אוליביה זמור
אוליביה זמור (נולדה ב-1948) היא פעילה חברתית צרפתייה, מייסדת ונשיאת עמותת CAPJO (Coordination des Appels pour une Paix Juste au Proche-Orient; קבוצת התיאום הקוראת לשלום צודק במזרח הקרוב), הקבוצה ידועה גם בשם "יורו-פלסטין" (EuroPalestine). זמור, שהיא ממוצא יהודי טורקי-אלג'יראי, טוענת שמדינת ישראל מבקשת את הכחדת העם הפלסטיני וכי היא שוללת מהפלסטינים את זכויות האדם שלהם[1][2].
 | |
| לידה |
1948 (בת 76 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
צרפת |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בשנים 1980 עד 1989 עבד זמור כעיתונאית בסוכנות הידיעות הצרפתית. בהמשך הקימה את APM אינטרנשיונל, סוכנות ידיעות שנרכשה על ידי רויטרס בשנת 1999[1].
בשנת 2002, הקימה יחד עם בעלה ניקלוס שאהשהני (אזרח ארצות הברית ממוצא איראני, שאמו יהודיה ואביו שיעי) את עמותת "יורו-פלסטין"[3].
בבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 2004, השתתפה עמותת "יורו-פלסטין" בתור מפלגה והעמידה לבחירה 28 מועמדים במחוז בחירה אחד בצרפת, איל-דה-פראנס (הכולל את העיר פריס), מתוך שישה מחוזות בחירה של צרפת לפרלמנט האירופי. זמור הוצבה במקום ה-4 ברשימה. בראש הרשימה עומד פרופ' כריסטוף אוברלין, כירורג צרפתי, במקום השני הקומיקאי דיידונה מ'באלה. מתוך 28 המועמדים מחציתם היו נשים ומחציתם היו גברים, מרקע חברתי ואתני מגוון: מהגרים ערבים, צרפתים "ותיקים", צרפתים ממוצא ערבי או אפריקאי ולצדם מספר יהודים[1]. הרשימה קיבלה תמיכה מפעילי שלום בישראל דוגמת טניה ריינהרט וסרבן הגיוס יוני בן-ארצי[4], ומהצד הפלסטיני מרואן ברגותי. הרשימה קיבלה כ-50,000 קולות בסך הכל (או 1.83 אחוזים), פחות מאחוז החסימה, אך היא הצליחה הרבה יותר באזורים מסוימים באיל-דה-פראנס, שבהם אף קיבלה יותר קולות ממפלגת הירוקים והמפלגה הקומוניסטית בשכונות עניות עם נוכחות ערבית חזקה.
לאחר שר החוץ הצרפתי הודיע כי אריאל שרון יבקר בצרפת באפריל 2004, "יורו-פלסטין" פתחה בקמפיין במחאה על הביקור. נסיעתו של שרון בוטלה. אולם, לדעתו של זמור, "הממשלה הצרפתית המשיכה לוויתורים לישראל" וניקולה סרקוזי וז'אן-פייר רפרן היו "כנועים להפליא לישראל וראש הממשלה שרון, שלא החמיץ סיכוי להעליב את צרפת והצרפתים"[5]. היא האשימה את ממשלת צרפת בכך שיש לה "סטנדרט כפול" בכך שהיא "תומכת בהקמת מדינה פלסטינית ומקבלת בברכה ערפאת גוסס", אך גם "מעודדת את מדיניות הקולוניה והסיפוח של ישראל". לאחר מכן הזמין ז'אק שיראק את שרון להגיע לצרפת לחגיגות יום הבסטיליה בשנת 2005[6]. זמור ארגננה הפגנה גדולה נגד הביקור שהתקיים בפריס ב־9 ביולי 2005. בראיון כמה ימים לפני המחאה, היא התלוננה כי התקשורת הצרפתית הייתה פרו-ישראלית, ואמרה כי אפילו "עיתונים המגדירים את עצמם כ-" פרוגרסיביים ', כמו לה מונד ולייברציה, ... מסרבים לתת מקום לישראלים כמו טניה ריינהרט, עמנואל פרג'ון ואילן פפה, שמתנגדים בגלוי למדיניות הקולוניאלית של ישראל". בשנת 2009, הייתה בין מארגני ההפגנה נגד ביקור שר החוץ אביגדור ליברמן בפריז[7].
בדצמבר 2010 נלקח זמור למעצר עם נחיתתה בנמל התעופה בן-גוריון. לאחר שנחקרה ועוכבה נאמר לה כי תגורש מישראל בגלל ארגון ההפגנות שלה בצרפת. זמור מחתה ואמרה כי היא מגנה על "עקרונות השלום הצדק", היא הוסעה לבית המעצר בשדה התעופה, אחר כך נשלחה על מטוס לאיסטנבול. לפני כן ביקרה בישראל כמה פעמים, אך מעולם לא נעצרה[8].
באפריל 2012 הייתה בין מארגני מטס המחאה הפרו-פלסטיני לישראל. בו השתתפו מאות פעילי שמאל מאירופה, חלקם ערבים המחזיקים בדרכונים אירופיים ואחרים, שקנו כרטיסי טיסה לישראל באופן מאורגן[9][10].
ב-28 ביוני 2012, הותקפה זמור בבית קפה ליד הבסטיליה, על ידי אנשי הליגה להגנה יהודית שהכו אותה בראשה וריססו את פניה בצבע שמן רעיל[11].
בקיץ 2015, במחאה על הקמת "חוף תל אביב" בפריז, יזמה מולו את הקמת "חוף עזה"[12].
ב-28 במאי 2015, זמור נדונה על ידי בית משפט גבוה בצרפת (Cour d'appel de Paris) כ"אשם בעורר שנאה נגד קבוצה, המפיקים הישראלים, בגלל שהם שייכים לאומה, מדינת ישראל"[13].
בשנת 2018, החליטה התביעה הצרפתית, בלחץ לובי פרו ישראלי, לתבוע את זמור באשמת קריאה לגזענות והסתה לשנאה. זאת על דברים שאמרה בהפגנה בשנת 2011 שקראה לשחקנית והזמרת ונסה פרדיס לא להופיע בישראל. לאחר שווידאו מההפגנה עלה לרשת[14].
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר ארגון "יורו-פלסטין", בצרפתית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 תדהר, אלד, המפלגה: צרפתית. המצע: למען פלסטין. היוזמת: יהודייה, באתר הארץ, 13 ביוני 2004
- ^ מירי חסון, פריז, עלון נגד ישראל בפריז: 'אל תקנו מפושעי מלחמה', באתר ynet, 11 ביולי 2009
- ^ French Far-Left Organizations
- ^ עו"ד צבי נח, הפציפיזם המהוסס של בן ארצי, באתר גלובס, 2 ביוני 2005
- ^ הכוונה הייתה לדברי שרון שהיהודים צריכים לברוח מצרפת - דיאנה בחור-ניר והסוכנויות, זעם בצרפת על דברי שרון שקרא ליהודים לברוח משם, באתר ynet, 19 ביולי 2004
- ^ אדר פרימור, מוציאים את היחסים מהארון, באתר הארץ, 26 ביולי 2005
- ^ AFP, מפגינים נגד ליברמן בפריז: "לא רוצים פאשיסטים", באתר ynet, 5 במאי 2009
- ^ רשות ההגירה גירשה מישראל פעילת זכויות אדם מצרפת, באתר ynet, 22 בדצמבר 2010
- ^ עומרי אפרים ורויטרס, המטס: "נשים, ילדים ונכים לא מסכנים את ישראל", באתר ynet, 12 באפריל 2012
- ^ עמירה הס, לקראת מטס המחאה, השב"כ הזהיר פעילי שמאל ישראלים, באתר הארץ, 12 באפריל 2012
- ^ Leader of France's Jewish Defence League on run in Israel after conviction in Paris, אל-מוניטור (באנגלית)
- ^
שלמה פפירבלט, במחאה על הקמת "חוף תל אביב" בפריז, הוקם מולו "חוף עזה", באתר הארץ, 13 באוגוסט 2015
- ^ Boycott d’Israël : condamnation définitive de la pire détractrice de l’État juif en France, Le Monde Juif, 2015-05-28 (ב־)
- ^ אודי אלוני, "אגיע להעיד בבית המשפט הצרפתי למען הזכות לחיות כיהודי הגון", באתר "שיחה מקומית", 18 במרץ 2018
