهِنَّ" ("הוי הנביא, אמור לנשותיך ולבנותיך ולנשות המאמינים כי עליהן לעטוף עצמן בגלימותיהן") - לפי פרשני האסלאם, הפסוק הזה מתייחס להטרדה מינית של נשות העיר מדינה (المدينة). הג'לבאב מבדיל בין הנשים המוסלמיות לבין אלה של הג'אהליה (תקופה קדם-אסלאמית, "תקופת הבערות", שהתאפיינה בפולחן אלילים, רצח נשים, עבדות והשפלת נשים). הפסוק אומר שהמטרה היא להגן על הנשים המוסלמיות במדינה.[1]

פולמוס בנושא החיג'אבעריכה

הרציונל מאחורי לבישת החיג'אב הוא מזעור האפשרות למשיכה מינית והשפלה מוסרית בחברה עבור גברים ונשים. החיג'אב יוצר יציבות בשני הצדדים בכמה דרכים כגון: מפחית את הסבירות לתקיפות מיניות נגד נשים.[2] חיג'אב מאפשר לנשים להיראות כישויות אינטלקטואליות ולא כישויות מיניות. הוא מאפשר לנשים לבסס את כבודן על סמך אמות מידה משמעותיות דוגמת ידע, יושר וחינוך. מחקר שהתפרסם בכתב העת PLoS one שחקר את השפעת החיג'אב על מידת האטרקטיביות של נשים על נשים מוסלמיות צעירות, מאיחוד האמירויות הערביות שלובשות באופן יומיומי בעצמן את החיג'אב. המחקר מצא כי החיג'אב אכן הוא מפחית את האטרקטיביות של האישה, ודי בחיג'אב הלבוש באופן חלקי, בו רואים את השערות בקדמת הראש, על מנת לעורר את ההשפעה[3].

למרות הפסוקים שבהם מוזכר החיג'אב בקוראן, יש כאלה שלא מאמינים בחיג'אב ובחשיבות שלו. דוגמה לכך אפשר לראות במאמריו של צאלח דיאב, איש עסקים מצרי. מאמריו פורסמו תחת הכותרות "שחרור המוחות" ו"האם השיער הוא ערווה?". במסגרתם הוא טען שעטיית החיג'אב אינה חובה הלכתית. הוא טען כי האינדוקטרינציה הדתית במצרים היא זו שכפתה את החיג'אב על הנשים במדינה, וכי אין לחיג'אב שום אזכור בקוראן. לדבריו, "האזכור הראשון של הערווה היה לאחר שאדם וחווה אכלו מעץ הדעות והפרו בכך את צו האל. הערווה הייתה מוסתרת בעלה של תות, וזה היה הכיסוי הנדרש אז". דיאב גם התייחס לפסוק: "ותכסינה ברעלותיהן את חיקיהן". לטענתו: הפירוש שנתנו חכמי ההלכה למילה "גיובהן" (בעברית חיקיהן) הוא ברור ואין חולקים עליו, החיק הוא הפתחים והכוונה בפסוק היא לפתח החזה ולא לכיסוי השיער.

הפרספקטיבה של הנשים המוסלמיותעריכה

מיליוני נשים מוסלמיות בוחרות ללבוש את החיג'אב כחלק מאמונתן, אך גם נשים רבות מחויבות ללבוש את החיג'אב מכוח חוק המדינה או השריעה השולטים במדינה. נשים מוסלמיות מציגות מגוון דעות בנושא: דיאנה, אישה אמריקאית ממשפחה נוצרית שהתאסלמה, ומאז החליטה לעטות חיג'אב לדבריה: "לפני מספר שנים לא ידעתי לאן אני הולכת בחיים, לא הייתה לי מטרה, ואז הכרתי את דת האסלאם הפכתי להיות מוסלמית ומאז אני לובשת חיג'אב כדי לאמץ את היופי של דתי".[4]

מחקר שנעשה על ידי סטפן ביגיר מאוניברסיטת ווסטר בבריטניה דן בנושא החיג'אב והתייחס לפרספקטיבת הנשים המוסלמיות עצמן, המחקר כולל נשים מכל רחבי העולם. תשובת אחת המשתתפות כשנשאלה מה זה חיג'אב בשבילך: "חיג'אב הוא חלק מאישיותי, זה לא רק חתיכת בד על ראשי חיג'אב, הוא הכול בשבילי אני לא מדמיינת לעצמי שאני אסיר אותו. מה שאני לובשת עכשיו זה המינימום".[5]

פרינה אלאם, עורכת של מגזין אירופי אסלאמי אמרה: "התחלתי ללבוש חיג'אב בגיל 21 בניגוד לרצונה של משפחתי, זה היה בזמן שהייתי נשיאת הסטודנטים של האו"ם. רציתי להדגיש את זהותי ולהתנגד לסטראוטיפים שהיו על הנשים המוסלמיות. רציתי להראות כי אישה מוסלמית שעוטה חיג'אב יכולה גם להיות אקטיביסטית, משכילה ואשת מקצוע."

לעומת זאת, חלא שיח'ה, שחקנית מצריה, החליטה לפני כמה שנים להסיר את החיג'אב. היא התגוררה בשנים האחרונות בקנדה, והחליטה להסיר את החיג'אב וכן לחזור למשחק, לאחר 12 שנים שבהן לא עסקה בתחום, ואימצה אורח חיים דתי אדוק ועטתה חיג'אב ואף ניקאב. היא סיפרה כי החלטה זו הייתה מאוד קשה ונעשתה לאחר חשיבה מעמיקה. הדבר עורר שיח ציבורי נרחב במדינה בין מתנגדים לתומכים ומצא ביטוי גם במאמרים רבים שפורסמו בעיתונות המצרית.[6]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חג'אב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 The Qur’an and Hijab, al.islam
  2. ^ bouthaina el deeb, sexual harassment study
  3. ^ Sheen, M., Aman Key Yekani, H., & Jordan, T. R. (2018). Investigating the effect of wearing the hijab: Perception of facial attractiveness by Emirati Muslim women living in their native Muslim country. PloS one, 13(10), e0199537.‏
  4. ^ diana villanueva, my awakening, https://worldhijabday.com/, ‏25/3/2014
  5. ^ stephen bigger, muslim women's viewson dress code and the hijab some issues and education, https://www.researchgate.net/, ‏2/8/2006
  6. ^ מצרים: תגובות סוערות של תומכים ומתנגדים להסרת החיג'אב מצד שחקנית מצרית, http://www.memri.org.il/, ‏21/11/2018