לבנון

מדינה במזרח התיכון
(הופנה מהדף לבנוני)

לְבָנוֹן או בשמה הרשמי הרפובליקה הלבנוניתערבית: الجمهوريّة اللبنانيّة, אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (אל)לֻבְּנַאנִיַה; בצרפתית: République libanaise) היא מדינה ערבית במזרח התיכון. המדינה גובלת בישראל בדרום, בסוריה במזרח ובצפון, ובים התיכון במערב. שטחה כ-10,400 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-6.1 מיליון בני אדם (2018)[7] - המשתייכים לדתות ועדות שונות. ההיסטוריה המודרנית שלה רוויית סכסוכים אתניים ומלחמות אזרחים על שליטה, שטח ומשאבים, ומעורבות שכנותיה והמעצמות בנעשה בה, עקב השלטון המרכזי החלש שלא הצליח לאכוף את מרותו על מלוא שטחה. רוב הלבנונים הם בני דת האסלאם (כולל המיעוט הדרוזי שנספר כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית)[1][8][9].

הרפובליקה הלבנונית
الجمهوريّة اللبنانيّة
République libanaise
Flag of Lebanon.svgCoat of arms of Lebanon.svg

לחצו כדי להקטין חזרה

לובמצריםישראלירדןערב הסעודיתעיראקכוויתאיראןבחרייןקטרטורקמניסןאוזבקיסטןאזרבייג'ןרוסיהגיאורגיהארמניהטורקיהסוריהלבנוןקפריסיןיווןבולגריהמקדוניה הצפוניתאלבניהאיטליהLebanon in its region.svg
אודות התמונה
מוטו לאומי כולנו למען המדינה, הנשגב והדגל
המנון לאומי כולנו למען המולדת, התהילה והדגל
ממשל
משטר רפובליקה
ראש מדינה נשיא לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא לבנון מישל עאון
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת לבנון חסן דיאב
שפה רשמית ערבית לבנונית
שפה נוספת:
צרפתית
עיר בירה ביירות 33°54′N 35°32′E / 33.900°N 35.533°E / 33.900; 35.533
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט הלבנוני עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אסיה
שטח יבשתי[3] 10,230 קמ"ר (166 בעולם)
אחוז שטח המים 1.6%
אזור זמן UTC +2
היסטוריה
הקמה   
- עצמאות
- הכרזה
- הכרה
מצרפת
22 בנובמבר 1943
1 בינואר 1944
ישות קודמת לבנון הגדולהלבנון הגדולה  לבנון הגדולה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 ביולי 2020)
6,825,445 נפש (109 בעולם)
צפיפות 667.20 נפש לקמ"ר (19 בעולם)
דת אסלאם (61.1%)
נצרות (33.7%)
דרוזית (5.2%)[1][2]
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 23.32%
גילאי 15 - 24 16.04%
גילאי 25 - 54 45.27%
גילאי 55 - 64 8.34%
גילאי 65 ומעלה 7.03%
כלכלה
תמ"ג[5] (הערכה לשנת 2017) 88,250 מיליון $ (92 בעולם)
תמ"ג לנפש 12,930$ (120 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2018)
0.730 (93 בעולם)
מטבע לירה לבנונית ‏ ‏(LBP)
בנק מרכזי בנק לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט lb
קידומת בינלאומית 961
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הארץ נקראת כך, על-שם הר הלבנון, בעל הצבע הלבן, והוא גם שמה המקראי, ושמה של הארץ גם בשפות אחרות, כולל ערבית. בערבית הוא נכתב لُبْنَان ונהגה: לֻבְּנָאן (ערבית ספרותית) או לְבְּנֵין (ערבית סורית). בצרפתית: Le Liban. השפה הרשמית של לבנון היא הערבית, ושפה נוספת שמוכרת בה היא צרפתית.

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – היסטוריה של לבנון

חבל הארץ של לבנון המודרנית היה מאוכלס כבר באלף החמישי לפני הספירה, ונמצאו בו שרידים מהתקופה הנאוליתית והכלקוליתית. בתקופת התנ"ך נחשב החבל כחלק הצפוני של ארץ כנען, ותושביו היו הפיניקים, עם כנעני הנמנה עם משפחת העמים השמיים המערביים, שעסק במסחר ובשיט ונחשב לממציא האלפבית הפיניקי. מלכי ממלכות יהודה וישראל קשרו איתם קשרים מסחריים ומדיניים הדוקים. חירם מלך צור סיפק לשלמה המלך ארזים לבניית בית המקדש, ואחאב מלך ישראל נשא לאישה את איזבל בת אתבעל, מלך צידון.

עוד התנ"ך מציין במרומז את התיחום של היחידה הגאוגרפית הנקראת לבנון:

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים

ניתן להסיק מכאן שהתיחום הוא ברצועה שבין "אמנה" אותה רוב החוקרים מזהים עם הרי נור בדרום טורקיה[10], לבין הר חרמון שעל זיהויו אין ספק. תיחום זה גדול מכל תיחום אחר שנעשה בהמשך ההיסטוריה (המחוז האוטונומי בהר הלבנון ולבנון הגדולה וכדומה) והוא מקיף את כל רכסי ההרים שלאורך הים התיכון שמצפון לגליל.

מאז עליית האימפריה האשורית במאה השמינית לפני הספירה היו הר הלבנון וחופיו נתונים לשלטונם של כובשים זרים: מלכי אשור ואחריהם מלכי מצרים, מלכי בבל, מלכי פרס, היוונים ואחריהם קיסרי רומא, הכובשים הערבים לבית אומיה ולבית עבאס והצלבנים בימי מסעי הצלב ואחריהם הממלוכים.

מהשלטון העות'מאני ועד מלחמת העולם הראשונהעריכה

  ערכים מורחבים – לבנון תחת השלטון העות'מאני, לבנון תחת בשיר השני, תקופת הקאימקאמיות

בשנת 1516 פלשו העות'מאנים לאזור, והעניקו את השליטה באזור הרי השוף והסביבה לאמיר פח'ר אל דין הראשון מבית הנכבדים הדרוזי בית מען (בהמשך "בית שהאב"). באותה תקופה הונהגה מערכת פיאודלית מיוחדת שלא התבססה כמקובל על כפיפות לאדון אלא על חכירה. כמו בראש המערכת הפיאודלית האירופית, גם בלבנון עמד בראש האדונים שליט-על שתוארו "אמיר ההר". אדמת הר-הלבנון חולקה ל-24 מוקאטעאת (אזורים). בראש כל מוקאטעה עמד שליט האזור – המוקטעג'י, אשר הוא ראש משפחת נכבדים המחויבת להעביר מס אל אמיר ההר שבתורו מחויב להפריש מס לואלי של צידון.

 
קשת הניצחון של צור, לבנון

טבח עין דארה בשנת 1711 הביא בהדרגה לדלדול האוכלוסייה הדרוזית באזור דרום הר-הלבנון, אל מול הגירה לאזור של נוצרים מארונים. בשנות השלטון המצרי של מוחמד עלי ובנו אבראהים פאשא (1832–1840) בלבנון, ביטלו המצרים את האפליה המקובלת כלפי המארונים ובכך העלו עליהם את רוגזם של הדרוזים. בתקופת זו הושלם המהפך הדמוגרפי באוכלוסיית ההר מבחינת הרכב העדות: המארונים אשר היו מיעוט נהפכו לרוב גדול. עם הסתלקות איברהים פאשא מהאזור והגלייתו של אמיר ההר, בשיר השני (1840) בעקבות לחץ חמש מעצמות אירופה, חזר לשלוט שלטון ישיר הסולטאן העות'מאני. על מנת להפיג את המתח הבין-עדתי ולהסדיר שלטון בהר ניסח הנסיך האוסטרי, מטרניך, בשנת 1843, במסגרת מאמציה של אוסטריה להשיג שליטה בלבנון, הסדר ייחודי הכולל שני קַאִימַקַאמים (שליטי נפה) שיהיו כפופים לואלי של צידון: אחד מארוני והשני דרוזי.

ממלחמת העולם הראשונה עד מלחמת האזרחיםעריכה

  ערכים מורחבים – יצירת לבנון הגדולה, לבנון בין קבלת העצמאות למלחמת האזרחים המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, נחתם בשנת 1920 הסכם סייקס–פיקו, במסגרתו הוקמה מדינת "לבנון הגדולה", בשליטה ישירה של צרפת. בכך למחוז הר-הלבנון נוספו האזורים דרום לבנון, בקעת הלבנון, אזור החוף עם ביירות וצפון לבנון. על פי החוקה הלבנונית שהתקבלה בשנת 1926, בראש המדינה עמד נשיא (הראשון שבהם היה שארל דבאס, שמונה על ידי הנציב העליון) והיא הושתתה על פרלמנט דו-בתי: סנאט (בית עליון) שחלק מציריו מונו על ידי הנשיא, ומתחתיו - בית הנבחרים. מכל מחוז-בחירה נכנסו לפרלמנט נבחרים על-פי מכסה עדתית. מאז כינון החיים הפרלמנטריים מחדש בלבנון – ואף על פי שחלו שינויים במהלך השנים במספר הכולל של הצירים בפרלמנט, נשאר תמיד היחס בין הנוצרים למוסלמים (והדרוזים) 5:6, עובדה שעוררה חוסר-יציבות.

 
תמונת לווין של לבנון

בבחירות 1943 זכו הנציגים שתמכו בלבנון עצמאית לרוב גדול בפרלמנט. הממשלה אשר קמה – בהנהגת ראש הממשלה, ריאד אלצלח המוסלמי, והנשיא, בשארה אל-ח'ורי הנוצרי, מיהרה להודיע על כוונה להסיר את כל הסעיפים בחוקה שקושרים את לבנון למנדט הצרפתי. באותה תקופה התגבשה גם "האמנה הלאומית" בין הנוצרים והמוסלמים. האמנה קובעת כי המוסלמים מקבלים את גבולות "לבנון הגדולה" כ"גבולות קבע" של המדינה ואילו הנוצרים מוותרים על תמיכתה של צרפת ועל זיקתם הרשמית המיוחדת אליה, ומסכימים לקבלת לבנון אל משפחת העמים הערביים (ואכן סטטוס זה בא לידי ביטוי בהצטרפות לבנון ל"ליגה הערבית" ב-22 במרץ 1945). כמו כן הנציחה האמנה את המפתח העדתי של שנת 1932, ובהתאם לכך לחלוקת התפקידים בממשלת לבנון בהתאם לו, חלוקה אשר השתנתה רק בעקבות הסכם טאיף משנת 1989. צרפת – שיצאה חבולה קשות ממלחמת העולם השנייה, נאלצה להשלים עם עצמאות לבנון, שהוכרה רשמית ב-22 בנובמבר 1943.

לאחר קבלת העצמאות החלו המתואליםשיעים) – שישבו בדרום – להגר לביירות. עקב הריבוי הטבעי הגבוה באוכלוסייה המוסלמית והדרוזית, חל שינוי לרעה בגודל אוכלוסיית המארונים, המיעוט השולט, אשר רבים מקרב האליטה שלה החלו להגר לצרפת, מקור החיקוי התרבותי, וביתר שאת לאחר מלחמת האזרחים בלבנון ב-1958.

מלחמת האזרחים (1975–1990)עריכה

  ערך מורחב – מלחמת האזרחים בלבנון

על רקע הכנה של המיליציות לעימות הצפוי, על ידי אגירת נשק והגברת האימונים פרצה מלחמת האזרחים ב-13 באפריל 1975 כהמשך ישיר לסכסוכי דת קודמים בלבנון.

הקבוצות הלוחמות העיקריות מהמחנה השמרני, אשר ביקשו לשמר את הסטטוס קוו (ומעמדם העליון של המארונים) היו: הפלנגות של מפלגת הכתאיב, הנמרים של המפלגה הליברלית הלאומית, שומרי הארזים ועוד מיליציות קטנות אחרות. המחנה המתון כלל את אש"ף, מפלגות קומוניסטיות, נאצריסטים לבנוניים, המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית של הדרוזים, פשיסטים ונציונל-סוציאליסטים לבנוניים. סוריה שהתערבה במלחמה ב-1976 שינתה את עמדותיה מספר פעמים במהלך המלחמה, כשהיא תומכת לעיתים במחנה השמרן ולעיתים במחנה השמאלני. מיליציית אמל השיעית והמיליצה הפלסטינית א-סאעקה פעלו בדרך כלל בהתאם לעמדת דמשק. הצבא שמר על נייטרליות (למעט מקרים חריגים) ואיפשר ללחימה בין הצדדים להימשך.

מספר מעשי טבח מזעזעים של שני הצדדים, פיצולה לשניים של ביירות והמשך הלחימה העיקשת משכו אליהם את תשומת הלב של חלק ממדינות העולם. כחלק ממדיניות החוץ שלה סיפקה ברית המועצות, ביחד עם לוב ועיראק, נשק וממון לפלסטינים ולתומכיהם במטרה להחליש את השפעת ארצות הברית בלבנון.

לאחר פלישת צה"ל ללבנון במבצע ליטני הוקם יוניפי"ל על ידי האו"ם כדי לשמור על הסדר באזור דרום לבנון. ב-1982 פתחה ישראל במלחמת שלום הגליל וסייעה למחנה השמרני, שבאותה התקופה אוגד תחת הכוחות הלבנוניים. נסיגת ישראל לרצועת הביטחון ב-1985 הותירה את המחנה השמרני בעמדת נחיתות, לוחמיו ספגו מספר תבוסות (בין היתר באזור טריפולי והרי השוף). השתלטותה ההדרגתית של סוריה על כל לבנון (למעט אזור הדרום) הובילה לעימותים בין צבא סוריה וגרורותיו לבין המיליציות הנוצריות. לאחר ההתנקשות בראש הממשלה ראשיד כראמה, מינה הנשיא המארוני אמין ג'ומייל לתפקיד ראש הממשלה מארוני נוסף, מישל עון מפקד צבא לבנון. המוסלמים התנגדו למינוי זה משום שתפקיד ראש הממשלה שמור למוסלמי סוני על פי האמנה הלאומית. בתגובה מונה סלים אל-חוס הסוני לראש הממשלה, לבנון לפיכך, התחלקה בין ממשלת הצבא הנוצרית במזרח ביירות, לשלטון האזרחים הסוני במערב הבירה. במרץ 1989 הכריז מישל עון על "מלחמת שחרור" נגד הכיבוש הסורי בלבנון, מאבקו זכה לתמיכה בקרב חלק מהנוצרים בלבנון, אולם תמיכתם לא הבטיחה את הישרדותו הפוליטית. ב-13 באוקטובר 1990 חוסלו (ויש האומרים נטבחו) כיסי ההתנגדות האחרונים של עון. הסכם טאיף שנחתם בשלהי 1989 איפשר לצדדים מוכי האבדות לחדול מלהלחם. ההסכם קרא לפירוק כל המיליציות הלבנוניות, וכולן אכן עשו כך למעט חזבאללה. ההסכם הגדיל את הייצוג המוסלמי בפרלמנט והקטין את סמכויותיו של הנשיא המארוני. נזקי המלחמה הוערכו על ידי קרן המטבע הבינלאומית בכ-25 מיליארד דולר, בלחימה נהרגו כ-150,000 איש, נפצעו כ-200,000 איש וכ-17,500 איש הוגדרו כנעדרים והוכרזו כמתים.

לאחר מלחמת האזרחים (1990–היום)עריכה

לאחר מלחמת האזרחים חולקה לבנון לשלושה חלקים בלתי שווים: צפון ומרכז לבנון היו נתונים לשליטת ממשלת בובות שנשלטה על ידי סוריה, רצועת הביטחון בדרום נשלטה על ידי ישראל בסיוע צד"ל. בין שני החלקים הקודמים הפרידה רצועה דקה יחסית של שטח שרובו בשליטת החזבאללה ומיעוטו (מובלעת ג'זין) בשליטת צד"ל.

במהלך שנים אלו התאוששה לבנון לאיטה, בהובלת רפיק אל-חרירי, שמונה בהמשך לראש ממשלת לבנון. הגורם העיקרי שהפריע במהלך תקופה זו להתאוששות הכלכלית היה העימותים בין ישראל לחזבאללה, שהתפרצו באופן חמור ב־1993 (מבצע דין וחשבון) וב־1996 (מבצע ענבי זעם). בעוד שבשנים הראשונות הייתה הסכמה כלל לבנונית על החיוניות של נוכחות הכוחות הסוריים, הרי מצב זה הלך והשתנה. תהליך זה הואץ משמעותית לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון ב־2000, שלאחריה אנשי כוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל) שבו לאזור.
הלחצים לעזיבת הסורים גרמו לבסוף לקבלת החלטה 1559 של מועצת הביטחון ב־2 בספטמבר 2004 שקראה לנסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון. מצב זה הגיע לכדי משבר לאחר רצח רפיק אל-חרירי שיוחס לסוריה. ההפגנות ההמוניות שפרצו בלבנון, שכונו "מהפכת הארזים", והפגיעות הרבות בפועלים סורים הכריחו את סוריה לפנות את כל כוחותיה הרשמיים עד ל־24 באפריל 2005. למרות נסיגתה של סוריה, המשיך ארגון חזבאללה להיות השליט בדרום המדינה, דבר שעורר התנגשויות חוזרות ונשנות עם ישראל ולבסוף הביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006. לאחר המלחמה גבר הלחץ הלבנוני הפנימי על חזבאללה, שהואשם על ידי הכוחות האנטי-סוריים באחריות להרס שגרמה הלחימה, ובמעורבות ברצח חרירי.

בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים שימשה סוריה כגורם המסייע ליציבות הפוליטית בלבנון. מצב זה השתנה באופן חד עם פרוץ האביב הערבי, שהוביל למלחמת אזרחים בסוריה, ושינה את שיווי המשקל בפוליטיקה האזורית[11].

בפן הביטחוני, לבנון הצליחה למנוע ממלחמת האזרחים בסוריה לפלוש לשטחה באופן ישיר - למעט פלישת כוחותיה של דאעש לערסול, עיירת גבול שנמצאת בסמוך לסוריה[12], בשנת 2014. אולם באופן עקיף הפסקת מעורבותה של סוריה בפוליטיקה הלבנונית האיצה שני תהליכים משמעותיים בלבנון - האחד הוא התחזקותו של ארגון חזבאללה, בתמיכת איראן, והתחזקות השפעתו על השלטון[13], והשני הוא חוסר יציבות פוליטי שהוביל לחוסר יציבות כלכלית שהלך והתדרדר[11].

בשנת 2018 החל גל מהומות בלבנון בשם "מהפכת האשפה", כמחאה על אוזלת היד של הממשלה בפינוי מפגעי אשפה. ב-17 באוקטובר 2019 פרצו ברחבי המדינה מהומות בהיקף נרחב יותר בשם "אינתיפאדת המס", עקב העלאת מיסים שונים ביניהם הטלת "מס וואטסאפ". אלפי בני אדם הפגינו באלימות כשהם מבעירים צמיגים ופחי אשפה[14]. המשטרה הגיבה בגז מדמיע, ואף ירתה לעבר מפגינים שהתגודדו סביב רכבו של סגן שר החינוך, אכרם שהיב. ב-18 באוקטובר התקפלה הממשלה וביטלה את המס, אך צעד זה לא עצר את המהומות, ובהמשך המחאה המפגינים השתלטו על שדה התעופה בביירות, חסמו בתים של פוליטיקאים, והממשלה הכריזה על מצב חירום. ראש הממשלה אל-חרירי הכריז על שורה של רפורמות נוספות, על פיהן צמצום התקציב יתבצע מהממשלה עצמה, על ידי צמצום שכר נבחרי ציבור ב-50%, מיסוי מיוחד על הבנקים, ביטול משרד ההסברה והקמת רשות לאומית למאבק בשחיתות. למרות זאת, ההפגנות והמחאות לא עצרו[15], ובחלק מהאירועים היו עימותים אלימים בין כוחות חזבאללה למפגינים. ב-30 באוקטובר הודיע ראש הממשלה על התפטרותו[16]. במהלך התפרצות משבר הקורונה דווח כי במרבית איזורי המדינה אספקת החשמל עומדת על 4 שעות ביממה ובנוסף צנח ערך הלירה הלבנונית בכ-80% בתוך שמונה חודשים, דבר שהביא לשימוש תדיר בדולר האמריקאי ולפיטורין נרחבים.[17]

ב4 באוגוסט 2020 בסביבות השעה 18:00 התרחש בנמל ביירות פיצוץ אדיר מימדים לאחר שריפה שפרצה במקום. למעלה ממאה אנשים איבדו את חייהם ולמעלה מ4,000 נפצעו. באותו יום הוכרז בלבנון יום אבל.

פוליטיקהעריכה

 
בניין הפרלמנט הלבנוני ב'פְּלָאס דֶ'טוּאָל' ("כיכר הכוכב")
  ערך מורחב – פוליטיקה של לבנון

שיטת הפוליטיקה בלבנון ייחודית לה, במסגרתה מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית על בסיס עדתי/דתי, לפיה המשרות הבכירות מתחלקות בין העדות השונות על בסיס מפתח קבוע. בהתאם לכך, נשיא לבנון ומפקד הצבא הם נוצרים, יושב ראש הפרלמנט הוא שיעי וראש הממשלה הוא סוני.

החוקה הלבנונית קובעת כי על הבחירות לבית המחוקקים להתקיים אחת ל-4 שנים. בית המחוקקים בוחר את הנשיא לתקופה יחידה של 6 שנים והנשיא ובית המחוקקים בוחרים את ראש הממשלה. בפועל, משנות ה-70 ועד 1992 לא התקיימו בלבנון בחירות עקב מלחמת האזרחים. הבחירות האחרונות לפרלמנט התקיימו בשנת 2018 והנשיא הנוכחי (מישל עאון) נבחר בשנת 2016 לאחר שבעה-עשר חודשים שבהם למדינה לא היה נשיא מכהן.

למרות המבנה המשטר הדמוקרטי על הנייר בלבנון, בפועל, בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 השתלט ארגון חזבאללה בפועל על המערכת הפוליטית בלבנון ועל צבא לבנון, ובמקרים שונים השפיע על החלטות כך שיתאימו לאינטרסים של הארגון[18].

כלכלהעריכה

  ערך מורחב – כלכלת לבנון

מלחמת האזרחים שהתרחשה בשנים 19751990 פגעה קשות בכלכלה הלבנונית, פגעה קשות בתשתית, וצמצמה את התוצר הלאומי בחצי, ובכך נפגע מעמדה של לבנון כמרכז הפעילות הבנקאית במזרח התיכון. בסיום מלחמת האזרחים ושקט היחסי ששרר איפשר לממשלה לגבות מסים, להחזיר את השליטה בביירות, ובמתקני המדינה. כתוצאה מכך, התוצר הלאומי הגולמי גדל ב-353% בשנות ה-90. היציבות היחסית המשיכה עד לשנת 2006, אז נפגעה כלכלתה של לבנון באופן חמור במהלך מלחמת לבנון השנייה, ובאותה שנה צנח התוצר ב-8.2%. עם זאת, המדינה חזרה לצמוח במהירות, ובשנים 20072010 צמחה בכ-8% בממוצע לשנה. התמ"ג לנפש, העומד על כ-15 אלף דולר לפי מדד כח הקנייה (PPP), הוא אחד הגבוהים במזרח התיכון. עם זאת לבנון סובלת מחוב חיצוני גדול ושיעור אבטלה גבוה (כ-19% ב-2012).

נכון ל-2008, כ-75% מהתוצר מגיע ממגזר השירותים. איכרי לבנון מעבדים פחות משליש משטח המדינה, והמגזר החקלאי מייצר רק כ-5% מהתוצר. בגלל השטחים המישוריים המצומצמים נבנו במורדות המערביים של הרי לבנון מדרגות המעובדות עד לגובה רב. הגידולים העיקריים בלבנון הם: ירקות, פירות הדר, תפוחי–עץ, ענבים, זיתים, חיטה ובננות. רוב היבול מיוצא למדינות ערב, ובראשן סוריה, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות .

בשנת 2019 החלה סדרה של מחאות ברחבי לבנון בתגובה לכישלונה של הממשלה למצוא פתרונות למשבר הכלכלי במדינה בשנה שקדמה להן. הגעת מגפת הקורונה ללבנון החריפה את הבעיות הקודמות, ונכון לאפריל 2020 נמצאת לבנון במשבר כלכלי חריף בו משולבים יחד אינפלציה גדולה, איבוד רב בערך הלירה הלבנונית שגורם להיקף סחר רחב בדולרים ולהגבלות של הבנקים על משיכת מזומן, מחסור בחשמל, עליית יוקר המחיה ומאות אלפי משפחות ללא הכנסה[19][20][21]

חלוקה מנהליתעריכה

  ערכים מורחבים – מחוזות לבנון, נפות לבנון

לבנון מחולקת ל-8 מחוזות או ("מֻחאפזאת") ול-26 נפות ("קדאא").

  1. מחוז עכאר
  2. מחוז צפון לבנון
  3. מחוז בעלבכ-אלהרמל
  4. מחוז ביירות[22]
  5. מחוז הר הלבנון
  6. מחוז אל-בקאע
  7. מחוז אל-נבטיה
  8. מחוז דרום לבנון

גאוגרפיהעריכה

  ערך מורחב – גאוגרפיה של לבנון

אקלימה של לבנון הוא אקלים ים תיכוני ודומה לזה שבישראל אך קר וגשום ממנו. כמות הגשמים השנתית נעה בין ממוצע שנתי של 500 מ"מ בבקעת הלבנון עד 1,500 מ"מ בהר הלבנון. ארזי הלבנון, הנזכרים כבר במקרא הם שהקנו למדינה זו את הכינוי "ארץ הארזים".

בלבנון יש שתי רצועות הרים המשתרעות מצפון לדרום: האחת, הרי מול הלבנון הגובלת בסוריה, והחרמון הוא הנקודה הגבוהה בה (2,814 מטרים מעל פני הים), והשנייה היא הרי לבנון המערביים אשר פסגתה הגבוהה ביותר נישאת ל-3,088 מטרים מעל פני הים. בתקופת החורף ההרים מתכסים שלג, עד להפשרתו ההדרגתית באביב.

לבנון היא המדינה הערבית היחידה, בפרט במזרח התיכון, שאין בה מדבריות כלל. בכך היא שונה מרובן המוחלט של המדינות הערביות והמזרח-תיכוניות שרוב שטחן מדבר.

דמוגרפיהעריכה

  ערך מורחב – דמוגרפיה של לבנון

לבנון היא המדינה השנייה בצפיפותה במזרח התיכון אחרי בחריין הזעירה, ואוכלוסייתה מונה נכון ל-2011 כ-4.1 מיליון תושבים. רוב התושבים יושבים בערים. הערים הראשיות בלבנון הם:

  • ביירות (بيروت, בָּיְרוּת) בת כ-1.7 מיליון תושבים (2007), היא הבירה ובה הנמל הראשי.
  • טריפולי (طرابلس, טַרָאבֻּלֻס), בת כ-500,000 תושבים, עיר נמל בצפון לבנון.
  • צידון (صيدا, סָיְדָא) עיר נמל בת כ-200,000 תושבים לאורך החוף בין צור לביירות.
  • זחלה (زحلة, זַחְלָה) העיר הגדולה בבקאע, עם כ-150,000 תושבים.
  • צור (صور, סוּר) עיר חוף בדרום המדינה בסמוך לגבול עם ישראל. בצור כ-120,000 תושבים.

דתות ומוצא אתניעריכה

 
חלוקת קבוצות דת בלבנון

בשנת 1932 נערך מפקד האוכלוסין הרשמי האחרון בלבנון, ובו היוו הנוצרים רוב של 54.7% מאוכלוסיית המדינה. מאז מסרבים הנוצרים לקיים מפקד נוסף רשמי שיעיד על אחוזם הנמוך יותר, עקב משמעות מפקד כזה על כוחם הפוליטי בשטח[8].

כיום, על פי ההערכות, מונים המוסלמים רוב של 54% מאוכלוסיית לבנון (27% סונים ו-27% שיעים), בעוד הנוצרים מהווים מיעוט של 41% (21% מארונים, 8% יוונים-אורתודוקסים, 5% קתולים ו-7% עדות נוצריות אחרות), ו-5% הנותרים הם של המיעוט הדרוזי שבלבנון נספר כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית[1][23].

מבחינה מוצא אתני, כ-95% מהאוכלוסייה היא ערבית, ו-4% ארמנית.

לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, מנתה יהדות לבנון כ-22,000 יהודים, ברובם בביירות. עם השנים עלתה מרבית הקהילה לישראל, ולאחר גל ההתקפות על היהודים שנותרו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, עלו רוב רובם של הנותרים. כיום מתגוררים בלבנון כמה עשרות בודדות של יהודים.

לקריאה נוספתעריכה

  • אדם ארנון, ארץ לבנון, הוצאת אורן, 2005

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 "The World Factbook — Central Intelligence Agency". www.cia.gov. ארכיון ארכיון מהמקור מ-10 September 2017. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2007. 
  2. ^ הדרוזים בישראל: שאלה של זהות, citizenship.cet.ac.il
  3. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  7. ^ מתוך האתר "worldometers"
  8. ^ 1 2 "Study shows stable Christian population in Lebanon". The Daily Star. 7 בפברואר 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-15 April 2013. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2013. 
  9. ^ הדרוזים בישראל: שאלה של זהות, citizenship.cet.ac.il
  10. ^ ייתכן גם כי מדובר בנהר אמנה, הוא נהר ברדה שבדמשק (ראו מלכים ב', ה', י"ב)
  11. ^ 1 2 מה קורה בלבנון, חיות כיס, כאן 11
  12. ^ מצב חירום בלבנון: ארגון דאע"ש פלש לעיר גבול במדינה, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2014
  13. ^ השפעת המפה הפוליטית בלבנון על תגובתה למבצע "מגן צפוני", מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון
  14. ^ האם ההפגנות בלבנון הן באמת 'מהפכה'? בפעם ראשונה יש סימנים שמדובר במרד נגד השיטה והמנהיגים הפוליטיים, כולל חיזבאללה, דבקה
  15. ^ תיעוד מפתיע: צבא לבנון פיזר אנשי חיזבאללה בכוח, בחדרי חרדים
  16. ^ בצל הפגנות הענק: ראש ממשלת לבנון הודיע על התפטרותו, וואלה!
  17. ^ חורבנה של לבנון - סכנה בגבול. אהוד יערי, פרשנות, אהוד יערי, אתר N12
  18. ^ השפעת המפה הפוליטית בלבנון על תגובתה למבצע "מגן צפוני", מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון
  19. ^ חיזבאללה עולה על הבנקים, באתר ‏מאקו
  20. ^ הלבנונים קורסים: "רעבים, שבורים, אומללים", ynet, ‏2020-07-05 (בעברית)
  21. ^ המחאה בלבנון מחריפה – האזרחים מאשימים את חיזבאללה, מקור ראשון, ‏2020-07-05 (בhe-IL)
  22. ^ מחוז ביירות מכיל רק את העיר הבירה ביירות.
  23. ^ הדרוזים בישראל: שאלה של זהות, citizenship.cet.ac.il