אהרן אלעמאני
אהרן אלעמאני או החבר אבן אלעמאני[2] או אבו מוסא הרון (שמו הערבי) (נפטר: 1141 לערך) היה דיין, פייטן ורופא באלכסנדריה במאה ה-12, מחשובי המשוררים העבריים במצרים בדורו.[3]
| מקום מגורים | אלכסנדריה |
|---|---|
| פטירה | 1141 בערך |
| תקופת הפעילות |
?–1141  |
| תחומי עיסוק | דיינות, רפואה, פייטנות, משרה ציבורית |
| בני דורו | יהודה הלוי |
| חיבוריו | פיוטים |
| אב | ישועה |
| צאצאים | ישועה, מבורך, יהודה, שמואל, צדוק |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד לישועה. מוצא משפחתו הוא כנראה מעמאן שבעבר הירדן, אבל אבותיו הגיעו לאלכסנדריה מארץ ישראל, ככל הנראה מירושלים.[4] חיים שירמן, וחוקרים אחרים בעקבותיו, העריכו כי אלעמאני ברח בעצמו מארץ ישראל לאחר כיבוש הצלבנים ב-1099.[5]
היה מהדמויות הבולטות בין יהודי אלכסנדריה בימיו; נשא במשרה רשמית כלשהי, אותה ניצל כדי למנוע העלאה בלתי חוקית של מס גולגולת באמצעות פניה אל הסולטן באלקאהירה.[6] מעמדו הכלכלי היה גבוה והוא היה עשיר מופלג, מה שאיפשר לו לאמץ גינוני אצילות שהיו נהוגים בספרד ואצל בני המעמד הגבוה במזרח.[4][6] היה דור שמיני לרופאים ועסק גם הוא בתחום ורופא נודע בזמנו.[7] ריה"ל התפייט על גדולתו של אלעמאני ברפואה, ומתארו כמי שנלחם עם מלאכי המוות השואפים לגדוע את חיי מטופליו, וכנגדם נעזר בחרבותיו (תרופות ומילות עידוד) ומנצח כאהרן הכהן שעצר המגפה.[8]
| ” | “ | |
– פתיחת השיר אני צעיר (שיוחס בעבר בטעות ליהודה הלוי) לאבן אלעמאני | ||
היה מחשובי דייני העיר,[3][12] וכונה, בין בשיריו של ריה"ל, ובין בחתימת שיריו שלו, "החבר" – תואר ההסמכה לדיינות בישיבות ארץ ישראל. בחלק משיריו הוא גם חותם בתואר הבבלי לדיין "אלוף"[13]. החזיק ספריה גדולה וחשובה, ובאחד ממכתביו שנשתמר, המעיד על עיסוקיו וספרייתו המגוונים, הוא מפציר באבו סעד, מהעיר פוסטאט, שישלח לו את תפסיר ספר יחזקאל, יוצרות של יוסף אבן אביתור, שלושה כרכי ספר הרפואה של פדניוס דיוסקורידס והלכות גדולות ששלח אלעמאני מספרייתו כי "אין אני יודע מה עלה בגורלם ולבי כרוך ודואג אחריהם מאוד עד בלי קץ."[14] בידינו מספר מעשי בית דין עליהם הוא חתום, לרוב כראשון החותמים.[15]
| ” | לוֹ עִם מַלְאֲכֵי מָוֶת קְרָבוֹת / וְחַרְבוֹתָיו לְמוּל חַרְבָּם שְׁלוּפוֹת |
“ |
קשריו עם ריה"ל
עריכהבמהלך מסעו לארץ ישראל של רבי יהודה הלוי, יחד עם המשורר יצחק אבן עזרא, התארחו השניים אצל אלעמאני באלכסנדריה ברוב החגים, הצומות והשבתות, בעקבות המלצת ידידו המצרי של ריה"ל, חלפון בן נתנאל, ובשאר הזמן גרו בדירה שכורה. בהמשך עבר ככל הנראה ריה"ל לדור אצל אלעמאני. פליישר וגיל העריכו כי הסיבות לבחירה באלעמאני כמארח, היו עושרו המופלג וארמונו המפואר, כמו גם מוצאו הארץ־ישראלי "שריגש מאד את ריה"ל", השכלתו הרחבה והיותו משורר מוכשר.[16] חיים שירמן כתב כי ריה"ל "התקשר עמו בקשרי ידידות אמיצים".[17] ריה"ל שלח אליו ואל משפחתו יותר מחמישה עשר שירים ואיגרות,[15] והתפעל מאוד מהאירוח המפואר בביתו ,[18] עד שכששבת אלעמאני שבת אחת מחוץ לעיר כתב ריה"ל:
הִתְנַכְּרָה שַׁבָּת וּמַעְדָנֶיהָ / אֵלַי וְלֹא אַכִּיר הֲדַר פָּנֶיהָ
| ” | הֶרֶף, שְׁאוֹן יָם, עַד אֲשֶׁר יִקְרַב / תַּלְמִיד וְיִשַּׁק אֶת‑פְּנֵי הָרָב – |
“ |
בעקבות בחירת ריה"ל להתארח בביתו, ומטעמים שאינם ידועים לנו, הסתכסך אלעמאני עם חלק מדייני אלכסנדריה, והם הוציאו את דיבתו רעה בפני שמואל בן חנניה הנגיד, וריה"ל השתדל למענו אצל הנגיד.[19] אלעמאני סייע לריה"ל כאשר הסתבך בעקבות עלילה שטפל עליו המומר אבן אלבצרי. אלעמאני ליווה אותו אל מפקד המשטרה החשאית, מה שתרם לחילוצו מהסבך המשפטי אליו נקלע.[20] גם שותפו של ריה"ל למסע, המשורר יצחק אבן עזרא כתב שיר תהלה לאלעמאני.[21] אלעמאני ליקט את שירי ריה"ל אליו ואת שירי המענה שלו לשירים אלו, דבר שעורר תרעומת בקרב חלק ממשכילי אלכסנדריה שסברו כי אין אלה שירים שראויים לפרסום. מן האניה,[22] בהיפרדו מעל הדיין לקראת עלייתו לארץ ישראל, כתב לו ריה"ל שיר ידידות מרגש, בו הוא כותב כי יקלל את הרוח שתסיע אותו מידידו, ואיננו מבין כביכול את החלטתו שלו עצמו לעזוב את עיר חברו.[23]
פליישר וגיל כתבו כי אלעמאני נפטר "זמן לא רב אחרי עלייתו של ריה"ל לארץ ישראל"[24], המתוארכת ליוני 1141.[25]
צאצאיו
עריכהאלעמאני היה אבי משפחה ידועה במצרים; בניו היו: ישועה, מבורך, יהודה, שמואל וצדוק, אשר נזכרים באחד משירי השבח ששלח לו ריה"ל בהיות אלעמאני כבן 80.[18] מספר פיוטים מבניו צדוק וישועה אלעמאני הגיעו לידינו.[26] גם נכדיו, יעקב והלל בני בנו יהודה היו פייטנים. בגניזה נמצא גם שריד מאיגרת מחורזת ששיגר שמואל, בנו של צדוק אלעמאני. ניניו של אלעמאני מתועדים אף הם בגניזה, אחד מהם כמלמד, השני כחזן של אלכסנדריה, והשלישי כרופא חצר בקהיר.[27]
פיוטיו
עריכהאלעמאני יצר בעיקר שירת קודש, והגיעו לידינו רק שלשה[29] שירי חול שלו, שניים מהם בנויים כשיר תהלה ספרדי רגיל השקול המשקל הכמותי[30] ושווה חרוז, ושקול במשקל ונחרז באותה הדרך בה שקול ונחרז שירו של ריה"ל עליו הוא משיב. גם פיוטי הקודש שכתב הם ספרדיים לעניין הלשון, העיצוב והתוכן. רובם של פיוטיו שקולים במשקל ההברתי־דקדוקי, המקובל בשירת הקודש הספרדית; רובן של הסטרופות בשיריו הן מעין אזוריות, ומיעוטן שירי אזור מובהקים.[31] גיל ופליישר כתבו כי "תהליך ספיגתה של ההשפעה הספרדית מגיע לבשלות סופית במצרים זמן מועט אחרי ימיו".[32] אלעמאני שאף להביא סיומות מקראיות בסוף מחרוזותיו, כמקובל בפייטנות המזרחית.[33] שלא כפייטנים הספרדים, הוא גם הרבה לחתום את שמו הפרטי בסטרופת הפתיחה, ככל הנראה בהשפעת הפייטן יצחק כנזי.[33]
רוב פיוטיו הם פיוטי סליחות.[34] סליחותיו של ר' אהרן לאומיות, גם כאשר הוא נוקט בלשון יחיד, וזאת לעומת הסליחות הספרדיות הרבות המעמידות את האדם במרכז הפיוט, וככלל הוא נאמן בנושאי פיוטו לרוח הפייטנית המקובלת, ומושפע בעיקר במבנים ובעיצוב הספרדיים, עובדה התואמת את היותו בשלב הביניים שבין הפייטנות המזרחית המאוחרת לפייטנות הספרדית[35]. יצר גם קינות לתשעה באב, צידוק הדין, פיוט למילה, רשות לברכו, פיוט לפורים, רהטים לשביעי של פסח, ופיוט לשבועות.
בלשונו, שאף להיצמד לרוח משוררי ספרד שהקפידו על שימוש בלשון המקרא בטהרתה ובכך לכתוב שירים מובנים, ולא להשתמש בצורות אופייניות לפייטנים קודמים. אמנם במספר מקרים נראה כי הוא פייט בצורות משונות מכוח המסורת המזרחית, ואולי אף בהשפעת האסכולה שייסד רס"ג בתפיסתו הבלשנית המחודשת, שבקש להחיות את שפת המקרא ולגזור ממנה חידושים רבים.[36]
יצירתו מגוונת מבחינת תבניות; רובם הגדול של השירים אמנם כתובים בתבנית מעין אזורית, אך חמישה אחרים בנויים כדרך 'המרובעים הספרדיים' ללא משקל כמותי, אחד מעוצב כמרובע ספרדי שקול, שלשה פיוטי אזור, ארבעה בחריזה סטרופית, שניים חד חרוזיים לא שקולים ואחד שווה חרוז ושקול במשקל כמותי, כמו גם שירי החול שבידינו.[37]
דפוסים
עריכהשיריו היו נפוצים במצרים בימיו ולאחר ימיו, וחלקם אף נדפסו במחזורים שונים.[38] בגניזה נשתמרו יותר מ-90 כתבי יד ובהם שיריו וקטעים מהם.[39] חיים שירמן התקין בשנת התש"ו 27 משיריו, חלקם ידועים ו-19 מהם מצא בגניזה.[40] חוקרים נוספים כגון שרגא אברמסון,[41] אלכסנדר שייבר,[42] ועזרא פליישר הוציאו לאור עוד מפיוטיו,[43] עד שבשנת ה'תשס"ח, הוציאה לאור שרה כהן מהדורה מוהדרת מבוארת של שיריו, ובה 62 שירים שכתב, ועוד אחד מסופק.[44] בשנת ה׳תשע"ח זיהה יהושע גרנט את שיר השבח "אני צעיר"[45] שיוחס עד אז ליהודה הלוי, לאבן אלעמאני, והדפיס אותו מחדש.[46]
לקריאה נוספת
עריכה- Heinrich Brody, Ahron Al'amani und seine Söhne, Zeitschrift für hebräische Bibliographie, כרך 6, S. Calvary, 1902, עמ' 18-24. (בגרמנית)
- Sandor Scheiber, Geniza Studies, Georg Olms Verlag, 1981, עמ' 273-283, ISBN 978-3-487-41258-0. (בגרמנית)
- שמעון גרשון ברנשטין, ר' יהודה הלוי ומשוררי בית אלעמאני, הדואר, 1941
- חיים שירמן: המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי, בתוך: ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים, כרך ששי, ירושלים:שוקן ה'תש"ו, עמ' רסה־רפח
- שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים:הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח.
- חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, ערך השלים וליווה בהערות עזרא פליישר, ירושלים ה'תשנ"ו, פרק שני, עמ' 472–474.
- משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 139–143 ו-פרק ז'.
- מרים פרנקל, האוהבים והנדיבים: עילית מנהיגה בקרב יהודי אלכסנדריה בימי הביניים, ירושלים: יד בן צבי, ה'תשס"ז, עמודים 94–101.
- יהושע גרנט, בקול פעמון ורימון לנא אמון: הגעתו של ר׳ יהודה הלוי לאלכסנדריה בראי שיר ׳חדש׳ לאהרן אבן אלעמאני, תרביץ פה (תמוז־אלול תשע"ח), עמ׳ 657–681.
קישורים חיצוניים
עריכה- מידע על אהרן אלעמאני בקטלוג הספרייה הלאומית
- שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני בצירוף מבוא, חילופי נוסח וביאורים, גישה מקוונת, באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מהדורת ח' שירמן: עמ' רס"ז. מהדורת ש' כהן: שיר א.
- ^ בקטעים מן הגניזה הוא מכונה תמיד אבן אלעמאני, ו׳אלעמאני׳ ככל הנראה היה כינוי של אביו, ישועה. במחקר, ר׳ אהרן כונה לאורך השנים אלעמאני.יהושע גרנט, בקול פעמון ורימון לנא אמון: הגעתו של ר׳ יהודה הלוי לאלכסנדריה בראי שיר ׳חדש׳ לאהרן אבן אלעמאני, תרביץ פה (תמוז־אלול תשע"ח), עמ׳ 658, הע׳ 3.
- ^ 1 2 משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 140
- ^ 1 2 משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 139.
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח עמ' 19, 26.
- ^ 1 2 שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח עמ' 31
- ^ S. D. Goitein, A Mediterranean Society: The Jewish Communities of the Arab World as Portrayed in the Documents of the Cairo Geniza, Vol. II: The Community, University of California Press, 1999, עמ' 245,567, ISBN 978-0-520-22159-8. (באנגלית)
- ^ ספר במדבר, פרק י"ז, פסוקים י"א–ט"ו
- ^ מירושלים (קודשי), מקום המקדש (מקדשי), בה שכנתי
- ^ אדום-הצלבנים ב-1099.
- ^ ארץ המצרים
- ^ מרים פרנקל, האוהבים והנדיבים: עילית מנהיגה בקרב יהודי אלכסנדריה בימי הביניים, ירושלים: יד בן צבי, תשס"ז, עמודים 94-101 גרסה מטעמים שונים כי הוא לא היה דיין והתואר חבר לא הוקנה לו במסגרת ישיבות ארץ ישראל, אך ש' כהן במבוא לשירי ר' אהרן אלעמאניף פרק ב', וע' פליישר ומשה גיל יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 140 נסמכו על ממצאים מן הגניזה וביניהם פסקי דין הסותרים טענה זו.
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח, פרק ב', עמ' 28.
- ^ Cambridge, CUL: T-S 13J14.25, תרגום: מרים פרנקל מופיע ב- THE FRIEDBERG GENIZAH PROJECT
- ^ 1 2 שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח, פרק ב', עמ' 26–37.
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 204
- ^ חיים שירמן, המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי, בתוך: ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים, כרך ששי, ירושלים:שוקן ה'תש"ו, עמ' רסה
- ^ 1 2 למיטב כפרים ומבחר נרדים (טקסט בלבד) - יהודה הלוי בן שמואל | מפעל המילון ההיסטורי, באתר maagarim.hebrew-academy.org.il
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 210–220
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 220–221 ושם עמ' 473 שו' 19
- ^ מנחם חיים שמלצר, יצחק אבן עזרא שירים, Bet ha-midrash le-Rabanim be-Ameriḳa, 1980, עמ' י', שיר ח', ועמוד 82, מסת"ב 978-0-87334-011-3. (בiw)
- ^ עזרא פליישר, השירה עברית בספרד ובשלוחותיה, חלק ב', עמ' 836, הע' 121
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 221
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 140, הע' 148.
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 253
- ^ חיים שירמן : המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי, בתוך: ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים, כרך ששי, ירושלים: שוקן ה'תש"ו, עמ' רסה הע' 1
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח עמ' 36–37
- ^ במהדורת ח' שירמן: עמ' רפו. במהדורת ש' כהן: שיר י"ג.
- ^ כולל השיר "אני צעיר" שיוחס בעבר לריה"ל, ויהושע גרנט, בקול פעמון ורימון לנא אמון: הגעתו של ר׳ יהודה הלוי לאלכסנדריה בראי שיר ׳חדש׳ לאהרן אבן אלעמאני, תרביץ פה (תמוז־אלול תשע"ח), עמ׳ 657–681 זיהה אותו כשל אבן אלעמאני.
- ^ משקל בו בכל צלעית של הפיוט יש כמות שווה של מילים
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 141–142. שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח, עמ' 74
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 142
- ^ 1 2 שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח עמ' 75
- ^ במהדורת כהן, שירים א־מו.
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח, עמ 119–120.
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח, פרק ט.
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח, פרק ה
- ^ כמו הפיוט "אל ההרים" שנדפס במחזור ארם צובה, ונציה ה'רפ"ז, דף לא.
- ^ משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 140–141
- ^ חיים שירמן: המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי, בתוך: ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים, כרך ששי, ירושלים:שוקן ה'תש"ו, עמ' רסה־רפח
- ^ שרגא אברמסון, סליחות ר' יעקב ב"ר יהודה החבר עמאני, ידיעות המכון לחקר השירה העברית ז, תשי"ח, עמ' 323–324
- ^ A. Scheiber, “Unbekannte Gedichte von Aron ibn al-Ammani, dem Freunde Jehuda Hallevis, sefarad xxvii, 1967, pp.269-281
- ^ ראו: עזרא פליישר, השירה העברית בספרד ובשלוחותיה, א, עמ' 345–349. ומשה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים ה'תשס"א, עמ' 141 הע' 152
- ^ שרה כהן, שירי ר' אהרן אלעמאני, ירושלים: הוצאת חברת מקיצי נרדמים ה'תשס"ח.
- ^ יצא לאור לראשונה ע״פ כתב יד יחיד מהגניזה ע״י חיים שירמן, שירים חדשים מן הגניזה, ירושלים ה׳תשכ״ו, עמ׳ 237.
- ^ גרנט הציע לזהות שירים נוספים מתקופת ריה״ל באלכסנדריה ככאלה שיצאו מיד אלעמאני, כמו ״צאינה בנות נוא אמון״ ועוד אחרים בתורת ספק. יהושע גרנט, בקול פעמון ורימון לנא אמון: הגעתו של ר׳ יהודה הלוי לאלכסנדריה בראי שיר ׳חדש׳ לאהרן אבן אלעמאני, תרביץ פה (תמוז־אלול תשע"ח), עמ׳ 657–681.