פתיחת התפריט הראשי

אוליבר לוקר-למפסון

פוליטיקאי בריטי

אוליבר סטילינגפליט לוקר-למפסוןאנגלית: Oliver Stillingfleet Locker-Lampson; ‏ 25 בספטמבר 1880 - 8 באוקטובר 1954) היה מפקד ימי בריטי במלחמת העולם הראשונה וחבר הפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. על אף שנאתו היוקדת לקומוניזם, שהובילה אותו לחוגי ימין קיצוני-פשיסטי ערב עליית היטלר לשלטון בגרמניה, הפך ללוחם נחרץ נגד הנאציזם והאנטישמיות ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ובמהלכה וסייע ליהודים ונרדפים אחרים, בהם זיגמונד פרויד, אלברט איינשטיין והיילה סלאסי, קיסר אתיופיה.

אוליבר ס. לוקר-למפסון
Oliver S. Locker-Lampson
Locker-lampson.jpg
לידה 25 בספטמבר 1880
לונדון
פטירה 8 באוקטובר 1954 (בגיל 74)
לונדון
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
השכלה איטון קולג'
טריניטי קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר הפרלמנט ה־37 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־36 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־35 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־34 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־33 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־32 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־31 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־30 של הממלכה המאוחדת, חבר הפרלמנט ה־29 של הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת כהונה 1910-1945
מפלגה המפלגה השמרנית
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

עד מלחמת העולם הראשונהעריכה

נולד בבלגרביה שבלונדון. אביו היה המשורר פרדריק לוקר-למפסון ואבי-סבו היה ויליאם לוקר, קומודור בציו של הוריישו נלסון. התחנך באיטון קולג' ובטריניטי קולג' (קיימברידג'). בעת לימודיו ערך את כתב העת גרנטה יחד עם אדווין מונטגיו. לאחר לימודיו השתלם בעריכת דין באינר טמפל, קיבל הסמכה ב-1907 אך לא עסק במקצוע ועבד כעיתונאי.

ב-1910 נבחר לפרלמנט כשמרן-יוניוניסט וכיהן בבית עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה, על אף ששירת בשירות פעיל.

מלחמת העולם הראשונהעריכה

בדצמבר 1914 התנדב לשירות בצי הבריטי בדרגת לוטננט-קומנדר ובמינוי של הלורד הראשון של האדמירליות, וינסטון צ'רצ'יל כאחראי על הקמת יחידת שיריוניות יבשתית עבור שירות האוויר של הצי המלכותי. היחידה שלו (Royal Naval Air Service's Armoured Car Division, No. 15 Squadron) הוצבה בצרפת ובבלגיה ב-1915. בסוף אותה שנה הועבר לפקד על שלוש יחידות משוריינות שנשלחו לחזית מורמנסק, על מנת לסייע לצבא האימפריה הרוסית כ"חיל המשלוח המשוריין" (Armoured Car Expeditionary Force (ACEF) או "הדיוויזיה הרוסית המשוריינת" (Russian Armoured Car Division). היחידה לחמה גם בגליציה, רומניה ובקווקז.

באותה עת הפך לוקר-למפסון למעורב בפוליטיקה ובציבוריות הרוסית, השתתף במאמצי השלטון נגד הכוחות המהפכניים וכתב דיווחים סוערים אודות מהפכת פברואר 1917.‏[1] לאחר מהפכת אוקטובר נסוג חיל המשלוח המשוריין מרוסיה, כאשר חלק מאנשיו עברו ללחום בחזית פרס וטורקיה. לוקר-למפסון עצמו עבר לתפקיד נציג משרד המודיעין לענייני רוסיה.

לאחר מלחמת העולם הראשונהעריכה

ב-1919 יצא כעוזרו של שר החוץ הבריטי, אוסטן צ'מברליין (תפקיד אותו מילא עד 1921) לועידת השלום בפריז.

לוקר-למפסון הפך להיות אחד הדוברים המרכזיים נגד הבולשביזם ונגד השפעה אפשרית שלו על העולם בכלל ובריטניה בפרט (כולל על פעילות קומוניסטית במושבות בריטניה כמו הודו הבריטית)[2] בשנות ה-20 הנהיג הפגנות נגד קומוניסטים, חלקם בשיתוף גורמים פשיסטיים (כגון אנשיו של רותה לינטון-אורמן). ב-1930 ייסד מיליציה בשם "החולצות הכחולות" בדומה ל"חולצות השחורות" של בניטו מוסוליני באיטליה שחרתה על דגלה מאבק ב"אדומים". המיליציה צדה את עינו של האידאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג שנפגש בלונדון עם לוקר-למפסון, בתיווכו של איש המודיעין הבריטי (ולימים מפקד פרויקט אולטרה), פרדריק ויליאם וינטרבותאם. אולם, הפגישה עם האידאולוגיה הנאצית זעזעה את לוקר-למפסון, שהפך מאז למתנגד נחרץ לפשיזם ולנאציזם.

כבר ביולי 1933 העלה לוקר-למפסון הצעת חוק פרטית להקניית אזרחות בריטית ליהודים נרדפים מגרמניה והקניית זכות שיבה לארץ ישראל ליהודים שאזרחותם נשללה מהם עקב גזעם בכל מקום בעולם,[3] שלא הצליח להפוך לחוק. בספטמבר אותה שנה הציע מקלט לאלברט איינשטיין. בהמשך הגיש סיוע לנרדפים נוספים, בהם זיגמונד פרויד והיילה סלאסי. ב-1934 העלה הצעת חוק פרטית נוספת, שאף היא לא הצליחה להפוך לחוק, האוסרת על לבישת מדים פוליטיים ברשות הרבים. הצעה שכוונה נגד איגוד הפשיסטים הבריטי של אוסוואלד מוסלי. הצעה דומה הפכה לחוק ב-1936 ("חוק הסדר הציבורי (1936)" - Public Order Act).

ב-1935 ייסד לוקר-למפסון את "Focus", ארגון על-מפלגתי שהתנגד למדיניות הפיוס וההכלה של בריטניה כלפי גרמניה הנאצית.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת במשמר המולדת ותמך בוינסטון צ'רצ'יל. ב-1945 פרש מפעילות פוליטית.

משפחתועריכה

אחוזתו של לוקר-למפסון הייתה במערב סאסקס. הוא נישא פעמיים. לאשתו הראשונה, ביאנקה ג'קלין פאגט (Bianca Jacqueline Paget) נישא ב-1923 והיה נשוי לה עד מותה ב-1929. ב-1935 התחתן עם ברברה גודאל (Barbara Goodall) ונולדו להם שני בנים, ג'ונתן וסטיבן.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה