אוליבר נלסון
אוליבר אדוארד נלסון (באנגלית: Oliver Edward Nelson; 4 ביוני 1932 - 28 באוקטובר 1975) היה מוזיקאי ג'אז, נגן סקסופון וקלרינט, מעבד מוזיקלי ומלחין. אלבומו המפורסם ביותר, אשר בזכותו הוא התפרסם, הוא האלבום משנת 1961 Blues and the Abstract Truth. הוא גם היה מלחין שכתב לטלוויזיה ולקולנוע ועיבד את המוזיקה של מוזיקאים רבים גם מחוץ לעולם הג'אז, לדוגמה ג'יימס בראון.
 | |
| לידה |
4 ביוני 1932 סנט לואיס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1975 (בגיל 43) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| שם לידה |
Oliver Edward Nelson |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, תיכון סאמנר |
| סוגה |
ג'אז, פיוז'ן ג'אז, הארד בופ, בי בופ, פוסט-בופ |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
סקסופון, סקסופון טנור, סקסופון אלט, קלרינט, סקסופון סופרן |
| חברת תקליטים |
ורב רקורדס, פרסטיז' רקורדס, ארגו רקורדס, Flying Dutchman Records, אימפולס רקורדס |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ילדותו ותחילת הקריירה עריכה
כמו ג'אזיסטים רבים, אוליבר נלסון נולד במשפחה מוזיקלית. אחיו היה נגן הסקסופון של קוטי ויליאמס בשנות הארבעים, ואחותו הייתה פסנתרנית וזמרת. בעודו בן שש, החל נלסון ללמוד לנגן בפסנתר ובגיל 11 החל ללמוד סקסופון. החל משנת 1947 הוא ניגן בהרכבים מקומיים באזור סיינט לואיס, ולבסוף הצטרף ב-1950 לביג בנד של לואי ג'ורדן שם ניגן באלט והחל לעסוק בעיבוד מוזיקלי. הוא שב ללמוד מוזיקה לאחר שירותו בחיל הנחתים באוניברסיטת וושינגטון ובאוניברסיטת לינקולן. הוא סיים בשנת 1958 את התואר בהלחנה ותאוריה של המוזיקה.
נלסון היגר לניו יורק כדי לנגן עם ארדקין הוקינגס וביל דייוויס, שם הוא גם עבד כמעבד של תיאטרון אפולו בהארלם. ב-1960–1961, לאחר שניגן קצת גם בחוף המערבי, החל לנגן סקסופון בתזמורת של קווינסי ג'ונס גם בארצות הברית וגם באירופה. במקביל הוא החל להוביל הרכבים קטנים.
פריצתו והמשך הקריירה עריכה
לאחר שישה אלבומים כבמוביל שיצאו תחת פרסטיג' תקליטים הוציא נלסון את The Blues and the Abstract Truth, באימפולס, יחד עם אריק דולפי (חליל וסקסופון), ג'ורג' בארוו (סקסופון בריטון), פרדי האברד (חצוצרה), ביל אוונס (פסנתר), פול צ'יימברס (קונטרבס) ורוי היינס (תופים). האלבום הזה הביא לנלסון, שכבר היה מוכר בקרב מוזיקאים, תהילה בקרב חובבי הג'אז. הקטע Stolen Moments מהאלבום היה לסטנדרט, והאלבום כולו הצליח מאוד והעלה את קרנו כמעבד וכמלחין. לאחר האלבום הזה היה למעבד של מוזיקאים רבים ביניהם, סאני רולינס, באדי ריץ', קנונבול אדרלי, וס מונטגומרי, ג'ימי סמית, ג'וני הודג'ז, בילי טיילור ועוד רבים. הוא הוביל ביג בנדים, וניגן כסולן, בעיקר בסקסופון סופרן.
בשנת 1967 הוא עבר ללוס אנג'לס, ופרט לעבודתו כנגן, שם וגם במסע הופעות במערב אפריקה, הוא החל להלחין מוזיקה לטלוויזיה (לסדרות רבות דוגמת קולומבו, סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים והאישה הביונית) וקולנוע. הוא הפיק ועיבד מוזיקה עבור ג'יימס בראון, ננסי וילסון, דיאנה רוס, ו The Temptations. נלסון גם הלחין כמה יצירות סימפוניות, ועסק בחינוך ג'אז באוניברסיטה בה למד.
אוליבר נלסון נפטר מהתקף לב בגיל 43 ב-28 באוקטובר 1975.
קישורים חיצוניים עריכה
אוליבר נלסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אוליבר נלסון, באתר AllMusic (באנגלית)
אוליבר נלסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אוליבר נלסון, באתר Discogs (באנגלית)
אוליבר נלסון, באתר Songkick (באנגלית)- אוליבר נלסון, באתר Genius
- אוליבר נלסון, באתר SecondHandSongs
.svg){kind=logo}
