אוד ננסן
אוד ננסן (6 בדצמבר 1901 - 27 ביוני 1973) היה אדריכל, סופר ופעיל זכויות אדם נורבגי. הוא נחשב למייסד שותף של קרן החירום הבין-לאומית של האו"ם לילדים וידוע בשל מאמציו ההומניטריים למען היהודים בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה.[1]
 | |
| לידה |
6 בדצמבר 1901 בארום, נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1973 (בגיל 71) אוסלו, נורווגיה |
| מדינה |
נורווגיה |
| השכלה |
המכון הנורווגי לטכנולוגיה |
| מעסיק |
קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה
עריכהאוד ננסן נולד בבארום באקשהוס שבנורווגיה. הוא היה השני מבין חמשת ילדיו של המדען והחוקר פריטיוף ננסן. הוא גדל בליסקר (אנ') שליד אוסלו. לאחר שאמו אוה ננסן מתה ב-1907, הוא גדל בביתו של שכנו אנטון קלאבנס (אנ'). בשנת 1920, הוא החל ללמוד אדריכלות במכון הטכנולוגי הנורבגי (אנ') בטרונדהיים. מ-1927 עד 1930, הוא עבד בניו יורק. במהלך 1930 חזר לאוסלו והתלמד אצל ארנשטיין ארנברג (אנ').
בשנת 1931 החל ננסן לעבוד באדריכלות באוסלו. הוא גם הקים את הארגון ההומניטרי Nansenhjelpen (אנ') ב-1936 כדי לספק סיוע ליהודים שנמלטו מרדיפות הנאצים במרכז אירופה. בית הילדים היהודי באוסלו הוקם במהלך 1939 בחסות Nansenhjelpen.[2]
ננסן מיקד את מאמציו במצב בצ'כוסלובקיה. יחד עם אשתו קארי ננסן והעיתונאית טובה פילסת', אשתו של המו"ל מקס טאו (אנ'), הוא הקים משרד שטח בפראג ונסע רבות באירופה ב-1939 כדי לעזור לפליטים.[3][4]
לאחר שחזר לנורווגיה, הוא הצטרף להתנגדות הנורווגית המתהווה נגד ממשלתו של וידקון קוויזלינג, הוא נעצר שוב ושוב על ידי הגסטפו, וגורש למחנה הריכוז זקסנהאוזן. הוא גם היה עובד כפייה במחנה הכלא וידל (אנ').[5] ננסן ניהל יומן במהלך מאסרו שהסתיר ושימר. יומנים אלו פורסמו לאחר המלחמה וסיפקו תיאור מעמיק של החיים והמוות במחנות הריכוז וההשמדה של גרמניה הנאצית.[6][7]
הוא שרד את השבי במחנות וחזר לנורבגיה שם חידש את הקריירה האדריכלית שלו, תוך שהוא יזם כמה מאמצים הומניטריים. הוא היה נשיא One World מ-1947 עד 1956, והוא נחשב למייסד שותף של יוניסף. על מאמציו ההומניטאריים, זכה אוד ננסן לעיטורים רבים ונורבגיים ובינלאומיים. הוא מונה למפקד מסדר אולב הקדוש בשנת 1970.[8] הוא קיבל את עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ואת עיטור הכבוד עבור שירותים לרפובליקה של אוסטריה (אנ').[9]
בין העבודות הארכיטקטוניות של ננסן ניתן למנות את בניין הטרמינל הראשי בשדה התעופה פורנבו (אנ') (המושבת כיום) משנת 1963. הוא גם הוביל עבודות שיקום לבית ילדותו בפולהוגדה.[10]
ננסן היה נשוי לקארן "קארי" הירש (1903–1985). בניו הם האדריכל ופעיל זכויות האדם איגיל ננסן (אנ') והמשפטנית מרית גרווה (אנ'), אשתו של הדיפלומט טים גרווה (אנ').[11]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Elisabeth Seip. "Odd Nansen". Norsk kunstnerleksikon. נבדק ב-1 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tore Pryser. "Nansenhjelp". Store norske leksikon. נבדק ב-1 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cohen, Maynard M. (1997). A Stand Against Tyranny: Norway's Physicians and the Nazis. Detroit: Wayne State University Press. ISBN 978-0814326039. 63-82.
- ^ Einhart Lorenz. "Max Tau". Norsk biografisk leksikon. נבדק ב-1 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Forty, George. 2002. Fortress Europe: Hitler's Atlantic Wall. Hersham, UK: Ian Allan, p. 33
- ^ "Nansen, Odd" (בנורווגית). NorgesLexi.com. אורכב מ-המקור ב-2010-02-27. נבדק ב-2008-08-30.
- ^ Timothy J. Boyce (במאי 2013). "Odd Nansen and His Secret Diary" (PDF). Sons of Norway ‘’Viking’’. נבדק ב-1 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gaute Baalsrud. "Odd Nansen". Norsk biografisk leksikon. נבדק ב-1 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nansen, Odd". Hvem er hvem? (בנורווגית). Oslo: Aschehoug. 1973. p. 404. נבדק ב-23 במרץ 2019.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Liseter, Ivar (1949-01-31). "Polhøgda - from the home of Fridtjof Nansen to the Fridtjof Nansen Institute" (PDF). Lysaker: The Fridtjof Nansen Institute. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-04-09. נבדק ב-2008-02-10.
- ^ Arne Bonde. "Tim Greve". Norsk biografisk leksikon. נבדק ב-1 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה)