פתיחת התפריט הראשי

אויגן אוט (שגריר)

גנרל ושגריר גרמני
אויגן אוט (1933)

אויגן אוטגרמנית: Eugen Ott ; ‏8 באפריל 188922 בינואר 1977) היה שגריר גרמניה הנאצית ביפן בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה ובשנותיה הראשונות. נודע בשל כך ששימש מקור לידיעותיו של המרגל הסובייטי ריכרד זורגה.

ראשית דרכועריכה

אויגן אוט נולד בשנת 1889 כבנו של עובד מדינה בכיר בקיסרות הגרמנית. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בעיר שטוטגרט התגייס לצבא כצוער ביחידת ארטילריה. השתתף כקצין מוערך בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917, בהיותו בדרגת סרן, הוצב לשרת במטה הכללי. לאחר המלחמה המשיך לשרת בצבא רפובליקת ויימאר. בשנת 1923 נתמנה לעוזרו ואיש סודו של הגנרל קורט פון שלייכר, מי שלימים יירצח על ידי הנאצים בליל הסכינים הארוכות.

ביפןעריכה

לאחר עליית הנאצים לשלטון נשלח אויגן אוט ב-1 ביוני 1934 לטוקיו כנספח צבאי בדרגת קולונל בשגרירות גרמניה הנאצית. עוד קודם לכן, ב-6 בספטמבר 1933, הגיע ליפן ריכרד זורגה, כתב חוץ נאצי של העיתונות הגרמנית. זורגה היה למעשה סוכן של המודיעין הצבאי של ברית המועצות, ה-GRU. דרכיהם של שני האנשים הצטלבו. זורגה בנה ביפן רשת ריגול, יצר קשרים עם פוליטיקאים יפנים וחבר לעיתונאי יפני שהיו לו קשרים עם ראש ממשלת יפן, שהעביר לזורגה מידע מסווג וצילומי מסמכים חשאיים. באוגוסט 1938 הצטרף אויגן אוט למפלגה הנאצית ובאביב 1939 נתמנה לשגריר ביפן והועלה לדרגת גנרל מיור. כגרמני נאצי צורף זורגה לצוותו של השגריר אוט. בלא יודעין העביר אוט למעשה, באמצעות זורגה, מידע רב ערך לסובייטים. המידע הפנימי שהעביר זורגה למוסקבה במשך תקופתו ביפן היה מידע אסטרטגי רב ערך. המידע הקריטי ביותר שהעביר זורגה למוסקבה, אשר שינה את פני המערכה, הגיע ממנו באוגוסט 1941, כאשר דיווח למוסקבה כי היפנים מעדיפים לערוך את ההתקפה שלהם בכיוון דרום, באוקיינוס השקט ובדרום-מזרח אסיה, ולא לבצע מתקפה על ברית המועצות מכיוון מזרח, ממנצ'וריה. על סמך מידע זה העביר סטלין עתודות של אוגדות מסיביר וממזרח ברית המועצות לאזור מוסקבה, דבר שהכריע לבסוף את הקרב על מוסקבה ומנע את כיבושה בידי הצבא הגרמני.

בה בעת היו לאוט קשרים הדוקים גם עם איבר ליסנר, עיתונאי גרמני ממוצא יהודי, שהיה מרגל של האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של גרמניה הנאצית. ליסנר הגיע לטוקיו בשנת 1938 ככתב של העיתונות הנאצית. הוא דיווח על המתרחש במנצ'וריה הכבושה על ידי יפן וסיקר את הקרבות המתחוללים בין הצבא היפני לבין הצבא האדום בגבול קוריאה–ברית המועצות. רשימותיו על הקרבות היו מדויקות ומפורטות והביאו לו יוקרה ביפן. השגריר אוט ערך את רשימותיו של ליסנר ושלח אותן לברלין כדו"חות רשמיים שהוא עצמו ערך. אוט הזמין את ליסנר להתיעצויות ולאחר מכן צירף אותו אל סגל עובדי השגרירות ומינה אותו לנספח לענייני תעמולה בשגרירות. פעילותו העיתונאית הענפה הביאה לו פרסום בגרמניה ואף העמידה אותו בסכנה. היה זה כשאחד מחבריו לספסל הלימודים קרא בספטמבר 1939 את רשימותיו והשתומם על כך שיהודי מעז לכתוב בעיתון נאציונל-סוציאליסטי, ופנה לברר את העניין בסניף המפלגה הנאצית. בעקבות זאת החל הגסטפו לחקור את עברו ושורשיו של ליסנר. החקירה העלתה כי אביו של ליסנר זייף את תעודת הלידה שלו ונרשם כארי טהור. האב נאסר וליסנר סולק מתפקידו כנספח בשגרירות, פוטר מהעיתונים שבשליחותם יצא ליפן והחלו הליכים להוציאו מן המפלגה הנאצית. השגריר אוט פרש עליו את חסותו. הוא הציע למשרד החוץ בברלין להמשיך להעסיק את ליסנר אך לשלול ממנו את מעמדו הרשמי. הצעתו נתקבלה על ידי שר החוץ ריבנטרופ ואוט הרחיק את ליסנר מיפן ושלח אותו בינואר 1940 למנצ'וריה. במנצ'וריה המשיך ליסנר בפעילות הריגול שלו בשירות האבווהר.

בראשית ספטמבר 1940 נטל אוט חלק במגעים עם שלטונות יפן בכינון הסכם הציר, שהיה הברית צבאית שנחתמה בברלין ב-27 בספטמבר 1940 בין האימפריה היפנית, גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית.

ב-7 בנובמבר 1941 הצליח הריגול הנגדי היפני לחשוף את רשת הריגול של זורגה והוא נאסר. מאז מאסרו ובמשך יתר ימי המלחמה נשאר זורגה במאסר, ולבסוף, לאחר שהסובייטים סירבו שלוש פעמים להחליפו, בטענה כי אינו מוכר להם, הוציאו היפנים את זורגה להורג בתלייה ב-7 בנובמבר 1944.

סוף דרכועריכה

כאשר נחשף ריכרד זורגה כמרגל סובייטי הביא הדבר גם לכך שאויגן אוט, שנתן את אמונו בזורגה ושממנו שאב זורגה את המידע שהעביר לשולחיו במוסקבה, סולק בשנת 1942 מתפקידו כשגריר בטוקיו, יצא לסין והתגורר כאזרח פרטי בבייג'ינג הכבושה על יד היפנים.

עד סוף המלחמה נשאר אוט בבייג'ינג. בקשותיו להציבו מחדש לתפקיד צבאי לא צלחו. עם זאת הוא דבק בנאמנותו למשטר הנאצי ונהג להשתתף במדי גנרל בחגיגות ה-30 בינואר, יום עליית הנאצים לשלטון. לאחר המלחמה שב לגרמניה וחי כגמלאי בעיירה בבוואריה, עד מותו, בשנת 1977.

קישורים חיצונייםעריכה