אויגן זנגר

אויגן זנגר (גרמנית: Eugen Sänger, ‏ 22 בספטמבר 1905 - 10 בפברואר 1964) היה מהנדס חלל אוסטרי הידוע בשל התרומות שלו לתאוריה של מטוסים עם גוף המייצר עילוי (lifting body theory) ולטכנולוגיה של מנועי מגח סילון (Ramjet engines). בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא ניסה להוביל פרויקט מקביל לזה שהוביל ורנר פון בראון, פרויקט אשר מטרתו לפתח מפציץ אשר יוכל הגיע לאמריקה וחזרה.

קונספט המפציץ התת-מסלוליעריכה

זנגר הסכים להוביל קבוצת פיתוח רקטות באזור Lüneburg Heath ב-1936. הוא בהדרגה הגה את הרעיון של מזחלת עם הנעה רקטית שתוכל לשגר מפציץ בעזרת המנוע הרקטי שלה אשר לאחר מכן יטפס לשפת החלל ויקפץ לאורך האטמוספירה העליונה - לא ייכנס למסלול, אבל יהיה מסוגל לכסות מרחקים אדירים בסדרה של גיחות תת-מסלוליות (בדומה לאבן המקפצת על פני המים). התכנון יוצא הדופן הזה נקרא "ציפור הכסף" (בגרמנית: Silbervogel) והיה אמור להסתמך על גופו עצמו כדי לייצר עילוי ולשאת אותו לאורך נתיבו התת-מסלולי. זנגר נעזר בתכנון באשתו המתמטיקאית איריין ברדט. זנגר תכנן גם את המנועים הרקטיים שמטוס החלל ישתמש בהם, אשר יידרשו לייצר דחף של 1 מגהניוטון.

ב-1942 ביטל משרד התעופה הגרמני את הפרויקט יחד עם פרויקטים שאפתניים אחרים לטובת התרכזות בטכנולוגיות מוכחות, וזנגר נשלח לעבוד במקומות אחרים. בהמשך המלחמה הוא עשה עבודה חלוצית על הטכנולוגיה של מנועי מגח סילון, ועבד עד סוף המלחמה על פרויקטים כמו המיירט Skoda-Kauba Sk P.14.

לאחר המלחמהעריכה

זנגר הגה את הרעיון התאורטי של הנעה פוטונית - שימוש בפוטונים להנעה לצורך מסע בין כוכבי. לפי נוסחת ציאולקובסקי, המהירות הסופית אליה תגיע רקטה יחסית למהירות הפליטה של חומר ההנעה (במהירויות לא יחסותיות), וכיוון שהפוטון נע במהירות המרבית האפשרית - מהירות האור - מנוע אידיאלי כזה מספק את הנצילות המרבית האפשרית. הוא הגה גם את השימוש בהנעת לייזר ופיתח קונספטים ומשוואות בנושא, וקידם את התאוריה של השימוש במפרש סולארי.

עבודתו על ציפור הכסף הוכיחה חשיבות רבה בעבור מטוסי ה-X-15, ה-בואינג X-20 דיינה-סור, ובסופו של דבר עבור תוכנית מעבורות החלל.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אויגן זנגר בוויקישיתוף