אוליבר סטון
ויליאם אוליבר סטון (באנגלית: William Oliver Stone; נולד ב-15 בספטמבר 1946) הוא קולנוען אמריקאי ותאורטיקן קונספירציה יהודית.[1] זכה להצלחה אדירה בזכות סרטיו הביוגרפיים ובזכות סרטים אחרים ואף זכה ב-3 פרסי אוסקר, בעיקר על סרטו "פלאטון" והוא אף זכה להצלחה ניכרת בזכות יצירות הדוקומנטריים שלו בטלוויזיה. סרטיו הרבים עוסקים בפרשיות פוליטיות אמריקאיות שנויות במחלוקת.
 | |
| סטון בכנס קומיק-קון 2016 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1946 (בן 77) ניו יורק, ניו יורק  |
|---|---|
| שם לידה |
William Oliver Stone |
| סוגה מועדפת | סרטי מלחמה |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1971 |
| מקום לימודים |
|
| יצירות בולטות | אקספרס של חצות, פלאטון, וול סטריט, JFK תיק פתוח, נולד בארבעה ביולי, ניקסון |
| בן או בת זוג |
סאן-ג׳ונג ג׳ונג (1996–?) |
| צאצאים |
שון סטון |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | 3 פרסי אוסקר |
| http://www.oliverstone.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
מאז תחילת פעילותו ב-1973 ,סטון זכה לתדמית של אחד מבין הקולנוענים הגדולים בכל הזמנים בתעשיית הקולנוע אך גם לאחד מהקולנוענים השנויים במחלוקת.
ביוגרפיה עריכה
סטון נולד בניו יורק שבארצות הברית. אביו היה יהודי ואמו קתולית, אך הוא עצמו חונך כנוצרי-אפיסקופלי. החל ללמוד באוניברסיטת ייל, אך עזב כעבור שנה ועבד כמורה בבית ספר בדרום וייטנאם וכאיש צוות באוניית סוחר. בשנת 1967 התגייס לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם בחיל הרגלים, שובץ באוגדת החי"ר ה-25 ובהמשך בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), ולחם במלחמת וייטנאם. סטון נפצע פעמיים במהלך שירותו וזכה באותות כוכב הארד בעבור גבורה בשדה הקרב ובלב הארגמן הניתן על פציעה בעת לחימה. לשירותו הצבאי השפעה גדולה על יצירתו.
לאחר שחרורו מן הצבא בשנת 1968 החל סטון בלימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, וב-1973 ביים את סרטו הראשון "התקף".
בשנת 1978 זכה להישגו הקולנועי המשמעותי הראשון, כאשר התסריט שעיבד לסרט "אקספרס של חצות" זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר. במהלך שנות השמונים עבד סטון בעיקר כתסריטאי, עבור במאים כבריאן דה פלמה, מייקל צ'ימינו וג'ון מיליוס.
בשנת 1986 כתב וביים את הסרט "סלבדור". בסרט, המתרחש על רקע מלחמת האזרחים באל-סלבדור, הביע לראשונה את דעותיו הפוליטיות השמאליות. עם זאת, דווקא הסרט פלאטון שיצא באותה שנה, המספר את סיפורה של מחלקת חי"ר במלחמת וייטנאם, קיבע את מעמדו כבמאי מוביל, בעל אמירה ייחודית. על סרטו זה זכה סטון בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, והסרט עצמו זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.
סרטיו של סטון מציגים את החברה האמריקנית כחברה אלימה, תחרותית, הנשלטת מאחורי הקלעים על ידי בעלי ממון ואינטרסים, הפועלים כנגד האדם הפשוט. כך הראה את הפיכתם של וודי הארלסון וג'ולייט לואיס, הרוצחים הסדרתיים חסרי המצפון בסרטו "רוצחים מלידה" (1994) לכוכבי תקשורת, את השחתתו של צ'ארלי שין הצעיר והתמים בידי איל הממון מייקל דאגלס ב"וול סטריט", (1987), ואת העוול שעשתה אמריקה ללוחמים בווייטנאם ב"נולד בארבעה ביולי" (1989), עליו שב סטון וקיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר.
סרטיו "JFK תיק פתוח" (1991) ו"ניקסון" (1995) מראים כיצד חברו גופי ימין קיצוני ביחד עם בעלי אינטרסים בממסד הצבאי והתעשייתי על מנת להשתלט בצורה חסרת רסן על ארצות הברית, ואינם נרתעים אף מרצח נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, על מנת להוביל את האומה האמריקנית אל מלחמות שכל כולן נועדו לתועלת האינטרסים הצרים של אותו ממסד.
ב-2008 ביים סטון את הסרט W. העוסק בדמותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. "דרומית לגבול", סרט תעודי שביים סטון שנה מאוחר יותר, עוסק בפוליטיקה של דרום אמריקה ובפרט בנשיא ונצואלה הוגו צ'אווס.
בשנת 2016 ביים וכתב את סרט הדרמה הביוגרפי "המרגל - סנודן" אשר מבוסס על חיו של אדוארד סנודן ופרשיית הריגול שבו הסתבך. הסרט יצא לאקרנים בספטמבר 2016, בארצות הברית, ובינואר 2017 יצא בישראל.
ביוני 2017 שודרה בערוץ "שואוטיים" סדרה בת ארבעה פרקים בשם "ראיונות עם פוטין" (The Putin Interviews), המסכמת שנתיים של ראיונות שניהל סטון עם נשיא רוסיה.
ב-2021 סרטו התיעודי "ג'יי.אף.קיי. נבחן מחדש: מבעד למראה" (JFK Revisited: Through the Looking Glass) נבחר להצגת בכורה בפסטיבל קאן.
באותה שנה הוציא סטון את "קזח: היסטוריה של האיש הזהוב" (Qazaq: History of the Golden Man), סרט בן שמונה שעות (שודר בשמונה פרקים, וכן בגרסה מקוצרת בת כשעתיים), הכולל ראיונות שניהל סטון עם שליט קזחסטן לשעבר, נורסולטן נזרבייב, שזכה לביקורות על קידום שלטונו האוטוריטי ופולחן אישיותו.
בשנת 2002 שהה סטון בישראל וצילם סרט תיעודי על הסכסוך הערבי-ישראלי, שבו הוא מראיין מנהיגים כיאסר ערפאת, שמעון פרס, ובנימין נתניהו. הסרט יצא ב-2003 בשם "פרסונה נון גרטה" (מלטינית: אישיות לא רצויה).
בפברואר 2012 דווח כי בנו, המפיק והשחקן שון סטון(אנ'), התאסלם באיראן.[2]
מרכיב צורני חשוב בסרטיו של סטון הוא השימוש במגוון של מצלמות ופורמטים שונים לצילום, החל מ-VHS, דרך סרטי 8 מילימטר, ועד 70 מילימטר.
התבטאויות אוטואנטישמיות עריכה
ב-2010 התראיין סטון ל"סאנדיי טיימס" לגבי הסדרה הדוקומנטרית בהפקתו, "The Untold History of The United States", שלדבריו אמורה להציב את יוסיף סטלין ואדולף היטלר בהקשרים היסטוריים "נכונים יותר". במהלך הראיון תקף את היהודים וטען כי הדגש על השואה בעיסוק במלחמת העולם השנייה נובע ממה שכינה "השליטה של היהודים בתקשורת", וכמו כן טען כי היטלר פגע ברוסים יותר מאשר ביהודים.[3][4] לאחר מכן פרסם התנצלות רשמית על דבריו בנוגע לשליטה היהודית בתקשורת, ואמר כי הייתה זו "הערה מגושמת".[5]
בנוסף טען במהלך מסיבת עיתונאים שערך לרגל השקת הסדרה, כי היטלר היה "שעיר לעזאזל" וש"נעשה בשמו שימוש זול" לאורך ההיסטוריה.[6]
בעקבות התבטאויותיו של סטון, נשמעו קריאות מקרב חוגי הימין בארצות הברית להחרים אותו ואת סרטיו. עם זאת, הארגון האמריקאי-יהודי "הליגה נגד השמצה" קיבלה את ההתנצלות שפרסם.[7]
מסרטיו עריכה
כתסריטאי עריכה
- "אקספרס של חצות" (1978)
- "קונן הברברי" (1982)
- "פני צלקת" (1983)
- "שנת הדרקון" (1985)
- "שמיים וארץ" (1993)
- "אוויטה" (1996)
כבמאי עריכה
- "התקף" (ידוע גם כ"מלכת הרשע") (1974)
- "המשוגע ממרטיניק" (סרט קצר) (1979)
- "היד" (1981)
- "סלבדור" (1986)
- "פלאטון" (1986)
- "וול סטריט" (1987)
- "שיחות לילה" (1988)
- "נולד בארבעה ביולי" (1989)
- "הדלתות" (1991)
- "JFK תיק פתוח" (1991)
- "שמיים וארץ" (1993)
- "רוצחים מלידה" (1994)
- "ניקסון" (1995)
- יום ראשון הגדול (1999)
- "פרסונה נון גרטה" (2003), סרט דוקומנטרי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני
- "אלכסנדר" (2004)
- "W." (2008)
- "דרומית לגבול" (2009)
- "וול סטריט 2: הכסף מדבר" (2010)
- "בלי חוקים" (2012)
- "המרגל - סנודן" (2016)
פרסים והוקרה עריכה
- פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה (1994)
- פרס דב הזהב (1990)
- פרס דונוסטיה (2012)
- דוב הכסף (1987)
- פרס אוסקר (1979)
- פרס גלובוס הזהב (1979)
- פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1986)
- פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1989)
- פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (1978)
- קצין מסדר האמנויות והספרות (ינואר 1992)
- Sitges Grand Honorary Award (2015)
- Dallas-Fort Worth Film Critics Association Award for Best Director (1991)
- כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
- מסדר האמנויות והספרות
- מדליית ציון לשבח
- מדליית המערכה בווייטנאם
- תג חייל הרגלים הקרבי
- מפקד במסדר המלכותי עלווי
- פרס גילדת הכותבים של אמריקה
- לב הארגמן
- פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר
- פרס גילדת הבמאים האמריקנית
- מדליה לשירות הביטחון הלאומי
- מדליית האוויר
- מדליית השירות בווייטנאם
- כוכב הארד
לקריאה נוספת עריכה
- Susan Mackey-Kalis, Oliver Stone's America, Boulder, Westview Press, 1996.
- אוליבר סטון ודייל דיי, "פלאטון", הוצאת אור-עם, 1987.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אוליבר סטון
אוליבר סטון, ברשת החברתית פייסבוק
אוליבר סטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אוליבר סטון, ברשת החברתית אינסטגרם
אוליבר סטון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אוליבר סטון, באתר AllMovie (באנגלית)- אוליבר סטון, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
אוליבר סטון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אוליבר סטון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אוליבר סטון, באתר Discogs (באנגלית)- אתר העוסק בעבודתו ובחייו של אוליבר סטון
- טים ארנגו, הניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, שימו לב, אנשי וול סטריט: אוליבר סטון חזר, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2009
- אמיר בוגן, "הדיון בשואה מוכתב על ידי היהודים", באתר ynet, 26 ביולי 2010
- מאיר שניצר, אוליבר הברברי: על אוליבר סטון, באתר nrg, 31 ביולי 2010
- יובל אברמוביץ', אוליבר טוויסט, באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2010
- דודי כספי, אוליבר סטון רק רוצה שנתמסטל בשקט. ראיון, באתר וואלה!, 23 בספטמבר 2012
- טים טימן, טיימס, אוליבר סטון חושף את סודות העולם, באתר nrg, 24 באפריל 2013
- ירון רוולסצ'י, ספיריטס: אוליבר טוויסט, באתר וואלה!, 18 בספטמבר 2013
- ישי קיצ'לס, הולך נגד הרוח, באתר ישראל היום, 13 באוקטובר 2016
- אמיר בוגן, אוליבר סטון: "רוב הצעירים היום אידיוטים", באתר ynet, 9 בינואר 2017
- ישי קיצ'לס, "עושה רושם שנתניהו בחר שותפים משונים": אוליבר סטון בא לבקר - ולא עוצר, באתר ישראל היום, 13 ביולי 2023
- אוליבר סטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Camilla Long, Oliver Stone: Lobbing grenades in all directions. The Times, July 25 2010
- ^ Oliver Stone's son converts to Islam in Iran.
- ^ אייל דץ, אוליבר סטון: "היהודים שולטים בתקשורת", באתר וואלה!, 26 ביולי 2010
- ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין, אוליבר סטון: "היטלר פגע ברוסים יותר מאשר ביהודים", באתר הארץ, 26 ביולי 2010
- ^ אייל דץ, אוליבר סטון התנצל: "היהודים לא שולטים בתקשורת", באתר וואלה!, 27 ביולי 2010
- ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין, אוליבר סטון: "היטלר היה שעיר לעזאזל", באתר הארץ, 11 בינואר 2010
- ^ רן דגוני, אוליבר סטון חוזר בו מההערה האנטישמית: "מתנצל על הערתי", באתר גלובס, 29 ביולי 2010
| הקודם: 1985: סטיבן ספילברג (הצבע ארגמן) 1988: בארי לוינסון (איש הגשם) |
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 1986: אוליבר סטון (פלאטון) 1989: אוליבר סטון (נולד בארבעה ביולי) |
הבא: 1987: ברנרדו ברטולוצ'י (הקיסר האחרון) 1990: קווין קוסטנר (רוקד עם זאבים) |