אהרן דאגלס
אהרון דאגלס (באנגלית: Aaron Douglas; 1899 – 1979) היה צייר, מאייר אמריקאי ומחנך לאמנות חזותית. הוא היה דמות מרכזית ברנסאנס של הארלם. הוא פיתח את קריירת האמנות שלו בציורי קיר ויצר איורים שהתייחסו לנושאים חברתיים סביב ההפרדה הגזעית בארצות הברית.[1][2] דאגלס הקים את הבמה לאמנים צעירים אפרו- אמריקאים לאפשר להם להיכנס לתחום האומנויות באמצעות מעורבותו בגילדת האמנים של הארלם. בשנת 1944 הוא הקים את המחלקה לאמנות באוניברסיטת פיסק בנאשוויל, טנסי. הוא לימד שיעורי אמנות חזותית שם עד פרישתו בשנת 1966.
 | |
| לידה |
26 במאי 1899 טופיקה, קנזס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1979 (בגיל 79) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
הארלם רנסאנס |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאהרון דאגלס נולד בטופקה בקנזס ב־26 במאי 1899,[3] האב היה אופה מטנסי, ואמו עקרת בית ואמנית חובבת מאלבמה. תשוקתו לאמנות נבעה מהערצת ציורי אמו. הוא למד בתיכון טופקה, שבמהלכו עבד בחצר המשתלה של סקינדר ובמחסן החומרים של חברת יוניון פסיפיק, וסיים את לימודיו בשנת 1917.[4]
לאחר התיכון עבר דאגלס לדטרויט, מישיגן, ועבד בעבודות שונות - בניין, מוסך ועוד. במהלך תקופה זו הוא השתתף בשיעורים במוזיאון דטרויט לאמנות לפני שנכנס ללמוד באוניברסיטת נברסקה בשנת 1918. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה ניסה דאגלס להצטרף לחיל ההדרכה של צבא הסטודנטים (SATC) באוניברסיטת נברסקה, אך לא התקבל. היסטוריונים העריכו כי הדבר נבע מאווירת ההפרדה הגזעית בחברה האמריקאית כולל הצבא באותה העת. לאחר חתימת שביתת הנשק חזר לאוניברסיטת נברסקה, שם קיבל תואר ראשון באמנויות יפות בשנת 1922.[5]
לאחר סיום לימודיו, עבד דאגלס כמלצר ברכבת יוניון פסיפיק עד שנת 1923, ולאחר מכן התקבל להוראת אומנות חזותית בבית הספר התיכון לינקולן בקנזס סיטי, מיזורי, שם שהה שם עד 1925. במהלך תקופתו בקנזס סיטי, הוא התכתב עם אלטה סוייר, אשתו לעתיד, על תוכניותיו מעבר להוראה במסגרת תיכונית. הוא רצה להמשיך את קריירת האמנות שלו בפריז, צרפת, כפי שעשו רבים מחבריו האמנים.
קריירה
עריכה1925-37
עריכהבשנת 1925 התכוון דאגלס לעבור להארלם, ניו יורק, בדרכו לפריז כדי לקדם את קריירת האמנות שלו. הוא היה משוכנע שיישאר בהארלם ויפתח את אמנותו בעיצומו של הרנסאנס של הארלם.[2] בזמן שהותו בהארלם, למד אצל וינולד רייס, צייר פורטרטים גרמני שעודד אותו לעבוד עם נושאים אפרו-אמריקאיים כדי ליצור תחושת אחדות בינם לאמנות. דגלאס אייר עבור כתבי עת וארגונים שונים. איורים אלה התמקדו במאמרים על הגזענות התיאטרון והג'אז. בשנת 1927 התבקש דאגלס ליצור את ציור הקיר הראשון שלו במועדון לילה והדגיש את חיי הלילה של הארלם בציור.[6] בשנת 1928 קיבל דאגלס מלגת קרן בארנס להיות שנה בפילדלפיה, פנסילבניה, שם אלברט ברנס, הנדבן ומייסד קרן בארנס, תמך בו בלימוד ציור מודרניסטי והאמנות האפריקאית. באותה שנה השתתף דאגלס בתערוכה של קרן הרמון שאורגנה על ידי האגודה לאמנות המכללות, בכותרת "אמנות שחורה עכשווית". בקיץ 1930 עבר לנאשוויל, טנסי, שם עבד על סדרת ציורי קיר, לספרייה של אוניברסיטת פיסק. בזמן ששהה בנאשוויל, הוא הוזמן על ידי מלון שרמן בשיקגו, אילינוי, לצייר סדרת ציורי קיר. בנוסף, הוא הוזמן על ידי מכללת בנט לנשים בגרינסבורו, צפון קרוליינה, ליצור ציור קיר עם דמותה של לוחמת זכויות האדם הארייט טאבמן במרכז הציור. לאחר מכן עבר בשנת 1931 לשנה אחת בפריז, צרפת, שם קיבל הכשרה בפיסול וציור.[3]
דאגלס חזר להארלם באמצע שנות השלושים לעבוד על טכניקות ציור הקיר שלו. בשנת 1934 הוזמן על ידי YMCA ברחוב 135 בניו יורק לצייר ציור קיר על הבניין שלהם, כמו גם על ידי מינהל העבודות הציבוריות לצייר את סדרת ציורי הקיר המוערכת ביותר שלו, ״הבטים של חיי השחורים״, עבור סניף הספרייה הציבורית של ניו יורק. הוא השתמש בציורי קיר אלה כדי לאפיין לציבור על מקומם של האפרו-אמריקאים לאורך ההיסטוריה של אמריקה והחברה הנוכחית שלה. בסדרה המורכבת מארבעה ציורי קיר, דאגלס לקח את הצופים מזמן העבדות לעידן השיקום בארצות הברית. וכן מדרך איומי הלינץ' וההפרדה באמריקה שלאחר מלחמת האזרחים לציור קיר אחרון המתאר את ההגירה של האפרו-אמריקאים צפונה לעבר הרנסאנס של הארלם והשפל הגדול. באותו הזמן, שימש דאגלס כנשיא גילדת האמנים של הארלם בשנת 1935, ארגון שנועד ליצור רשת של אמנים צעירים בעיר ניו יורק כדי לספק תמיכה והשראה במהלך הרנסאנס של הארלם.
1937-66
עריכה
בשנת 1937 העניקה קרן רוזנוולד לדאגלס מלגה לנסוע לדרום ארצות הברית ולבקר בעיקר באוניברסיטאות שחורות, כולל אוניברסיטת פיסק בנאשוויל, טנסי, מכון טוסקקי באלבמה ואוניברסיטת דילארד בניו אורלינס, לואיזיאנה. בשנת 1938 הוא קיבל שוב מלגה מקרן רוזנוולד כדי לנסוע לרפובליקה הדומיניקנית והאיטי כדי לייצור סדרת ציורים המתארים את חיי האיים הקריביים.
כשחזר לארצות הברית בשנת 1940, עבד באוניברסיטת פיסק בנאשוויל, טנסי, בעת שלימד גם במכללת המורים באוניברסיטת קולומביה בעיר ניו יורק. הוא קיבל את התואר השני לאמנויות בשנת 1944, ועבר לנאשוויל כדי לייסד את המחלקה לאמנות באוניברסיטת פיסק. [5] במהלך כהונתו כפרופסור במחלקה לאמנות, הוא היה המייסד של הגלריה לאמנות יפה של קרל ואן וכטן, שכלל אמנות לבנה וגם אפרו-אמריקאית במאמץ לחנך סטודנטים להיות אמנים בדרום האמריקאי.[1]
הוא ניצל את חוויותיו כאמן בתקופת הרנסאנס בהארלם כדי לעורר את תלמידיו להרחיב את תנועות האמנות האפרו-אמריקאית. הוא עודד את תלמידיו ללמוד את ההיסטוריה האפרו-אמריקאית כדי להבין היטב את הצורך באמנות שלהם בתוך החברה הלבנה-אמריקאית. דאגלאס פרש מהוראה במחלקה לאמנות באוניברסיטת פיסק בשנת 1966.
אהרון דאגלס נפטר בגיל 79 ב -2 בפברואר 1979.
סגנון
עריכהאהרון דאגלס פיתח שני סגנונות אמנות במהלך הקריירה שלו: תחילה כצייר מסורתי, אחר כך כצייר ציורי קיר ומאייר. דאגלס שילב נושאים אפריקאים ביצירות האמנות שלו כדי ליצור קשר עם אנשי הקהילה השחורה האמריקאית. עבודתו מתוארת כמופשטת, בכך שהיא הציגה את האוניברסליות של הקהילה האפרו-אמריקני באמצעות שירה, מחול ודימויים. באמצעות ציורי קיר ואיורים לפרסומים שונים הוא התייחס לנושאים חברתיים הקשורים לגזענות ולהפרדה בארצות הברית, והיה אחד האמנים החזותיים האפרו-אמריקאים הראשונים.[6]
בעבודותיו מופיעות צלליות של גברים ונשים, לרוב בשחור לבן. התיאורים האנושיים הם בצורות שטוחות, זוויתיות וארוכות, וחריצים במקום עיניים. לעיתים קרובות, דמויותיו הנשיות נמשכות בתנוחה כפופה או בתנועה כאילו הן רוקדות בצורה מסורתית. הוא אימץ אלמנטים של מסכות ופסלים ממערב אפריקה לאמנות שלו, בטכניקה שהשתמשה בקוביזם כדי לפשט את דמויותיו לקווים. הוא השתמש בטווח צר של צבעים, לרוב בירוקים, חומים, אפורים ושחורים. צורותיו האנושיות צוירו בגוונים כהים יותר של הצבעים הנוכחיים בציור. לעיתים קרובות השתמש במעגלים קונצנטריים כדי להשפיע על הצופה להתמקד בחלק מסוים בציור.
עבודות האמנות שלו הן דו־ממדיות, ודמויותיו האנושיות הן חסרות פנים, ומאפשרות לצורותיהן להיות סמליות וכלליות, כדי ליצור תחושת אחדות בתוך הקהילה. ציוריה של דאגלס כוללים צלליות שקופות למחצה כדי להציג את מאבקם של אפרו-אמריקאים ואת הצלחותיהם היחסיות בהיבטים שונים של חיי החברה.
עבודתו מתוארת כמיוחדת ביצירת קשר בין אפרו-אמריקאים לבין אבותיהם באפריקה באמצעות אלמנטים חזותיים המושרשים באמנות אפריקאית, ובכך מעניקים לחוויה האפרו-אמריקאית אסתטיקה סמלית.
מורשת
עריכהאהרון דאגלס היה חלוץ התנועה המודרניסטית האפרו-אמריקאית בשילוב עם אסתטיקה של אמנות מסורתית אפריקאית עתיקה. הוא הקים את הבמה לאמנים אפרו-אמריקאים כדי להשתמש באלמנטים מההיסטוריה האפרו-אמריקאית לתאר נושאים גזעיים הקיימים בחברה.
בשנת 2007 ארגן מוזיאון ספנסר תערוכה בשם "אהרון דאגלס: מודרניסט אפרו-אמריקני". התערוכה נדדה למקומות אחרים בארצות הברית. היא הוצגה גם במוזיאון האמנות האמריקאי סמית'סוניאן בוושינגטון הבירה, והגיעה למרכז שומבורג למחקר התרבות השחורה בניו יורק, 2008.
בשנת 2016, עם פתיחת המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית, הוצב באתר שלהם ארכיון של יצירות אמנות שנוצרו על ידי אהרון דאגלס או הקשורות אליו.[7]
קישורים חיצוניים
עריכה
- אהרן דאגלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אהרן דאגלס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Douglas, Aaron. Earle, Susan. Ater, Renée., Aaron Douglas : African American modernist, Yale University Press, 2007, ISBN 978-0-300-13592-3
- ^ 1 2 Harlem Renaissance, Oxford African American Studies Center (באנגלית)
- ^ 1 2 Douglas, Aaron (1899-1979), artist and educator, American National Biography (באנגלית)
- ^ Aaron Douglas - Kansapedia - Kansas Historical Society, www.kshs.org
- ^ Douglas, Aaron (1899-1979), artist and educator, American National Biography (באנגלית)
- ^ 1 2 Douglas, Aaron, Oxford African American Studies Center (באנגלית)
- ^ NMAAHC Collections Search, National Museum of African American History and Culture (באנגלית)