אודי שרבני

אודי שרבני (נולד ב-12 במרץ 1976) הוא סופר, משורר, פזמונאי ותסריטאי ישראלי. זוכה תחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת 2009, פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם לשנת 2017. ספרו השני, "יש לך בשביל מה", נכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר לשנת 2016.

שרבני מקריא שירה במשכנות שאננים בירושלים, מאי 2019

קורות חייםעריכה

שרבני נולד בשנת 1976 בשכונת הדר יוסף בתל אביב. אמו, שושנה שרבני, עלתה מעיראק, ואביו, אברהם ניסן שרבני, בנו של המקובל יהושוע שהרבני, נולד בחברון. שם המשפחה נהגה "שרבני" גם מבין המשפחה הדתית בירושלים, ויש שכותבים אותו "שרבאני".

שרבני היה כדורגלן מקצועני. הוא נפצע בשרירי הבטן ופרש. שיחק במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, ובקבוצת הבוגרים של הכח רמת-גן, מכבי הרצליה (בליגה הלאומית שהייתה אז הליגה הבכירה) והפועל יהוד. עם פרישתו החל לכתוב. הוציא את העיתון המחתרתי "מסטיק אבטיח" שחולק ברחבי הארץ. בשנת 2003 החל לכתוב במגזין 42 מעלות (שלימים שינה את שמו ל-360 מעלות) את הטור "מסטיק אבטיח" שנכללו בו הפינות הקבועות "אמאש'ך, אבאש'ך", "ציפורה סכיזופרנית" שהיוותה פינת רכילות פארודית-עצמית, "משלים בגרויות", "מפתקאות כיס", "הקאפס לוק השבועי לילד". בהמשך כתב בעיתונים ובאתרים כגון טיים אאוט, העיר, וואלה!, עכבר העיר, ובעיתון הארץ. בעיתון הארץ כתב את הטור "מתחת לחלוץ", שהיווה זווית אחרת למשחק אותו סיקר וכלל גם את פסקול המשחק.

ב-2004 החל לכתוב באתר וואלה! בנושאי אמנות וספורט. כתיבתו בוואלה! תרבות כללה טורים קבועים כגון "תמונה וטקסט"; ניתוח אלבומי מופת דרך העטיפה שלהם. את "דני פריפריאלי"; רצועת קומיקס בשיתוף מיכל ברוך, ו"משורר רחוב" שכלל כתבות וידאו.

ביוני 2019 החל להגיש מידי ליל שני את התוכנית ציפורי לילה בגלי צה"ל, ביחד עם נועה ברמן-הרצברג.

יצירתו הספרותיתעריכה

שרבני כתב ארבעה ספרים. ספריו מגוונים ועוסקים בישראליות דרך הזיכרון והשפה. ב-2011 פרסם את רומן הביכורים שלו, "למה אתה לא מחייך" (הוצאת מודן) שזכה לשבחים רבים. ב-2016 פרסם את ספרו "יש לך בשביל מה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית הפועלים) שנכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר. ב-2018 פרסם את הספר "צריך לעשות את זה יותר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית הפועלים). ב-2020 פרסם את ספר השירה "אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך" (הוצאת הקיבוץ המאוחד).

שרבני גם עוסק בכתיבת שירה ושיריו התפרסמו באנתולוגיות שונות ובמוספי הספרות של עיתון הארץ.

בעיני רבים שרבני נחשב סופר ומשורר של מוזיקאים.

אילוצים כתיבתייםעריכה

שרבני שומר על שלושה אילוצים קבועים שחייבים להופיע בכל ספריו.

1.     גיבור הספר תמיד ללא שם.

2.     היצירה 4′33″ של ג'ון קייג' מבליחה כמטפורה.

3.     התופעה כאבי פנטום מבליחה כמטפורה.

פוליטיקלי אוטו-קורקטעריכה

בשנת 2015 טבע את המונח "עידן הפוליטקלי אוטו-קורקט" במאמר אשר פורסם באתר המקום הכי חם בגיהנום. לימים, השתמש במונח זה בספרו "צריך לעשות את זה יותר".

המונח אומר שלהבדיל מהפוליטקלי קורקט שבו הדברים מתואמים לרוח התקופה, הרי שכלפי יצירות ישנות יש קריאה מחודשת ומבטלת עבר, בהקבלה לבודק האיות (אוטוקורקט) המזהה בטקסט מילים החשודות בשגיאת כתיב, ומציע הצעות לתיקון אוטומטי.

מקרים כאלה החלו לצוץ במהלך שנת 2020 דוגמת הסרת הסרט חלף עם הרוח משירותי הסטרימינג של HBO, או המקרה של מייק הנרי שדובב את הדמות "קליבלנד השחור" במשך 20 שנה בסדרה איש משפחה, אך הודיע על התפטרותו בשל היותו לבן, ועוד.

בשנת 2018 הופיע מונח זה בספרו "צריך לעשות את זה יותר" במעין מונולוג פנימי:

"אני לא נרדם כשספר בידיי. מעולם גם לא אמרתי, אפילו לא לעצמי, "אני אלך לישון עם איזה ספר טוב". קריאת ספרים זו עבודה קשה כי צריך להקטין. הקורא צריך להתמזג עם הדמויות, להוביל אותן בעיני דמיונו כדי שהן יובילו אותו. אַל לקורא לערבב את משנתו האישית כאשר הוא קורא פסקה שפוגעת בקבוצה שאליה הוא משויך, או כך הוא לפחות חושב. איך אני אסביר לך? חשבתי על זה לפני כמה ימים שזה כבר מזמן לא עידן של "פוליטקלי קורקט". זה "פוליטקלי אוטו-קורקט"; כאילו, כמו הטלפונים שמנסים לנחש בשבילך את הכתיבה, רק בקריאה. לא משנה, נו. בקיצור, עליו, על הקורא, לדרוך במתכוון על נמלה מסוג זה. על הקורא לנתק את כותב הספר מהדמות; לפעמים אני שומע ברמזורים אנשים שאומרים שהם לא רוצים לפגוש את גיבוריהם כדי לא להתאכזב. מה הקשר בין הדברים? אם אלה הם הקוראים, עדיף לו לסופר שלא יהיו לו כלל! קוראים כאלה הם קוראים שבשרוכי נעליהם קשור אסימון לכדי נפילת מבטם עליו, מערבבים בין דמות לכותבהּ. בסופו של ספר, הם מתהדהדים בחלל ריק עם משפט שהדמות אמרה, ומשייכים אותה למציאות היומיומיות; רוצים שכותב הספר יהיה חבר שלהם והם יוכלו להתקשר אליו, או משהו כזה. אה! אם כבר אז להתקשר לדמות, מה פתאום לסופר? אני לא רוצה לפגוש אף אחד בלי קשר למקצועו, בטח ובטח אם הוא סופר. אני מניח שאם הייתי עוסק בכתיבה אז היה אפשר לחשוד בי שאני אכול שנאה עצמית. אבל אני רק קורא. קורא וקורא. וכקורא, ביחס לשאר הקוראים, אני אכול שנאה עצמית. בזה אני מוכן להודות. אני יכול לחיות עם זה."

כתיבה פזמונאיתעריכה

שרבני כותב שירים לזמרים. בין היתר לברי סחרוף, שרון מולדאבי, אסף ארליך, זהר גינסבורג, יוגב גלוסמן. משתף פעולה כדרך קבע עם מוזיקאים ואמנים, ביניהם עמיר לב, רון ארד, גיא שמי, איתי מאוטנר, רועי פרייליך, גידי רז, אייל יונתי, אסף תלמודי ועוד.

יצירתו בתחומים אחריםעריכה

שרבני מבצע הופעות הכוללות טקסטים שלו. אלה הם הופעות מוזיקה ומיצג. בין היתר הופיע במוזיאון ישראל בשיתוף פעולה עם האמן רון ארד ביצירה "אדם בלי פורמט", "איפה אתה? אני בדאדא", מיצג עם אשתו, מיה, שכלל דו-שיח חי בן שש שעות שהמבקרים האזינו לו באוזניות מיוחדות כאשר התהלכו במוזיאון ישראל.

פרסים והכרהעריכה

בשנת 2009 זכה שרבני במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", בשנת 2017 הוענק לו פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. ספרו "יש לך בשביל מה", נכלל ברשימה הארוכה לפרס ספיר 2016.

ספריועריכה

  • "למה אתה לא מחייך": רומן. הוצאת מודן. עורכת מיכל חרותי. 2011.
  • "יש לך בשביל מה": שלוש נובלות. הוצאת הקיבוץ המאוחד- ספרית הפועלים. עורכת: נגה אלבלך. 2016.
  • "צריך לעשות את זה יותר": שלוש נובלות וסיפור קצר. הוצאת הקיבוץ המאוחד- ספרית הפועלים. עורכת: נגה אלבלך. 2018.
  • "אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך": שירה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. עורך: ארז שוייצר. 2020.

קישורים חיצונייםעריכה