פתיחת התפריט הראשי

אויפן פּריפּעטשיק (בתרגום לעברית: "על האח"; מוכר גם כ"אלף בית") הוא שיר יידיש רגשי שכתב והלחין המשורר מרק ורשבסקי בסוף המאה ה-19. השיר מספר על "חיידר" חמים, שבו בוערת אש בתוך האח והרב מלמד את התלמידים את האלפבית.

הודפס ב-1901 בספרו של ורשבסקי "יידישע פאלקסלידער מיט נאטן" (שירים יהודיים עם תווים), שם הופיע לראשונה עם תוויו. הוא היה הבולט בשיריו של ורשבסקי, והפך במהרה לסמל אהוד ומוכר להוויית "העולם הישן" והשטעטל היהודי של מזרח אירופה. השיר אוצר בתוכו את הווי החדר היהודי עטוף התמימות והחום, ואת שיטת ההוראה המסורתית הפשוטה שבה המלמד מקריא את האות והברתה והתלמידים חוזרים אחריו. שירי ורשבסקי, שנכתבו ביידיש, הושפעו רבות ממקורות עממיים ונכתבו בלשון פשוטה ומתנגנת עם רוח של תקווה וניחומים, שהמתיקו את חייהם הקשים של ההמונים היהודיים במזרח אירופה.

השיר בחלקו מושר עד היום בחדרים חרדיים ללימוד אותיות האלף-בית, בחלק מהם לומדים את אותיות האלף-בית על ידי שירת האותיות במנגינת השיר[1]. השיר זכה לביצועים רבים ביידיש ובעברית, בהם ביצועיהם של חוה אלברשטיין, אסתר עופרים, צילה דגן ודודו פישר. השיר הושמע בסרטו המפורסם של סטיבן שפילברג, "רשימת שינדלר", וכן הופיע כחלק מהעלילה במחזמר "טופלה טוטוריטו" בביצועו של שמואל סגל.

השיר תורגם לעברית על ידי פסח קפלן, ופורסם חלקית לראשונה ב-1905 בספר "הזמיר". התרגום המלא, כולל שני הבתים האחרונים, מופיע בספרו "ספר הזמירות" מ-1913. להלן תרגום מילולי המותאם למילים המקוריות ביידיש ומאפשר להבין את המשמעות של המילים המקוריות ביידיש.

תוכן עניינים

מילות השירעריכה

השיר המקורי ביידיש

"אוֹיפְן פְּרִיפֶּעטְשִיק בְּרֶענְט אַ פַיֵיערְל
אוּן אִין שְׁטוּבּ אִיז הֵייס,
אוּן דֶער רֶבִּי לֶערְנְט קְלֵיינֶע קִינְדֶערְלֶעךְ
דֵעם אַלֶף־בֵּית (בייס)."


רעפריין:

"זָאגְט זְשֶע, קִינְדֶערְלֶעך, גֶעדֶענְקְט זְשֶע טַייעֶרֶע,
ווָאס אִיר לֶערְנְט דָא;
זָאגְט זְשֶע נָאךְ אַ מָאל, אוּן טאַקֶע נָאךְ אַ מָאל:
קָמֶץ־אַלֶף: אָ!

לֶערְנְט, קִינְדֶער, מִיט גְרוֹיס חֶשֶׁק,
אַזוֹי זָאג אִיךְ אַייךְ אָן;
ווֶער סְ'ווֶעט גִיכֶער פוּן אַייךְ קֶענֶען עִבְרִי,
דֶער בַּאקוּמְט אַ פאָהן.

לֶערְנְט, קִינְדֶער, הָאט נִישְׁט מוֹרָא,
יֶעדֶער אָנְהֵייבּ אִיז שְׁווֶער;
גְלִיקְלֶעךְ דֶער ווָאס הָאט גֶעלֶערְנְט תּוֹרָה,
צִי דַארְף אַ מֶענְטְש נָאךְ מֶער?

אִיר ווֶעט, קִינְדֶער, עֶלְטֶער ווֶערְן,
ווֶעט אִיר אַלֵיין פַארְשְׁטֵיין,
ווִיפְל אִין דִי אוֹתִיוֹת לִיגְן טְרֶערֶן
אוּן ווִיפְל גֶעווֵיין...

אַז אִיר ווֶעט, קִינְדֶער, דֶעם גָלוּת שְׁלֶעפְן,
אוֹיסְגֶעמוּטְשֶעט זַיין,
זָאלְט אִיר פוּן דִי אוֹתְיוֹת כּוֹח שֶעפְן,
קוּקְט אִין זֵיי אַרַיין."

תרגומו של פסח קפלן

"חדר קטן, צר וחמים,
ועל הכירה - אש,
שם הרבי את תלמידיו
מורה אלף־בית."


פזמון:

"את תורתי, ילדי חמד,
שמעו, זכרו נא!
שנו, ילדים, וחזורו:
קמץ־אלף - א.

שימו עין, הטו אזן
אל הכתוב פה,
מי שיקרא היטב עברית,
דגל אתן לו.

התחלות תמיד קשות,
אחר יקל מאד,
אשרי מי שלמד תורה!
מה ליהודי עוד?

עת תזקינו, אף תבינו
באותיות שם,
תראו, כמה דמעות תוכן,
וכמה נחלי דם.

ועת בגלות תשאו עלכם,
אף תאנחו מר,
באותיות אז תבקשו
נחם מכל צר."

תרגום מילולי, נאמן למקור[2]

"על הכירה בוערת אש קטנה
ובבית חם,
והרבי מלמד ילדים קטנטנים
את האלף־בית."


פזמון:

"אִמרו נא ילדים, זִכרו נא יקירים,
את שאתם לומדים פה;
אִמרו נא פעם נוספת, וממש פעם נוספת:
קמץ־אלף: אָ!

לִמדו, ילדים, ברוב חשק.
כך אני לכם אומר;
המהיר מכם שידע אלפבית עברי,
יקבל דגל.

לִמדו, ילדים, אל תיראו
כל ההתחלות קשות;
מאושר מי שיודע תורה,
האם אדם צריך יותר?

אתם, ילדים, כשתתבגרו,
וכבר תבינו לבד;
כמה דמעות טמונות באותיות
וכמה בכיות...

כשאתם ילדים, מנשיאת עול הגלות,
תהיו מותשים;
תשאבו כוח מהאותיות,
ותביטו בתוכן."

לחןעריכה

 

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אך לא שרים את השיר עצמו
  2. ^ נערך על ידי עורכי ויקיפדיה