סרט מוזיקלי

סרט מוזיקלי ("מיוזיקל"), הוא ז'אנר של סרטים בהם משולבים שירים המושרים על ידי השחקנים וריקודים אותם רוקדים השחקנים. בדרך כלל השירים משמשים לקידום העלילה, לאפיון או פיתוח הדמויות בסרט או חשיפת העולם התת-מודע של הדמויות.

ג'ין קלי, דבי ריינולדס ודונלד או'קונור על כרזת הסרט המוזיקלי "שיר אשיר בגשם"

השימוש במוזיקה בסרטים נולד באופן טבעי, כשם שבתיאטרון נוצרו מחזות-זמר. באופן צפוי ההבדל העיקרי בין הסרטים המוזיקליים לבין מחזות-הזמר הוא עושרה של התפאורה בסרטים לעומת המחזות. סרטים מוזיקליים רבים, כמו "אוקלהומה!", "צלילי המוסיקה" ו"שיער" הועברו ישירות ממחזות-זמר מצליחים. אחרים, כמו "מולן רוז'" (Moulin Rouge), נכתבו במיוחד לקולנוע, וכמה כמו "שיר אשיר בגשם" (Singin' in the Rain), עברו מהגרסה הקולנועית המקורית למחזמר מצליח, בשלב מאוחר יותר. ישנן מספר דוגמאות של סרטים מבוססי מחזות זמר מבוססי סרטים - סרטי קולנוע שאינם מוזיקליים, שלאחר יציאתם לאקרנים זכו לגרסה בימתית מוזיקלית, שבעקבותיה צולם הסרט בשנית, הפעם על פי המחזמר הבימתי (למשל: הסרט המוזיקלי "חנות קטנה ומטריפה" מבוסס על מחזמר באותו השם, שבעצמו מבוסס על סרט קולנוע שאינו מוזיקלי).

דרכים לשילוב מוזיקה בסרטיםעריכה

על אף האמור בפסקה הראשונה, לא כל שילוב של שירים בסרט מעיד על כך שהוא משתייך לז'אנר הסרט המוזיקלי. ישנן דרכים רבות לשילוב מוזיקה בסרטים, ולהלן הדרכים המרכזיות:

שיר נושא – שיר שנכתב או עובד מוזיקלית במיוחד לסרט, כאשר ישנה חפיפה בין הנושאים שבהם עוסק השיר לנושאים שבהם עוסק הסרט. לרוב השיר יושמע רק בסוף הסרט, על רקע הכתוביות, ויופק על פיו וידאו-קליפ שיופץ לפני יציאת הסרט לאקרנים, כחלק ממסע יחסי הציבור של הסרט. לדוגמה: השיר "בוא" מהסרט "יוסי וג'אגר". קיומו של שיר נושא איננו תנאי הכרחי או מספק על מנת לשייך סרט לז'אנר המוזיקלי.
מוזיקה אקסטרה-דיאגטית (או שיר אקסטרה-דיאגטי) ברקע – הדבקה של מוזיקה או שיר לסצנה לאחר שצולמה ונערכה, מבלי שהסצנה כוללת בתוכה את המקור למוזיקה או לשיר. הדמויות בסצנה אינן שומעות את המוזיקה בעצמם. מוזיקה זו נועדה על מנת ליצור אווירה מתאימה לקראת האירועים שהולכים להתרחש מיד בסרט, לעורר בצופים רגשות שגם המוזיקה הייתה מעוררת בהם, בהתאם לסגנון המוזיקלי. (למשל: השיר "Mr. Lonely" המוכר מהסרט "אסקימו לימון" יעורר בצופים רגשות אמפתיה כלפי הגיבור המאוהב והבודד). גם קיומה של מוזיקה שכזו איננה תנאי הכרחי או מספר על מנת שסרט ייחשב כשייך לז'אנר המוזיקלי.
מוזיקה דיאגטית או שיר דיאגטי + ריאליסטי – מוזיקה או שיר הנשמעים הן על ידי הדמויות בסצנה והן על ידי הצופים, כאשר יש הסבר בתוך הסצנה למקור המוזיקה או השיר (למשל: סצנות רבות בסרט "קזבלנקה" מתרחשות במועדון ריקודים, שבו מנגנת תזמורת חיה, אשר הדמויות בסרט שומעות אותה ומתייחסות אליה. בסרט הישראלי "הלהקה" גיבורי הסרט לוקחים חלק בחזרות ובהופעות של להקה זמר). ההתייחסות של הדמויות בסרט אל המוזיקה או השיר היא ריאליסטית, כלומר: הן מתנהגות כפי שהיינו מצפים מבני אנשים במציאות להתנהג. לרוב, סרט הכולל קטעים מוזיקליים בודדים שכאלו (למשל: "מי הפליל את רוג'ר רביט", "הנזירות בלוז") לא ייחשב כסרט מוזיקלי, אולם אם הסרט ישלב קטעים מוזיקליים רבים שכאלו לאורך כל עלילת הסרט, כך שתהיה הקבלה בין השירים לבין התקדמות העלילה, אזי הסרט ייחשב כמוזיקלי (למשל: "קברט" כולל סצנות שירה על במת תיאטרון בלבד, אולם קיימת התאמה ברורה ובולטת בין תוכן השירים המבוצעים לבין התקדמות העלילה).
מוזיקה או שיר שאינם ריאליסטיים – קטע של מוזיקה, שיר או ריקוד, המבוצע על ידי דמות אחת או יותר, אשר אינם ריאליסטיים. כלומר: הדמות בסרט מתנהגת בטבעיות כלפי הקטע המוזיקלי, אולם התנהגות זו איננה מציאותית. הדבר בולט במיוחד כאשר מדובר בשילוב של מספר דמויות, המקיימות ביניהן דיאלוג באמצעות שירה. (למשל: התנהגות הדמויות במהלך השיר "אהבת קיץ" מהסרט "גריז" איננה ריאליסטית, על אף שהדמויות בסרט מתייחסים אליה כטבעית). ישנם מקרים בהם ישנו צידוק עלילתי לקטעים המוזיקליים הלא ריאליסטיים (למשל: בסרט "שיקגו" רוב הקטעים המוזיקליים מתרחשים בדמיונה של הגיבורה רוקסי הארט), אולם סרטים שכאלו עדיין יכולים להיחשב כסרטים מוזיקליים. הסרט "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", כמו גם רבים מסרטיו של הקומיקאי מייק מאיירס, נפתחים בקטע מוזיקלי, אולם אינם נחשבים סרטים מוזיקליים.

מאפייניםעריכה

סרטים מוזיקליים כוללים קטעי מוזיקה, שיר או ריקוד, המבוצע על ידי דמות אחת או יותר. בדרך כלל אין הצדקה לקטעים אלו, ובכל זאת הדמויות מגיבות אליהם בטבעיות. הדבר בולט במיוחד כאשר שתי דמויות או יותר משוחחות באמצעות שירה (למשל: השיר "אהבת קיץ" מהסרט "גריז"). לעיתים קיים צידוק עלילתי לקטעים המוזיקליים הלא ריאליסטיים (למשל: בסרט "שיקגו" רוב הקטעים המוזיקליים מתרחשים בדמיונה של הגיבורה רוקסי הארט).

קטעים מוזיקליים המשולבים בעלילת הסרט בצורה מציאותית לא הופכים את הסרט לסרט מוזיקלי, אך סרטים המשלבים קטעי שירה או ריקוד רבים לאורך כל העלילה ושומרים על התאמה ביניהם לבין התקדמות העלילה, ייחשבו למוזיקליים (למשל: בסרט "קברט" קטעי השירה בתיאטרון מקבילים להתקדמות העלילה).

התפתחות הז'אנרעריכה

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

סרטי "מאחורי הקלעים"עריכה

בשלבי שנות ה-20 של המאה ה-20 החל המעבר מסרטים אילמים לסרטים עם פסקול. הפופולריות של סרטים גדלה במהירות בתקופת הזוהר של הסרטים האילמים, אבל הרעיון של "תמונות מדברות" נחשב בעיני האולפנים הגדולים בהוליווד להשקעה בעייתית, עד אשר האולפנים של "האחים וורנר" לקחו סיכון והפיקו את הסרט "זמר הג'אז", בכיכובו של "אל ג'ולסון". שירו של ג'ולסון "אימא'לה" בסרט שינה לנצח את אופיים של הסרטים, והזניק את הוליווד לתקופת הסרטים המדברים. בזמן שהוליווד מתרגלת לקולנוע, הסרטים המוזיקליים היו חלק חשוב מיבול הסרטים של אותה התקופה, יחד עם המערבונים, הדרמות והקומדיות.

בראשיתם, הסרטים המוזיקליים היו סרטי "מאחורי הקלעים" - עלילת הסרט התרחשה באולם חזרות על במת תיאטרון, והדמויות הראשיות של הסרט היו שחקנים העושים חזרות להצגה חדשה, וזו הייתה ההצדקה לשילוב קטעי שירה וריקוד בסרט. הסרטים היו ריאליסטיים (הדמויות התנהגו בצורה מציאותית) והמוזיקה בהם הייתה דיאגטית (הדמויות שמעו את המוזיקה שהצופים שמעו).

סרטי באזבי ברקליעריכה

ערך מורחב – באזבי ברקלי

באזבי ברקלי היה במאי קולנוע וכוריאוגרף, שפעל בהוליווד בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. הוא המציא סגנון משלו של סרטים מוזיקליים - לא עוד סרטים ריאליסטיים, אלא קטעי שירה וריקודים פנטסטיים. הקטעים המוזיקליים של סרטיו צולמו באולפנים גדולים, בהשתתפות עשרות רקדנים ורקדניות, שהכוריאוגרפיה שלהם דימתה לרוב צורות גאומטריות משתנות המזכירות קליידסקופ. הקטעים המוזיקליים לא הציגו מציאות, אלא פנטזיה.

המיוזיקל הקלאסי – פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רסעריכה

פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, אשר החלו בשנת 1933 לככב כזוג בסרטים מוזיקליים רבים, הפכו עד מהרה לכוכבי הז'אנר בתקופתו הקלאסית. בתקופה זו הסרטים המוזיקליים, כמו רוב סרטי התקופה (השפל הכלכלי בארצות הברית), הציגו חיי זוהר ויוקרה, ועלילתם שילבה כמעט תמיד סיפור אהבה רומנטי בין שני הגיבורים, אשר השתמשו בקטעי השירה והריקוד על מנת להביע את רגשותיהם זה לזה. קטעים אלו היו רפלקסיביים (הדמויות התנהגו בצורה לא מציאותית) עם מוזיקה אקסטרה-דיאגטית (מוזיקה שהוספה עבור הצופים לאחר צילום הסרט).

בתקופה זו קומדיות רבות (ומעט דרמות) כללו מספר קטעים מוזיקליים. סרטי האחים מרקס כללו כמה קטעי מוזיקה כמעט בכל סרט, מה שאיפשר לאחים מרקס להפגין את הכישורים המוזיקליים שלהם. אולם סרטים אילו אינם נחשבים כסרטים מוזיקליים.

דעיכת הז'אנרעריכה

לאחר השפל הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה חדלה הוליווד מליצור סרטים קלאסיים על חיי זוהר. עלילות הסרטים המוזיקליים, בדומה לעלילות הסרטים האחרים, עברו לנושאים מציאותיים ויום-יומיים יותר, והפכו פחות ופחות מתאימים לז'אנר המוזיקלי, הכולל קטעי שירה וריקוד אסקפיסטיים ופנטסטיים.

בתעשיית הקולנוע המודרנית לא מקובל לעשות "סרט מוזיקלי" כשלעצמו, אלא להשתמש בהרבה מוזיקת רקע המושרת על ידי להקות רוק או פופ פופולריות בתקווה למכור את הפסקול למעריצים. ישנם יוצאים מהכלל, נעשו סרטים מצליחים על שחקנים, זמרים או רקדנים כסרטים מוזיקליים מודרניים מצליחים, עם מוזיקה כחלק בלתי נפרד מהעלילה (למשל: "תהילה" - סרט העוקב אחרי תלמידים בבית ספר לאמנויות הבמה, או "חופים" - סרט בכיכובה של בט מידלר, אשר בין השאר עוקב אחרי קריירת המוזיקה והמשחק של גיבורת הסרט), אולם סרטים אלו אינם נחשבים כחלק מז'אנר הסרט המוזיקלי.

יוצא מהכלל נוסף הם סרטי אנימציה לילדים. סרטים אלו כוללים כמעט תמיד כמה קטעים מוזיקליים, וחלקם, כמו "היפה והחיה" של וולט דיסני, נעשו להפקות בימתיות מלאות.

אחד הסרטים המוזיקליים היחידים בשנים האחרונות שאינו משתייך לז'אנרים אלה הוא "כולם אומרים אני אוהב אותך" (1996) של וודי אלן. יוצא מן הכלל אחר הוא סרטים של תעשיית הקולנוע בהודו, בוליווד, אשר סרטים רבים המופקים בה הם סרטים מוזיקליים.

עלייתו מחדש של הז'אנרעריכה

לאחר כ-20 שנה שבמהלכן נעדר הז'אנר המוזיקלי ממרכז העשייה הקולנועית, למעט בסרטי ילדים, בשנת 2001 יצא הסרט "מולן רוז'", בכיכובם של יואן מקגרגור וניקול קידמן, אשר זכה להצלחה רבה ולפרסים רבים - 8 מועמדויות לאוסקר, מתוכן 2 זכיות. בשנה שלאחר מכן יצא הסרט "שיקגו", בכיכובם של רנה זלווגר, קת'רין זיטה-ג'ונס וריצ'רד גיר, אשר היה מועמד ל-13 פרסי אוסקר, וזכה ב-6 פרסים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר. ההצלחות הקופתיות של שני סרטים אלו העלו מחדש את קרנו של הז'אנר, והביאו במידת מה לתחייה חדשה של הז'אנר.

בשנת 2016 הופק הסרט המוזיקלי "לה לה לנד" שהיה מועמד ב-14 קטגוריות בטקס פרסי אוסקר ה-89 בשנת 2016, וזכה ב-6 פרסים, בהם פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.

סרטים בולטים בז'אנרעריכה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: 86 סרטים בולטים? כולל סרטים עתידיים?.

המחצית הראשונה של המאה ה-20עריכה

שנות ה-60עריכה

שנות ה-70עריכה

שנות ה-80עריכה

שנות ה-90עריכה

שנות ה-2000עריכה

סרטים מוזיקליים עתידייםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מדיה וקבצים בנושא סרט מוזיקלי בוויקישיתוף

אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, תשעת המיוזיקלס הבלתי נשכחים של המסך הגדול, באתר הארץ, 7 בינואר 2010
אורי קליין, געגועי למיוזיקל: לאן נעלם הז'אנר הקולנועי הקסום ביותר?, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2016
מעין רודה, איך ולמה חזר המיוזיקל לשלוט בבמה, בקולנוע ובטלוויזיה, באתר ליברל, 12 בפברואר 2017
נירית אנדרמן, העולם מייאש? בואו נשיר במחזמר, באתר הארץ, 9 באפריל 2017
סרט מוזיקלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סרטים מוזיקליים, דף שער בספרייה הלאומית