אוונטי פופולו

סרט

אוונטי פופולו הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1986, בבימויו של רפי בוקאי. שמו לקוח מהמנון הקומוניסטים האיטלקים "בנדיירה רוסה" ("דגל אדום"[1]), ופירושו "קדימה העם".

אוונטי פופולו
בימוי רפי בוקאי
הופק בידי רפי בוקאי ומיכה שגריר
תסריט רפי בוקאי
עריכה זוהר סלע
שחקנים ראשיים סלים דאו
סוהיל חדאד
מוזיקה אורי אופיר
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה קסטל תקשורת – מיכה שגריר
הקרנת בכורה 1986
משך הקרנה 90 דקות
שפת הסרט עברית, ערבית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים ראו פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט נחשב לאבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי בהתייחסותו המקורית והמורכבת לסכסוך הישראלי-ערבי.

הסרט, המשתייך לגל סרטי הקולנוע הביקורתיים, מתרחש בשלהי מלחמת ששת הימים, ומהווה מעין ביקורת סוריאליסטית על המלחמה. אוונטי פופולו זכה לביקורות משבחות בישראל ומחוצה לה, הוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם וזכה בפרסים בינלאומיים.

בשנת 2013 נבחר למקום הראשון בפרויקט חמישים הסרטים הישראלים הגדולים בהיסטוריה, של Nrg מעריב[2].

עלילה עריכה

הסרט מתרחש בשלהי מלחמת ששת הימים ביוני 1967. שני טוראים מצריים, חאלד (סלים דאו) ורסאן (סוהיל חדאד) תועים חסרי תקווה במדבר סיני. הם מבקשים לחצות את תעלת סואץ ולהגיע לביתם בשלום. בדרכם הם נתקלים, בין היתר, בחייל או"ם הרוג, שבג'יפ שלו יש בקבוקי ויסקי בו הם מרווים את צמאונם ומשתכרים, ובפטרול צה"לי אליו הם מצטרפים בנדודיהם הזוכים לאיכות של פארסה סוריאליסטית.

על הסרט עריכה

הסרט, שהחל את דרכו כפרויקט גמר באוניברסיטת תל אביב, התרחב לסרט באורך מלא. רנן שור ויעל שוב תיארו זאת בנימה הומוריסטית:

ערב יום הצילומים הראשון של סרט הסטודנטים הקצר שלו ישב רפי בוקאי בדירתו מוקף הררי חומר גלם מיושן, כמות גדלה והולכת של מדי צבא, כלי נשק צה"ליים ונשקי שלל, מכשירי קשר ואביזרים ואכל קוטג'. הוא לא ידע, לא תכנן ולא חלם שאוונטי פופולו יהיה, לאחר שנתיים נוספות של תלאות, סרט עלילתי מצליח באורך מלא. ערב הצילומים הוא רק רצה לחזור הביתה בשלום.[3]

פרופ' רז יוסף, אשר הגדיר את אוונטי פופולו כסרט החשוב בתולדות הקולנוע הישראלי, כתב על הסרט במאמרו על הקולנוע הישראלי:[דרוש מקור]

....הסרט הזה שובר לגמרי את כל המיתוסים של הז'אנר הלאומי-הרואי, מבלבל את הצופים והופך את כל הסכמות שהיו מוכרים עד אז. שבירת סטריאוטיפים. החייל המצרי הופך להיות מרכז הנרטיב. הוא בעצם דומה לחייל ישראלי... ...באוונטי פופולו יש הזדהות עם הערבי. יש לו שם, יש לו פנים, יש לו זהות. מוצג כאנושי ודואג לפצועים. בניגוד לסטריאוטיפ כסדיסט ולא הומני, רואים דימוי אחר לחלוטין... ...הסרט מפשיט את החייל מההרואיות ומאחוות הלוחמים... שובר את ייצוג החייל הישראלי והערבי. המצרי הוא הומני רגיש ואינטלקטואל. הישראלי מוצג כעצלן סדיסט ומרושל. לא עונים למיתוס הצבר. הם לא יפי הבלורית. חיילי מילואים. למפקד יש פגם בדיבור. כל זה כדי לפגום בתדמית הצבר הגברי.

עם זאת, יש הטוענים כי גם דמות הערבי מוצגת בחילוף תפקידים בלבד - הערבי דומה ליהודי ותופס את מקומו, בעוד זהות הערבי אינה קיימת בסרט. נקודת התצפית בסרט היא יהודית, גם אם הסרט עוסק בערבי - כיוון שהערבי תופס זהות יהודית (הוא מכונה "היהודי" על ידי חבריו לתיאטרון, ונושא את נאומו של שיילוק מוונציה).

צוות עריכה

שחקנים עריכה

  • חאלד אל אסמאר (סלים דאו)
  • רסאן חמאדה (סוהיל חדאד)
  • דני החייל הישראלי (דני רוט)
  • דוד פוזנר (טוביה גלבר)
  • יעקב הירש (דני שגב)
  • עיתונאי אנגלי (בארי לאנגפורד)
  • נספח צבאי (מיכאל כורש)
  • נהג (שלום שמואלוב)
  • פקח או"ם שוודי (רמי שטרן)
  • קצין מצרי (מוחמד מאנדרה)
  • קצין מצרי (דן תורג'מן)
  • קצין ישראלי (עמוס שוחט)
  • נהג ג'יפ (יובל כהן)
  • סמל ישראלי (זהר שיף)
  • חייל ישראלי (יוני רפאל)

פרסים עריכה

  • פרס ברדלס הזהב בפסטיבל לוקארנו, שווייץ, 1986
  • פרס המבקרים הישראליים, 1986
  • פרס אייזיק שטרן, 1986

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ להשמעת השיר
  2. ^ NRG מעריב, פרויקט הסרטים הגדול: חמשת הגדולים, באתר nrg‏, 15 באפריל, 2013.
  3. ^ רנן שור ויעל שוב, "שיילוק במדבר" בספר: רנן שור ואורלי לובין (עורכים), תסריטים 2, כנרת - בית הוצאה לאור, ובית הספר לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים, 1990.