אורטוריה לחג המולד

האורטוריה לחג המולדגרמנית: Weihnachts-Oratorium) היא אורטוריה מאת יוהאן סבסטיאן באך, מס' 248 ברשימת יצירות באך. היא מורכבת משש קנטטות. האורטוריה בוצעה לראשונה בשישה אירועים הסובבים את חג המולד - בשלושת הימים הראשונים של חג המולד, מ-25 עד 27 בדצמבר 1734, בחגיגת ברית המילה, 1 בינואר 1735, ביום א' הראשון של השנה החדשה, 2 בינואר 1735, ובחג ההתגלות, 6 בינואר 1735. הקנטטות בוצעו לסירוגין בכנסיית תומאס ובכנסיית ניקולאי בלייפציג.[1]

לידת המסתורין מאת סנדרו בוטיצ'לי (1501)

תולדות האורטוריה

עריכה

באך הגיע ללייפציג בשנת 1723, בעקבות מינויו למנהל המוזיקלי של בית הספר של כנסיית סנט תומאס. בתוקף תפקידו היה ממונה על המוזיקה בכנסיות החשובות של העיר, סנט תומאס וסנט ניקולאי ועל חיי המוזיקה בעיר כולה. שמו יצא לתהילה ברחבי העולם הלותרני, ובמסגרת תפקידו היה עליו לספק קנטטה חדשה מדי שבוע, לתפילות ימי ראשון ולחגים. נוסף על כך נדרש לחבר מוזיקה לאירועים חוץ-כנסייתיים בעיר.[2] מחבר הטקסט איננו ידוע, אך יש מקום להניח, שהיה כאן שיתוף פעולה מצד כריסטיאן פרידריך הנריצ'י, פיקאנדר.

עקב אכזבתו של באך מרמת הביצוע ומן ההערכה הזעומה שזכה לה מצד רשויות העיר ופרנסיה, בחר להקדיש את זמנו ומרצו לכתיבת מוזיקה חילונית. הוא ביצע מגוון רחב של יצירות, הן משלו והן משל מלחינים אחרים עם אנסמבל קולגיום מוזיקום, שייסד גאורג פיליפ טלמן בשנת 1704. עם זאת, באך הוסיף לעסוק במוזיקה הליטורגית, באיסוף, עריכה ועיבוד של יצירות מוקדמות יותר. בשנת 1733 בוצע החלק הראשון של המיסה בסי מינור בחצר של מושל סקסוניה ונערכו מחדש קטעים מן הפסיון על פי יוהנס.[3]

בין השאר כתב בשנים אלה יצירות בנוסח מיסה פרודית, כלומר, יצירות שנכתבו תחילה לאירועים חילוניים, ועובדו והותאמו לשימוש כנסייתי. כך נוצרה האורטוריה לחג המולד, בסוף 1734, תוך שימוש חוזר בקטעי מקהלה ואריות מתוך שלוש קנטטות, שכתב זמן קצר קודם לכן לכבוד מושל סקסוניה. החגיגיות שאפיינה אותן התאימה מאוד לחג המולד. היו אלה קנטטה מס' 213, "הנח לנו לדאוג, הנח לנו לפקוח עין") (המוכרת גם בשם "בחירתו של הרקולס"), מס' 214 - "הכו בתופים! הריעו בחצוצרות!" ומס' 215, "ברכו את מזלכם הטוב, סקסונים מבורכים". ייתכן שבאך התכוון מלכתחילה לעשות שימוש חוזר בקנטטות אלה, אולי בגלל עומס העבודה וקוצר הזמן שעמד לרשותו, אבל בכל מקרה, התוצאה הייתה יצירה חדשה, שלמה וערוכה כהלכה לתפקידה החדש - חגיגת לידתו של ישו ושמחת חג המולד.[3]

היצירה שייכת לקבוצה של שלוש אורטוריות, שנכתבו לקראת סוף הקריירה של באך בשנים 1734 ו-1735 לחגיגות חשובות; האחרות הן Lobet Gott in seinen Reichen, BWV 11 (אורטוריית העלייה) 11 רי"ב ואורטוריית הפסחא (רי"ב 249). כולן יצירות פרודיה מוקדמות, אם כי "אורטוריות חג המולד ארוכה ומורכבת הרבה יותר מן האחרות.

האורטוריה כתובה בשישה חלקים, כל חלק מיועד לביצוע באחד מימי החגיגות החשובות של תקופת חג המולד. היצירה מוצגת לעיתים בשלמותה או מחולקת לשני חלקים. זמן הביצוע הכולל ליצירה בשלמותה קרוב לשלוש שעות.

החלק הראשון (ליום חג המולד) מתאר את הולדת ישו, השני (ל-26 בדצמבר) את "בשורת הרועים", השלישי (ל-27 בדצמבר) את "התפעלות הרועים", הרביעי (ליום השנה החדשה) את חגיגת ברית המילה של ישו וקריאתו בשם, החמישי (ליום א' הראשון אחרי השנה החדשה) את מסע שלושת האמגושים והשישי (לחג ההתגלות) מתאר את התפעלות האמגושים.

מבנה הסיפור

עריכה

מבנה הסיפור מוגדר במידה רבה הדרישות המיוחדות של לוח השנה הכנסייתי לחג המולד 1735/1734. באך ויתר על הנוהל הרגיל שלו בכתיבת קנטטות כנסייתיות, של ביסוס התוכן על קריאת הבשורה לאותו יום, במטרה להשיג תוכן סיפורי רציף. לו נדרש לעקוב אחר לוח השנה, היה הסיפור מתנהל כדלקמן:

  1. לידה ובשורת הרועים
  2. התפעלות הרועים
  3. הקדמה לבשורה על-פי יוחנן
  4. ברית מילה וקריאת ישו בשם
  5. הבריחה למצרים
  6. ביאת האמגושים והתפעלותם

מכאן, שהמשפחה הקדושה הייתה נמלטת לפני ביאת האמגושים, סדר דברים שלא היה עולה בקנה אחד עם תוכנית האורטוריה כשלמות רציפה. באך הסיר את התוכן ליום השלישי של חג המולד (27 בדצמבר), הבשורה על-פי יוחנן, ופיצל את סיפור שתי קבוצות המבקרים - רועים ואמגושים - לשניים. בכך השיג תצוגה מובנת יותר של סיפור חג המולד:

  1. הלידה
  2. התפעלות הרועים
  3. ברית המילה וקריאת ישו בשם
  4. מסע האמגושים
  5. התפעלות האמגושים

המנוסה למצרים מתרחשת אחרי סופו של החלק השישי.

העובדה, שבאך ראה בששת החלקים שלמות מאוחדת, גדולה יותר, ניכרת בבירור הן בטקסט המודפס ששרד והן במבנה המוזיקה עצמה. לא זו בלבד, שההוצאה נושאת את הכותרת Weihnachts-Oratorium - המחברת יחדיו את ששת פרקיה, אלא שהפרקים האלה גם ממוספרים ברצף. כפי שציין ג'ון בוט,[4] דבר זה מורה, כמו במיסה בסי מינור, של אחדות מעבר למגבלות הביצוע של השנה הכנסייתית.

ביצוע

עריכה

האורטוריה נכתב לביצוע בששת הימים של חג המולד במרוצת חורף 1734 ו-1735. הפרטיטורה המקורית מכילה גם פרטים הנוגעים לדרך הביצוע של כל אחד מחלקי האורטוריה. הם היו חלק בלתי נפרד מטקסי התפילה בשתי הכנסיות החשובות ביותר בלייפציג, כנסיית סנט תומאס וכנסיית סנט ניקולאס. כפי שאפשר לראות להלן, היצירה בוצעה בשלמותה רק בכנסיית סנט ניקולאס.

 
כנסיית תומאס בלייפציג

ביצועים ראשונים:

  • 25 בדצמבר 1734: חלק I - השכם בבוקר בסנט ניקולאס; אחר הצהריים בסנט תומאס
  • 26 בדצמבר 1734: חלק II - בוקר בסנט תומאס; אחר הצהריים בסנט ניקולאס
  • 27 בדצמבר 1734: חלק III - בוקר בסנט ניקולאס
  • 1 בינואר 1735: חלק IV - בוקר בסנט תומאס; אחר הצהריים בסנט ניקולאס
  • 2 בינואר 1735: חלק V - בוקר בסנט ניקולאס
  • 6 בינואר 1735: חלק VI - בוקר בסנט תומאס; אחר הצהריים בסנט ניקולאס

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אלברט שווייצר, "באך, חיים של מוזיקה", הוצאה מחודשת: חותם תרבות, 2010, תרגום יצחק הירשברג
  2. ^ רחל דליות, דברי הסבר בתוכנייה לקונצרט במשכן האופרה בתל אביב, 4 בדצמבר 2015, באדיבות התזמורת הפילהרמונית הישראלית
  3. ^ 1 2 דליות
  4. ^ פרשנות לתקליטור של "האורטוריה לחג המולד" בניצוח פיליפ פיקט, חברת דקה 458 838, 1997