אוטו מאירהוף
אוטו פריץ מאירהוף (בשם מלא בגרמנית: Otto Fritz Meyerhof ;12 באפריל 1884 – 6 באוקטובר 1951) היה רופא וביוכימאי יהודי-גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1922 על תגליתו בדבר חילוף החומרים בתאי השריר והיחס הקבוע שבין צריכת החמצן ורמת חומצת חלב.
 | |
| אוטו מאירהוף ב-1923. צולם על ידי ועדת פרס נובל | |
| לידה |
12 באפריל 1884 הנובר, הרייך הגרמני  |
|---|---|
| פטירה |
6 באוקטובר 1951 (בגיל 67) פילדלפיה, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | גרמניה, צרפת, ארצות הברית |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
אוטו היינריך ורבורג |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
סברו אוצ'ואה |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
Walter Meyerhof, George Geoffrey Meyerhof |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| גילויים בדבר חילוף החומרים בתאי השריר והיחס הקבוע שבין צריכת החמצן ורמת חומצת חלב. | |
  | |
קורות חיים
עריכהאוטו מאירהוף נולד בהנובר לפליקס ובטינה מאירהוף. אביו, פליקס, היה סוחר אמיד. בשנת 1884 עברה משפחתו להתגורר בברלין, שם סיים אוטו את לימודיו בבית הספר התיכון על שם וילהלם. כנער, חלה בכליותיו ונאלץ לבלות את רוב זמנו במיטה. הוא למד רפואה באוניברסיטאות פרייבורג, ברלין, שטרסבורג (אשר הייתה עדיין בתחום גרמניה) והיידלברג. מאירהוף סיים את לימודי הרפואה בשנת 1909. אחר סיום לימודי הרפואה עסק לזמן מה בלימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה, תחומים בהם המשיך להתעניין לשארית חייו. הוא שב לאוניברסיטת היידלברג וחקר שם בתחום הפיזיולוגיה של התא. בשנת 1912 עבר לעיר קיל, שם נתמנה כעוזר במכון הפיזיולוגי, ולאחר שנה קיבל שם תעודת מרצה בפיזיולוגיה. בשנת 1914 התחתן עם הדוויג, לזוג נולדו שלושה ילדים.
בשנת 1924 הוזמן מאירהוף לכהן כראש המחלקה הביולוגית של מכון הקייזר וילהלם בברלין, שהוקמה במיוחד עבורו, ובשנת 1929 הוא התמנה למנהל מכון הקיסר וילהלם בהיידלברג. בשנת 1938, לאור קשיי חייו בגרמניה כיהודי, עזב את מולדתו. בין השנים 1938- 1940 שהה בפריז וניהל את שם המכון לביולוגיה פזיולוגית וכימית.
בחודש יוני, 1940, בשל הפלישה הנאצית לצרפת, מאירהוף נמלט תחילה לטולוז ומשם, דרך ספרד, בעזרת וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) לארצות הברית, שם נתמנה לפרופסור מחקר בתחום הכימיה הפיזיולוגית באוניברסיטת פנסילבניה ובקרן רוקפלר.
עיקר מחקרו המוקדם של מאירהוף הוקדש להבנת מנגנוני החימצון בתא ולהרחבת היישום בשיטות של אנליזת גז לצורך מדידה קלורימטרית של תפוקת הלב. הישגו המחקרי החשוב ביותר של מאירהוף הוא בהוכחה כי חומצת החלב הנוצרת בשריר של צפרדע הופכת לפחמימות בנוכחות חמצן. בשנת 1922 הוא קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על תגליתו כי קיים יחס קבוע בין צריכת החמצן לבין מטבוליזם של חומצת חלב בשריר. את הפרס חלק עם הפיזיולוג האנגלי ארצ'יבלד ויויאן היל. תגליתו גרמה להבנת מנגנון התכווצות השרירים ולהבנת מנגנון המטבוליזם בתאים באופן כללי.
בין תוארי הכבוד להם זכה, מאירהוף נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית ולחברה המלכותית בלונדון.
בשנת 1944 הוא סבל מהתקף לב, התקף לב נוסף בשנת 1951 הביא לפטירתו.
לקריאה נוספת
עריכה- אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 170–180.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אוטו מאירהוף, באתר פרס נובל (באנגלית)
- אוטו מאיירהוף, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
- אוטו מאירהוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוטו מאירהוף (1884-1951), דף שער בספרייה הלאומית
