אוויטה (סרט)

אוויטה (במקור: Evita) הוא סרט מוזיקלי אמריקאי משנת 1996 בבימויו של אלן פארקר בכיכובם של מדונה, אנטוניו בנדרס, ג'ונתן פרייס וג'ימי נייל. עלילת הסרט מתארת את סיפור חייה ומותה של אווה דוארטה, לימים - אווה דוארטה דה פרון, החל מהיותה ילדה צעירה מן המעמד הנמוך, ועד להפיכה לגברת הראשונה ולמנהיגה הרוחנית של ארגנטינה. הסרט, אשר מורכב כמעט כולו שירה, מבוסס על המחזמר "אוויטה" מאת אנדרו לויד ובר וטים רייס.

אוויטה
Evita

מבוסס על	המחזמר "אוויטה" מאת אנדרו לויד ובר וטים רייס
בימוי	אלן פארקר
הופק בידי	אלן פארקר, רוברט סטיגווד, אנדרו ג'. ואג'נה
תסריט	אוליבר סטון, אלן פארקר, טים רייס
עריכה	גרי המבלינג
שחקנים ראשיים	מדונה אנטוניו בנדרס ג'ונתן פרייס ג'ימי נייל
מוזיקה	אנדרו לויד ובר (לחן) טים רייס (מילים)
צילום	דריוש חאנג'י
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Cinergi Pictures
חברה מפיצה	Hollywood Pictures
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	25 בדצמבר 1996
משך הקרנה	134 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט מוזיקלי, סרט דרמה
תקציב	$55,000,000
הכנסות	$141,047,179
הכנסות באתר מוג'ו	evita
פרסים	זכייה בפרס אוסקר עבור המוזיקה ושיר הנושא זכייה בפרס גלובוס הזהב עבור הסרט הטוב ביותר, שיר הנושא והשחקנית הטובה ביותר
דף הסרט ב־IMDb

תקציר העלילה

הסרט מתחיל בתאריך 26 ביולי 1952, עם ההודעה על מותה של אווה פרון (מדונה), הגברת הראשונה של ארגנטינה, הלוויה ציבורית והצגת דמותו של צ'ה (אנטוניו בנדרס), דמות המספר, בפני קהל צופי הסרט. צ'ה, אשר מתאר לאורך הסרט את סיפור עלייתה של אווה לשלטון, מחלתה ומותה, מופיע בתחפושות שונות ומשמש כמצפון של אווה וכמבקר שלה.

הסרט חוזר אל ילדות של אווה, כאשר היא נערה צעירה המנסה להשתתף בהלוויה של אביה בעיירה קטנה אשר בבואנוס איירס, עם אמה ואחיה. אבל אשתו האחת של אביה ובני משפחתה (אשר מעמדם החברתי גבוה יותר) אוסרים על אווה מלהיכנס ומוציאים אותה החוצה, כשהיא צורחת כי זהו אביה.

בשנת 1934, בהיותה בת 15, אווה מחליט לעזוב את העיירה, ולחפש חיים טובים יותר. היא תופסת טרמפ לבואנוס איירס ביחד עם זמר טנגו אוגוסטין מגאלדי (ג'ימי נייל), שאיתו היא מנהלת רומן. לאחר שמגאלדי עוזב אותה, היא מתקדמת, באמצעות קיומן של מספר מערכות יחסים עם גברים, כאשר בכל פעם - הגבר הבא הוא אדם בעל יותר ויותר השפעה מהקודם. אווה הופכת לדוגמנית ולשחקנית רדיו, עד למפגש הגורלי שלה עם הקולונל חואן פרון (ג'ונתן פרייס), בשעת אירוע התרמה. הקשר שלו עם אווה פרון מקנה לו פופולריות בקרב הציבור, שכן היא ממעמד הפועלים (כפי שפרון עצמו). אווה מנצלת את תוכנית הרדיו שלה על מנת לקדם את פרון, גם כאשר הממשל כולא אותו, בניסיון לגמד את המומנטום הפוליטי שלו. גלי התמיכה שמייצרת אווה מאלצים את כוחות הממשלה לשחרר פרון, וביחד עם אווה הם זוכים לתמיכה ציבורית מהעם. פרון זוכה בבחירות לנשיאות בשנת 1946, ואווה מבטיחה כי הממשלה החדשה תשרת את "חסרי החולצות" (עובדים עניים).

אווה מקימה תשתית ומפיצה סיוע, בעוד מקורביו של פרון בוזזים את הקופה הציבורית. החברה הארגנטינית היא מאוד מעמדית, ולכן הקצונה הצבאית והאליטות החברתיות מתעבים את השורשים המשותפים של אווה ואת זיקתה לעניים. אוויטה, במהלך סיור בעולם, הופכת חולה וממהרת לשוב לארגנטינה. לקראת סוף חייה, היא מבינה כי היא חולה סופנית, וטוענת כי החיים שלה היו קצרים כי היא זרחה כמו "אש מבריקה" ומסייעת לפרון להתכונן להמשך חייו בלעדיה. קהל גדול מקיף את קאסה רוסאדה במשמרת נרות תפילה להחלמתה, עד אשר האור של החדר שלה נכבה, דבר המסמן את מותה, בגיל 33. ההלוויה של אווה מוצגת שוב. צ'ה מתקרב אל הארון שלה, ומנשק אותו/אותה.

צוות השחקנים

שם השחקן/ית	שם הדמות	הערות
מדונה	אווה פרון
אנטוניו בנדרס	צ'ה	דמות המספר
ג'ונתן פרייס	חואן פרון
ג'ימי נייל	אוגוסטין מגאלדי

ביקורות ותגובות

הסרט זכה לביקורות מעורבות, ציון 61% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 31 ביקורות.

מועמדויות וזכיות בפרסים

• הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, מתוכם זכה באחד: השיר המקורי הטוב ביותר, You Must Love Me, שבוצע בידי מדונה.
• זכייה בפרס גלובוס הזהב עבור הסרט הטוב ביותר, שיר הנושא והשחקנית הטובה ביותר.

קישורים חיצוניים

• "אוויטה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "אוויטה", באתר נטפליקס
• "אוויטה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "אוויטה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "אוויטה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "אוויטה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "אוויטה", באתר אידיבי
• "אוויטה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אוויטה, קדימון הסרט באתר יוטיוב

הערות שוליים

הקודם:

פרס סטלייט – הסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי 1996: אוויטה

הבא: 1997: הכי טוב שיש