מים טריטוריאליים
מים טריטוריאליים (בעברית: מים תחומתיים[1] או מים ריבוניים[2]), הם רצועת המים המשתרעת כלפי חוץ מחופה של מדינה חופית, הנחשבת כשטח תחת ריבונות המדינה. לפי אמנת האומות המאוחדות על משפט הים משנת 1982, משתרעת הרצועה למרחק של עד 12 מייל ימי, שהם כ-22 קילומטרים, והמעבר בה אפשרי לספינות זרות (צבאיות ואזרחיות).
למדינה חופית ניתנת שליטה מלאה על מימיה הפנימיים, שליטה במידה פחותה על מימיה הטריטוריאליים, שליטה פחותה מזו על "האזור הסמוך" וזכויות כלכליות מסוימות באזור הכלכלי הבלעדי ובמדף היבשתי.
האמנה נכנסה לתוקף בשנת 1994.
קו מוצא
עריכהקו המוצא שממנו נמדד המרחק עבור סוגי המים השונים, נקבע כממוצע המים הרדודים הסמוכים לחוף או למימיה הפנימיים של המדינה. ממוצע המים הרדודים יכול להיות במרחק בלתי מוגבל מקרקע החשופה בכל זמן, בתנאי שחלק מהרמה החשופה בשפל אך מכוסה בגאות נמצא בתוך אזור של 12 מייל ימי מקרקע חשופה באופן קבוע.
מים פנימיים
עריכהלמדינה הריבונית קיימת זכות הסמכות השיפוטית על מימיה הפנימיים, בהם אסור המעבר לספינות זרות. ימים, אגמים ונהרות המוקפים לחלוטין נחשבים כמים פנימיים, וכן ימים המחברים איים שונים לאורך חוף הים, או ימים הנשקפים לעבר יבשה ממנה נשפך נהר אל תוך הים.
מפרצים מוגדרים כאזורים בהם הים מוקף בלשון יבשה המשתרעת על יותר ממחצית העיגול. מתייחסים אל המפרץ כאל מים פנימיים אם המרחק בין שני צידי לשון היבשה קטן מ-24 מיל ימי (44.448 ק"מ). אחרת, האזור הנמצא בתחום 12 מייל ימי לאורך חוף הים נחשב כמים פנימיים. כל הימים הנמצאים בתחום גבולות האיים הקיצוניים ביותר של מדינה ארכיפלגית, כגון אינדונזיה או הפיליפינים, נחשבים גם הם כמים פנימיים.
מים טריטוריאליים
עריכהמים טריטוריאליים משתרעים 12 מייל ימי (22.224 ק"מ) כלפי חוץ מקו המוצא.
במים הטריטוריאליים למדינה יש ריבונות וסמכות שיפוט על הים הטריטוריאלי. זכויות אלו משתרעות לא רק על פני השטח אלא גם על קרקעית הים והתת-קרקע, כמו גם אנכית למרחב האווירי.[3]
אין זכות מעבר לכלי טיס שטסים במרחב האווירי שמעל להים הטריטוריאלי של מדינת חוף אלא באישור המדינה.[3]
אזור סמוך
עריכההאזור הסמוך (למים הטריטוריאליים; Contiguous zone) מוגדר עד 24 מייל ימי (44.448 ק"מ) מקו המוצא. השליטה על האזור הסמוך מותרת על ידי מדינה חופית על מנת "למנוע הפרה של מנהגיה, חוקיה ותקנותיה הבריאותיים, למנוע הגירה בלתי חוקית ולשמור על כספי הציבור".
אזור כלכלי בלעדי
עריכה- ערך מורחב – אזור כלכלי בלעדי
האזור הכלכלי הבלעדי ("מים כלכליים") מוגדר עד 200 מייל ימי (370.4 ק"מ) מקו המוצא.
לפני 1982, מים טריטוריאליים הורחבו בצורה בלתי מבוקרת פעמים רבות על מנת לספח פעילויות כגון כרייה במים עמוקים, קידוח ימי, זכויות הדיג (ראו מלחמת הבקלה) ולמנוע שידורי רדיו פיראטיים ממתקנים ימיים מלאכותיים ומספינות עוגנות.
לעיתים קרובות, אזור כלכלי בלעדי הנתבע על ידי מדינה מסוימת, נתבע גם כן על ידי מדינה אחרת.
מדף יבשתי
עריכהתחום זה מוגדר עד קצה המדף היבשתי, אך לא יותר מ-350 מייל ימי (648.2 ק"מ), ולא יותר מ-100 מייל ימי (185.2 ק"מ) מעבר לקו בו עומק המים מגיע ל-2.5 ק"מ. כאשר המדף היבשתי קצר או לא קיים, הוא מוגדר עד 200 מייל ימי.
באזור זה יש למדינה שליטה בלעדית על המשאבים הכלכליים בקרקעית הים. אין לה זכות בלעדית על הדייג מעבר לאזור הכלכלי.
היסטוריה
עריכהלאורך ההיסטוריה השתנה רוחב הרצועה המוגדרת באופן זה.
מהמאה ה-18 עד אמצע המאה ה-20, מימיהן הטריטוריאליים של האימפריה הבריטית, ארצות הברית, צרפת ומדינות רבות נוספות היו ברוחב של 3 מייל ימי (5.556 ק"מ). במקור, היה זה מרחק הפגיעה של תותח חוף, ומכאן גודל הים הנתבע היה המרחק עליו יכולה הייתה מדינה ימית להגן. אולם, נורווגיה תבעה 4 מיל ימי (7.408 ק"מ) וספרד תבעה 6 מיל ימי (11.112 ק"מ) בתקופה זו.
לוב תבעה בעלות על כל מפרץ סידרה, והייתה בסכסוך עם ארצות הברית בנושא זה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אמנת האומות המאוחדות בנוגע לחוקי הים
- תרומת מקורות ישראל להגדרת המים הטריטוריאליים במשפט הבינלאומי - מתוך אתר "דעת"
- מים טריטוריאליים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דוד פרי, מימי חופים - גם לטריטוריה זו יש חוקים, 'בין גלים' 166 נובמבר 1985, עמ' 30.
- אבי אובל, משפט ימי - הרחבת המים הטריטוריאליים, "בין גלים" 181 אוגוסט 1990, עמ' 8.
- מים טריטוריאליים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מַיִם תְּחוּמָתִיִּים במילון גאוגרפיה אנושית (תשע"ז), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ גיא נרדי, ים של פוטנציאל: מי ינהל את המרחב הימי היוקרתי של ישראל?, באתר גלובס, 3 ביולי 2018
- ^ 1 2 Law of the Sea, LL.m. Program in international Law + Fletcher maritime Studies Program, 2017